א.ב.יפה, עורכו של הדף לספרות ב"על המשמר" והמורה שלי בעריכה, זכרו לברכה, נהג לתבל את הוראת העריכה שלו באמרות שפר. כך, למשל, כשיום אחד אמרתי לו, "לעניות דעתי…" שיסע אותי ואמר, "אם דעתך ענייה, אל תשמיע אותה," ושנינו פרצנו בצחוק למשמע האבסורד, ומאז לא שבתי מעולם להשתמש במטבע לשון זו. פעם אחרת אמר לי, שכל אדם, כל כותב, ובייחוד כל עורך, צריך שיערכו אותו.
"איך זה ייתכן?" תמהתי.
"איש מאיתנו אינו נקי מפליטות קולמוס," אמר, ואז הסביר לי, שמונח זה, 'פליטת קולמוס,' מכוון לכל שיבוש שיוצא מתחת ידינו, ואיננו שמים אליו לב.
ההוראות האלה חיות איתי כבר שלושים שנה, מאז לימדני אותם א"ב יפה. נזכרתי בהן במהלך העבודה, בחודשים האחרונים, מול עורך ספרי החדש, "כשהמתים חזרו," יגאל שוורץ, ועורכת המשנה נירית קורמן.
את יגאל אני מכיר עוד מקן הנוער העובד והלומד בכפר סבא. הוא היה שנתיים או שלוש מעלי, וכבר אז התאהבתי בו. אבל הוא אהב בנות. תחת זאת לימד אותי שני טריקים. איך מגלגלים סיגריה בוערת בתוך כף היד – ואיך מקפיצים סיגריה על האף (רמז: לוחצים את קצה לסחוס שהנחיר עשוי ממנו).
את נירית, שהיא כעת דוקטורנטית בתחום השירה בחוג לספרות באוניברסיטת באר שבע, שיגאל הוא ראש החוג שלו, פגשתי דרכו, בהוצאת כינרת זמורה ביתן.
עבודת העריכה הראשונית, המתמדת והמפרכת על הספר היא כמובן שלי. כשאני עורך ספר אני בעצם גם מפתח אותו. פותח סצנות, בונה דיאלוגים, בודק את היחס בין דיאלוג לתיאור וסיפר, בוחן את הזרימה בין פרק לפרק, בין פסקה לפסקה ובין משפט למשפט, וגם בין מילה למילה. פעמים רבות אני משנה שוב ושוב סדרי מילים במשפט, או סדר פסקאות, לא בשל הלוגיקה, אלא בשל המוסיקה של הלשון. אני שומע אותה, וחשוב לי מאוד שגם הקורא ישמע זאת. כך שבדרך כלל, כשאני כבר מגיש כתב-יד, הוא ערוך ומהודק.
אבל אז רק מתחילה העבודה המשותפת עליו…
עם יגאל עבדתי על החיתוכים הגדולים של הרומאן. מלכתחילה כתבתי בו למעלה מאלף עמודים, והיה ברור שצריך לוותר על הרבה מאוד חומר. זה תמיד מצער אותי מאוד, אבל אני מתנחם בזה, שיש לי הרבה פרקים גנוזים, מ"מעשה בטבעת" וגם מ"כשהמתים חזרו," וברבות הימים אפרסם אותם, אם יאשרו לי את זה ההוצאות לאור ועורכי/ות הספרים האלה.
כמספר סיפורים, יש לי נטייה לספר סיפורים רבים, המשתלשלים זה מזה, ופותחים תתי עלילות בצד העלילה המרכזית. אני גם כותב הרבה על כל דמות. אז היו דברים שאני הורדתי, אם מתוך רצון לצמצם את כתב-היד, אם מתוך רצון לא לפגוע בקרובי משפחה, או לא להעמיס על הקורא את סיפורי הדורות שמעבר לדור האבות במשפחה.
יגאל חתך מסיפורי המשנה, סיפורי ההווי והיידישקייט.
