לפעמים כדאי לחכות לתגובות.

השבוע קיבלתי שני מכתבים על אודות ספרי, "כשהמתים חזרו," מדגנית (שם בדוי), מישהי העובדת באחת מחנויות "צומת ספרים." אני מביא כאן מתוכם בהסכמתה.
שלום לך, אילן
כרגע סיימתי לקרוא את ספרך "כשהמתים חזרו." אני כותבת אליך, לאחר שלושה ימים של קריאה אינטנסיבית בכל רגע פנוי שהיה לי.
טרם עיבדתי את כל החוויה, אך בער בי הרצון לכתוב לך תודה על החוויה שהענקת לי וחלקת עם כל קוראיך
היטלטלתי בין בכי לצחוק, בין כאב לתקווה. בין העולם הזה לעולם בהקיץ, בין גולה לשייכות
הסיפורים של כולנו שונים, אך עם זאת, כה דומים. סבי וסבתי שרדו את צעדות המוות ואת מחנות הכפייה, אך בנותיהן – שורה'לה וגיטו'קה – נותרו שם, בלי שנדע מה עלה בגורלן לאחר שהנאצים נכנסו אל הכפר בסלובקיה ולקחו אותן יחד עם סבתן. בנות 9 ו-6. אמי גדלה כבת יחידה.
סבתא שלי לא הפסיקה לקוות ולחפש אותן, עד שמתה ב-1989
הספר החזיר אותי לסיפורי המשפחה, לשפה הייחודית של סבי, ז"ל: עברית של שטיבל מהולה ביידיש
ובפסקת הסיום של הספר בכיתי, אם כי לא מעצב, אלא מהתרגשות שטלטלה אותי והחזירה אותי באחת לתכלית קיומי כאן, בארצי מולדתי.
תודה לך מקרב לב
דגנית
*
מהות הספר עוסקת בכך שאין עם ישראל מוכן לגאולה. כל עוד עסקת בגלות, במוות, באובדן – יכלו לקבל ולהכיל. העיסוק בסוגיות: הקיום היהודי-ישראלי בישראל, קבלת השונה בחברה, הנטיות המיניות של "סלב" המשמש דוגמא (ולא סתם דוגמא, הדוגמא בהא הידיעה), ההקבלה הבלתי ניתנת להתעלמות, מחייך הפרטיים כאילן, הומוסקסואל, אב לתאומים וכו' – מהווה מראה חיה ונושמת לכל ישראלי באשר הוא. "תקפת" את כל החזיתות.
לא כל אחד יכול לעמוד מול המראה, להתמודד באומץ, ולקבל את מה שהוא רואה. זה קשה. גם בספר רוצים להרוג את השליח. סליחה, זה נוצרי… את המשיח 🙂
אולי אם היית סוקל אותו ומסיים בזה את הספר – היית מקבל ביקורות יותר אוהדות. (אני צינית עכשיו, בהיעדר מימיקה וגוון קול במחשב, חשה חובה לציין זאת).
לחלק השלישי של הספר – רוב עם ישראל אינו מוכן. אינו מסוגל להכיל. בסך הכול – הקדמת את זמנך והיית אמיץ, כמו כל אמן גדול.
כשאני ממליצה על הספר, אני אומרת שבסוף ישנו טוויסט בעלילה. שיתכוננו להפתעה. ושלא יצפו לסיום "הוליוודי" של הסרט. כי אחרי ככלות הכול – הספר הזה הוא יהודי. וכוחנו, היהודים, הוא המקוריות ברעיונותינו. מאז ומעולם – זה מה שגרם לנו לשרוד בכל מקום. ממשה בתיבה, דרך שינדלר ועד אלף אלפי הבדלות, אבל תודו שגם זה מקורי – האיחוד של הליכוד ביתנו.
שלך,
דגנית.