כללי

כמה שורות על נהנתנות ועל הסתגלות.

טוב להיות חבר בקבוצה של בלוגרים. מקבלים נושא, ואז אין ברירה אלא להתייחס אליו. השורה מחייבת, כמו שאומרים, והנושא השבוע הוא 'סקס אחרי הלידה.'

כשקיבלנו את הנושא נפתח מיד שיח משעשע מאוד בין חברי הקבוצה, צ'ט שהקרין בתוכו לא רק תשוקות מודחקות אלא גם עצבנות גלויה ונסתרת. שכן מרבית חברי הקבוצה הם גברים צעירים נשואים, ולשם כתיבת הפוסט שלהם בנושא יצטרכו להתמודד עם נשותיהם.

אני, לכאורה, משוחרר מכל אלה. אני גבר מבוגר, הומו, שעשה את ילדיו בפונדקאות. ואמנם, הפונדקאית שלנו, סימה סן, היא אישה יפה, ובזמן ההיריון קרן ממנה אור אצילי ממש, אבל היא אישה נשואה, אני הומו, ואני לא חושב שסקס בינינו היה בכלל עולה על הדעת או מזדמן.

אבל זה לא שהתנזרתי בהודו. לא לפני הלידה וגם לא אחריה.

הגעתי לדלהי כשבועיים לפני תאריך הלידה הצפוי. אמרתי לעצמי, שאותי לא יתפסו לא-מוכן, עולה על מטוס ברגע האחרון ומגיע לדלהי חסר-נשימה כדי לפגוש בילדיי. לא ולא. נסעתי לשם שבועיים מקודם לכן כדי לעבור בין בתי מלון רבים מספור, כולם זולים, כדי לחסוך בעלויות, ולמצוא מקום סביר לשכן בו את ילדיי, לכשייוולדו, למשך תקופה של מינימום חודש, אם לא חודשיים ויותר מזה, עד שנקבל את האישור לחזור עימם ארצה ואת דרכוניהם.

כיוון שכך, היו לי שבועיים שבהם כיתתי את רגליי בין עשרות בתי מלון זעירים, רבים מהם מעופשים ונטולי מערכת מים מסוננת – מצרך הכרחי בהודו בכלל ובדלהי בפרט, לאב שצריך להכין למן היום הראשון להיוולדם תחליף חלב לילדיו – ואחרים מסוגננים ומודרניים יותר, אבל יקרים.

בסופו של דבר השתמשתי ברשת עזרה הדדית לזרים המגיעים לדלהי באינטרנט, ודרך רשת זו הגעתי לדירה ששכרתי, באחת השכונות הטובות של דלהי, דירה עם מרפסת מול פארק ירוק, שבשיפוליו מסעדה קטנה ונפלאה.

בשבועיים האלה היו לי ערבים פנויים. כיוון שזמן קצר מקודם לכן גם נפרדתי מבן זוגי, עימו חייתי למעלה מארבע שנים, גם הייתה בי תשוקה. ויותר מכל, הייתה בי מתיחות עצומה לקראת הלידה, מבלי שיהיה לי איש לחלוק אותה עימו.

אז עשיתי מה שכל גבר אוהב גברים עושה, כשהוא מגיע לעיר זרה. התחברתי לאתרי ההיכרויות הבינלאומיים ברשת. גיידאר, אתר בריטי ותיק, גיירומיאו וגריינדר, שלושה אתרים שכולם מפעילים גם רשת איתור לוויינית, המראה לכל מי שמתחבר אליהם אילו גברים כמוהו נמצאים בסביבתו, ובאיזה רדיוס, איך הם נראים, מה העדפותיהם ואיך ניתן להתקשר אליהם.

הבחור הראשון היה איש צעיר ונמוך קומה, צחקן וסקסי להפליא. הבחור השני היה סיקי צעיר וגבוה, שבא לפגישה איתי לבוש בגלימה סיקית לבנה, וחזותו אמרה דתיות שמרנית. אך מהר מאוד, אחרי שהורידה מעל גופו, היטיב להבהיר מה הוא רוצה. השלישי היה מעצב פנים שגם הפך לחבר יקר.

הראשון והשלישי לא היו סתם שותפים לסטוץ חד פעמי. הבחור הראשון היה משופע בחברים, ולקח אותי איתו לאחת מכיכרות העיר, שם הם מתכנסים מדי שבוע, עם גיטרות ובירה, יושבים ושרים. משם גם הלכנו לבאר, שאחת מקומותיו הוקדשה באותו ערב לגייז, וישבנו ושתינו ואכלנו וצחקנו עד בלי די. הבחור השלישי, מעצב הפנים, הזמין אותי איזה ערב ללכת עם חבריו לאכול במסעדה עממית, באחד משווקי העיר. אין סיכוי שהייתי מגיע למסעדה הזאת בלעדיהם, מקום קטן וצר, שיושבים ואוכלים בו בידיים אוכל מטובל, חריף וטעים להפליא.

בחור רביעי, חבר של חבר, רק ליווה אותי שם, בעצה טובה ובעזרה ממשית, הזמין אותי לביתו עם חבריו, שהתפעלו מן המסע שאני עובר בדרך להורות, בגילי, ועזרו לי לעמוד על המקח עם מוכר שניסה להונות אותי באיזה שוק, ואף לקחו אותי עימם לבלות.

