איכות הסביבה

סליחה, אילנה.

החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (23)

     כרגע שבתי מפינת המחזור בישוב. בעודי עומד שם, מרוקן את הפח, כל סוג פסולת במקומו הנכון, פתאום פלח אותי זיכרון. נזכרתי בשיחות עם אילנה.

     מי שלא יודע, אילנה הייתה השכנה שלנו בנווה צדק, דלת ליד דלת. יוצאת קיבוץ גבעת חיים איחוד, מטפלת בשיטת 'עוצמת הרכות,' והייתה גם המטפלת הראשונה של בניי, מיכאל ודניאל, למן רגע לידתם ועד שעזבנו את השכונה לגליל.

     אילנה נפטרה בדיוק לפני שנתיים. בין ראש השנה ליום הכיפורים.

     גרנו בשכנות שנים רבות. אילנה הייתה אישה מודעת מאד למצב הפלנטה, למשבר האקלים, לאיכות הסביבה וליכולתו של כול אדם לתרום ולהשפיע במעשיו למען השמירה על כדור הארץ. היא הייתה טבעונית, השתמשה במים אפורים והקפידה על מחזור פסולת. וכול אימת שהייתי יוצא מן הבית עם שקית זבל, ובה כול מיני, הכול מעורבב ביחד, וזורק אותה לפח האשפה של הבניין שלנו, מחוץ לחצר, הייתה גוערת בי, מדוע אינני מפריד בין סוגי האשפה.

     לא הייתי אז ילד, אלא בן למעלה מחמישים. אבל נשבע לכם שלא הבנתי מה היא רוצה ממני. התייחסתי לדבריה כאל מטרד, בחיי. למי יש בכלל זמן, רצון או כוח להתחיל להפריד בין אריזות ובקבוקים לבין פסולת אורגנית, או לחשוב באיזה סבון הוא מתקלח, ולא לזרוק סוללות לאשפה.

      ואז עברנו לתובל.

     ובתובל יש פינת מחזור. ויש בה פח לזבל אורגני, פחים לעיתונים, מתחם גדול לארגזי קרטון, מכלאת בקבוקי פלסטיק, מיכל לביגוד ישן, מיכל לצנצנות ובקבוקי זכוכית ופחים לפסולת אחרת. וישנה גם פינת עפר לפסולת חשמל ובכול הישוב פזורות פינות לפינוי גזם. ואוי למי שלא מקפיד על הפרדת הפסולת או משליך משהו במקום שאינו ראוי לו. תמיד יימצא מי שיעיר לו על כך. וזה לא נעים.

     וכך זה, ככל הידוע לי, ברוב יישובי גוש שגב. אנשים מודעים למה שהם משליכים, מה אפשר למחזר ומה אפשר להפוך לקומפוסט.

     החשיבה הזאת באה לידי ביטוי גם בקבוצת קח-תן של הישוב, המתנהלת בווטסאפ. כול מי שמפנה משהו מביתו מציע אותו קודם לחברים ולחברות. חפץ או ספר או עצם עודף או מיותר אצל אחד עשוי להתגלות כנדרש אצל אחרת. כך חוסכים בחפצים ובממונות, ומקיימים מערכת של נתינה וקבלה הדדית. וזה מאד נחמד.

     לאחרונה קרה כאן אפילו משהו נוסף ומקסים. אחרי מותה של חברתנו, שולה לרר, שמאד אהבה את גן הירק ואת חצרה, ייסדו כמה חברות ארון להחלפת זרעים ושתילים. הארון הוא כוננית העומדת בקרבת המזכירות. כול אחד.ת שמ.ה בו שתילים ו/או זרעים מחצרו.ה, וכול אחד.ת יכול.ה לבוא לקחת מהם. כך אנחנו מנציחים וזוכרים בכול יום את שולה, וגם תורמים ברוחה לחיים בישוב.

     על כול אלה חשבתי כעת. על אילנה, שהיה לי לא קל איתה, ולא אחת נקלענו לקושי, פשוט מפני שהייתה מתקדמת בהרבה ממני בתפיסתה הרוחנית את הקיום, את היקום. לא במובן האידאי או המיסטי. בזה היינו דומים מאד. אלא ביכולת לתרגם את ההבנה הרוחנית להלכות עשה בחיי היומיום.

     אז הנה, ככה, על הדרך, בלי לצום, עם בגדי עבודה, מכנסיים קצרים, חולצת עבודה כחולה מהוהה וסנדלים תנ"כיות, עשיתי לי תשליך קטן ובקשת סליחה מאילנה, השכנה שלנו מנווה צדק. ואין לי בכלל ספק שהיא יושבת שם, למעלה, שומעת וקוראת מה שאני כותב לה כעת, ומחייכת כמוני, מאוזן לאוזן.

     גמר חתימה טובה.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.