קורא המחשבות והמדבר עם גלגוליו הקודמים

היום אחר הצהריים, בעודי מכין את תיק האוכל לקראת נסיעתנו לשיעור השחייה השבועי שלנו, ברמת גן, הרהרתי לעצמי מה אכניס לתוכו. אני תמיד לוקח איתנו תפוחי עץ, תפוז אחד, חבילה קטנה עם ארבע פריכיות כוסמת, לעתים כריכים, לעתים חטיפים וכמובן גם בקבוקי מים. אבל היום, מכיוון שהעליתי את הילדים למכונית רגע אחרי שהערתי אותם משנת צהריים, חשבתי שאולי אקח איתי גם שני בקבוקוני 'אקטימל.'

בסופו של דבר ויתרתי על כך. הם אוכלים 'אקטימל' מדי בוקר, ואכילתו גם אחר הצהריים מכפילה את כמות החיידקים הטובים במעיהם, ומשפיעה על בטנם.

נסענו לבריכה, וחזרנו ממנה. בעודי יושב לפנות ערב בחצר, מטפל בבלוג שלי באנגלית, ניגש אלי מיכאל.

"אבא, הבטחת לנו אקטימל. אז אני רוצה אקטימל."

"אני לא הבטחתי לכם אקטימל," השבתי לו.

"כן, הבטחת, אני שמעתי," התעקש מיכאל.

או-אז נזכרתי, נדהם, במחשבותיי על האקטימל כמה שעות מקודם לכן.

"לא הבטחתי, מיכאל," אמרתי לו, "פשוט שמעת את המחשבות שלי."

"לא נכון," אמר מיכאל.

"כן נכון, זה כבר קרה לך כמה פעמים מבלי שידעת," חייכתי אליו, "קוראים לזה טלפתיה," אמרתי למיכאל. "אתה שומע את המחשבות שלי." ואז בכול זאת נתתי להם 'אקטימל'.

אחרי כן ישבתי וחשבתי על זה, שבזמן האחרון זה קרה בינינו הרבה פעמים. אני חושב על משהו, לא מבטא אותו במילים, ומקץ שעה או יותר מיכאל פתאום ניגש אלי ומתייחס לדבר שחשבתי עליו כאילו נאמר בינינו. אבל הוא לא נאמר, הוא רק נהגה.

דניאל, לעומת זאת, מדבר כול הזמן עם שני חבריו הדמיוניים, 'בודי' ו'בעלי.' לשני החבר'ה האלה יש מה לומר כמעט על כל דבר שאני משתף בו את מיכאל ואת דניאל. שניהם גם חיים בעולם משלהם, בו לכללים שקובעים המבוגרים אין תוקף, ושניהם מנהלים חיים עשירים. ל'בעלי' יש תינוקות, ל'בודי' יש המון חיות בבית, ולשניהם אין נשים.

באתרי העידן החדש נטען, שילד שיש לו חבר דמיוני מדבר עם גלגוליו הקודמים או עם רוחות. כרגע נראה לי יותר סביר, ש'בודי' ו'בעלי' משמשים לדניאל הרחבה או היטל של קולותיו הפנימיים, המאפשרים לו להכיל, להטמיע ולהתמודד עם דברים שקשים לו. אבל לעתים הוא מדבר עליהם בכזו רמת פירוט ובכזו חיות, עד שאני חושב שאולי הוא אכן מתקשר עם מישהו/הם.

שלא לדבר על כך ש'בודי' נשמע כמו Buddy באנגלית, ו'בעלי' זה בעלי.

לכן אני גם עוצר את מיכאל, כול אימת שהוא מתנגד לקביעותיהם של 'בודי' ושל 'בעלי' ומנסה לסתור אותן, מה שמביא את דניאל להרביץ לו מרוב כעס. כך היה היום במכונית, בדרכנו חזרה מן הבריכה הביתה. דניאל סיפר מה בודי ובעלי אמרו לו, מיכאל אמר לו שזה לא נכון, הם התחילו לריב, ב'כן נכון' ו'לא נכון,' וזה נגמר בבעיטות ויריקות הדדיות.

לא משעמם אצלנו.

אבל לא משעמם לא רק בגלל ריבי האחים, אלא בשל התופעות הללו, הטלפתיה והתקשור ששניהם ניחנו בהם, כמוני. כשנהיה גדולים, אולי נפתח בית משפחה של מתקשרים. עד אז, נראה לי שבזמן הקרוב אעשה בבית טיהור עם עשן של עלי מרווה ועם נר. שיהיה פה קצת פחות סמיך מרוחות של מתים.