אז היו כמה דברים שהתווכחתי איתו לגביהם, ובחריקת שיניים הסכים שייוותרו בכתב היד. אבל את רובם הורדתי בשלב ההגהות, כי ראיתי שצדק.
ואז החלה העבודה עם נירית.
נירית הוצגה לי כעורכת 'קונטיניואיטי,' כלומר, מי שתפקידה לבדוק שכל העובדות בספר משתלשלות זו מזו בסדר הגיוני, שאין סתירות פנימיות בהעברת המידע, שהמובאות שהבאתי בספר אינן מוגנות בזכויות יוצרים ושהן מלאות ולא משובשות, ועוד ועוד. אבל כשהתחלנו לעבוד, וקיבלתי ממנה כתב-יד מוגה, נדהמתי.
מצאתי שם כל מיני טעויות שלי, שלא שמתי לב אליהן במשך 55 גרסאות של הרומאן.
זה לא פלא, כי בכל גירסה כמעט אני מוריד פרקים ומוסיף פרקים, ומסיט פרקים מכאן לשם, עד שנדמה לי שאני מבין מהו הספר ועל מה הוא נסוב, ועד שנדמה לי שהוא מושלם, מבחינת הקומפוזיציה שלו.
אבל נירית מצאה כל מיני מקומות שבכלל לא שמתי אליהם לב, ולשמחתי הגדולה תיקנה את כולם.
כשאני כותב ספר, אני עובד עם הרבה מאודחומרי תחקיר, גירויים ויזואליים ועוד. לעתים אני מביא מובאות מתוך ספרי עיון או מאמרים אקדמיים, ולכן גם עלול למצוא את עצמי מנציח בספרי שגיאת העתקה של קודמיי, שהמקור הראשון של הטקסט היה זמין להם, ולא לי. כך, למשל, בטקסטים בארמית, שאינני יודע לקרוא.
בסופו של התהליך יגאל נסע לכנס בחו"ל, ונירית ואני נשארנו עם ההגהה האחרונה, שעליה התווכחה איתי והגנה עליה, ולא הסכימה כבר לשנות כמעט דבר, מפני שבשלב הזה, כל שינוי בטקסט גורם לתזוזה של כל השורות בעימוד הסופי של הספר, ומחייב לעמדו מחדש.
ואת זה ראוי לחסוך לסדר.
ולא סתם.
כי אחת ההפתעות הנעימות שהייתה לי היא, שהסדר שסידר את הספר שלי הוא יוסי, שעבד איתי המון שנים ב"הדפוס החדש" בבית "על המשמר," ומדי שבוע הייתי עובד במחיצתו על עימוד ה"דף לספרות" של העיתון.
הנה, ביקשתי לכתוב על תפקידו של עורך, ועל תפקידה של עורכת משנה, וגמרתי בסגירת מעגל.
שבת שלום ומבורך.
אילן, איש יקר (וגם אהוב), ברשימה הזו קפצה לך מילת היחס "מול" במשפט "לעבוד מול העורך". לפני שנתיים-שלוש אכן נכנסה לשימוש ה"מול" הזו, המחליפה את "עם" הפשוטה והנחמדה, ועדיין השימוש הזה מקפיץ אצלי חימה (לא ענקית אבל בוערת). איך אפשר לעבוד מול מישהו בשיתוף פעולה? איך אפשר לערוך הסכם מול מישהו (שימוש נפוץ מאוד כעת)? היכן יש מקום להסכמה הדדית ב"הסכם" עם מין "מול" לעומתי, מתריס, נוקט עמדת מתנגד, כמעט מיליטנטי?! (אולי המילה הזו צצה בשפה עם בניית "גדר ההפרדה", שהיא ברוב המקומות חומת בטון גבוהה). זה הכל להיום. בכל ענוות "עניות דעתי", מאיה קדם, כל-כך שמחה שנפגשנו.