מרגע שנולדו בניי, ב 12.4.12 בשעה 12.12 ו- 12.13, בניתוח קיסרי, השתנו חיי כליל.

מאותו רגע, שהפכתי בו לאב, ובעיקר כעבור 24 שעות, אז שוחררו מבית החולים לידיי ולידי גיסתי, שבאה לעזרני שם בעשרת הימים הראשונים להורותי, הצטרכתי לקום מדי שעתיים, במהלך היממה כולה, כדי להכין לילדים חלב ולהחליף להם חיתולים. במצב כזה קשה אפילו לחשוב על סקס. מצד אחד. מצד שני, דווקא כילוי הכוחות הזה, שרוקן אותי לגמרי, נפשית, הביא אותי לכמוה למגע עם מישהו, רצוי מישהו שאני כבר מכיר.

כך קרה כאשר גיסתי חזרה ארצה ותחתיה בא לעזור לי שם הבן של בת דודתי. איתו לא התביישתי לשוחח על הנושא ולקבל שחרור לשעה קלה, אל מחוץ לבית.

יום אחד, בתום גמור, העליתי לרשת, יחד עם עוד תמונות מהודו, תמונה של חברי ההודי, אוחז בשני עולליי.

צילמתי אותו מפני שהביא להם מתנות. מוצצים ראשונים, בובות קטנות, כל מיני דברים כאלה. בעבורנו אלה זוטות. אבל בעבור בחור צעיר הודי עלו לו הרבה מאוד. מאוד נרגשתי מן המחווה שלו, וממילא התיידדנו מאוד. אך טבעי היה לי לצלמו מחזיק בילדיי.

העליתי את התמונה הזאת בתמימות גמורה לעמוד הפייסבוק שלי, ומיד החלו להגיע אלי תגובות. לא אפרט ולא ארחיב בזה. אומר רק, שהמגיבים היו יקרים לי, והזדעזעו לראות צעיר הודי שאינם מכירים מחזיק בילדיי, שרק נולדו, וראו בזה חוסר אחריות. ייתכן שאולי אף דימו לעצמם שהדירה ששכרתי הפכה למין מעון פריצות. הגדיל לעשות חבר קרוב אחד, שכתב לי אי מייל זועם, ובו האשים אותי בזה, שאני מסכן את הורותי, את ילדיי ואת כל ההומואים שרוצים לעשות פונדקאות, מפני שמישהו עלול לחשוב, שהם נהנתנים, המעמידים את תשוקתם מעל לצורך לדאוג לילדיהם שרק נולדו, ובכלל, שאל, שמעת על סטרייטים שעושים סטוצים מיד אחרי לידתם ילדם?

זועזעתי מאוד מן התגובות האלה, ובייחוד מתגו
בתו, מפני שהגיעה אלי בבוקר יום ההולדת שלי, והפכה אותו שחור משחור.

בחודשים שחלפו אחרי כן, אחרי ששבנו ארצה, ואני הסתגלתי למערך חיי החדש – טיפול של הורה יחיד בשני פעוטות במשך יממה שלמה, יום אחר יום, כאשר רק בארבעת החודשים הראשונים נעזרתי במטפלת בבוקר, ואחרי כן במעון ויצ"ו, שנקלטו בו כבר בגיל ארבעה וחצי חודשים – אבל כל שאר היממה הייתה 'עלי,' וכך זה עד עתה.

מאז שנולדו הילדים, התשוקה שלי הלכה לטייל, נעלמה. אני חושב שבשנה הראשונה לחייהם שכחתי בכלל שאני יצור מיני. עוד בזמן ההיריון אמרה לי ידידה לסבית קרובה, שזה מה שיקרה לי, ואני התייחסתי לזה בביטול. אחרי כן כתבתי לה, 'שוב צדקת.'

אחרי השנה הראשונה התחלתי לחזור לעצמי, מבחינת תחושת התשוקה והכמיהה לאחוז בגוף ולהיאחז בו, אבל לא מבחינת מימושה. שכן, ביתי הפך בעיניי ממשכן רווקים בשכונה נחשקת לבית של משפחה. לפתע תפסתי את עצמי נזהר עם כל אדם, לא משנה מה מינו, שאני בכלל מכניס הביתה. הבנתי שזהו זה, אני כבר לא רווק הומו, שיכול לעשות סטוצים מתי שבא לו. זה כבר לא יקרה לעולם. עכשיו אני אבא-אימא לשני עוללים, וצריך לדאוג לשלומם ולביטחונם.

לקח לי הרבה זמן למצוא את נקודת האיזון בין התשוקה לבין ההורות. קוראים לה רצועות זמן. אני בקושי נפגש עם אנשים, אבל כשאני כבר רוצה לפגוש במישהו, והוא בי, אני מבהיר מראש, שזה חייב להיות ברצועת זמן צרה וספציפית מאוד, ורק אחרי היכרות ממשית. כי לבית אני מכניס רק מי שאני לגמרי בוטח בו, מפני שאין זה עוד רק ביתי. זה הבית של ילדיי. ועליהם ועל נפשותיהם עלי לשמור מכל משמר.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

תגובה אחת

  1. וואו. זו זוית שלא חשבתי עליה מעולם. גם נראה שמצבך לעומת כל הורה מכל סוג שאני מכיר הוא מאוד ייחודי. פוסט מרתק. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button