[אילן שיינפלד]

ביום 20.12.21 יתקיים היום הבינלאומי לסולידריות אנושית. אתםן מוזמניםות
להעלות הנה שירים בנושא.

כדי להגיש שיר לתחרות עליך ללחוץ על המילה 'הגב' הנמצאת מצד שמאל מ ע ל ההודעה שלי. בריבוע הלבן שנפתח בפניכם מכניסים את הסיפור שלכם ולוחצים על 'שליחה'. שימו לב, בלי שלחצתםן על 'שליחה' השיר לא יעלה לפורום.
באותו אופן מגיבים לשיר של חברותיכםן – לוחצים על המילה 'הגב,' הנמצאת בצד שמאל מעל הסיפור שברצונכם להגיב אליו. ייפתח בפניכם הריבוע הלבן, בו תוכלו לכתוב את התגובה. אל תשכחו ללחוץ אחרי כן על כפתור 'שליחה.'
אין להעלות שירים לאתר אלא באופן שתואר לעיל ורק בתוך הדיון של התחרות, אחרת לא אוכל למצוא את השיר באתר וחברותיכםן לא יוכלו להגיב עליו.
שימו לב, לעת עתה התחרויות הללו הן ללא עלות. כוונתן היא לעודד דיאלוג בין משוררים ומשוררות ולהניב שירה חברתית. במידה ואראה כי איכות השירה ומספר השירים מצדיק זאת, ייתכן שאציע לכםן בהמשך להשתתף בסדרת שירה מסביב לנושאים החברתיים שהתחרויות עוסקות בהם.
אני עושה את זה בהתנדבות, בתוך שלל עיסוקיי האחרים. לכן, אל תייחסו לאי תגובה מיידית מצדי יחס שולל לשיריכםן. אני היזם, האחראי והשופט לתחרויות אלה, והן מושפעות אך ורק מן הזמן המועט העומד לרשותי.
תודה ובהצלחה לכולכםן,
אילן שיינפלד.

[איריס שפירא ילון]

שולחת כמה משיריי לתחרות סולדיריות.

חַפְּשׂוּ אוֹתָהּ / איריס שפירא ילון

כְּשֶׁאַתֶּם רוֹאִים אִישָּׁה,
בְּגוּף בָּשֵׁל וְנָשִׁי.
נָסוּ לְזְכּוֹר שֶׁבְּתוֹכָהּ חַיָּה,
בְּאוֹפֶן רִגְשִׁי.
יַלְדָּה
קְטַנָּה,
אֲבוּדָה.
שֶׁמַּפְעִילָה בָּהּ טְרִיגֵרִים אֵינְסוֹף,
לִכְאֵב לֹא פָּתוּר, הַמִּסְתַּתֵּר,
מִתַּחַת לְמַחְשׂוֹף.

חַפְּשׂוּ אוֹתָהּ
וּתְנוּ לָהּ חִיבּוּק, בְּבַקָּשָׁה.

קוֹל חָזָק חַלָּשׁ / איריס שפירא ילון

יֵשׁ יָמִים שֶׁבָּא לְצְעוֹק.
כּוּס אֵמוּ הָעוֹלָם
כּוּס אֵמוּ עַל כּוּלָּם
דַּי כְּבָר!!!
גַּם אֲנִי כָּאן,
בִּפְנִים.
לוֹחֵשׁ קוֹל חָנוּק,
כִּמְעַט נִשְׁבַּר.
מְפוּחָד.
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתִי לְבַד.

מַעְגַּל רְחָמִים

בְּמַעְגַּל נָשִׁים, רָצוּי בְּיָרֵחַ מָלֵא.
שִׁיתּוּף, רִיפּוּי, חֶסֶד וְסוֹד, מִתְגַּלֶּה.
כְּשֶׁנָּשִׂים מִתְעַגְּלוֹת, נִפְגָּשׁוֹת רְחָמִים,
בְּמָקוֹם חַמִּים, חוֹמֵל, אִימָּהִי וּמָלֵא רַחֲמִים.
הַמַּעְגָּל מַזְכִּיר, מֵכִיל הַרְבֵּה יוֹתֵר מָסָךְ חֲלָקָיו,
מְחַבֵּר יוֹפִי נְקֵבִי אֱלוֹהִי לְכוֹחַ קַדְמוֹנִי, כָּאן וְעַכְשָׁיו.
מִתּוֹךְ הַקְשָׁבָה בְּלִי שִׁיפּוּט, לְנָשִׁים זָרוֹת אֲחָיוֹת,
אַתְּ יְכוֹלָה לָצֵאת מֵעַצְמֵךְ, לְקַבְּלֵךְ מֵחָדָשׁ וְלִחְיוֹת.
נִפְתָּחוֹת בָּךְ דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת, צוֹמְחוֹת בְּךָ כְּנָפַיִים.
לְאוֹר יָרֵחַ אַתְּ זוֹרַחַת עֲגוּלָּה, מְלֵאָה, מְעִירָה השָׁמַיִים.

הֲשַׁמָּאָן וְהַטְּרוּבָּדוּר / איריס שפירא ילון

בְּעֶרֶב קָסוּם, בִּי מֶסֶר הוֹלֵם.
מִי שֶׁמַּבִּיט הַחוּצָה חוֹלֵם,
מִי שֶׁמַּבִּיט פְּנִימָה חַי בֶּאֱמֶת.
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, טוֹב לִי כָּעֵת.

כּוּלָּנוּ נוֹלַדְנוּ עִם כֶּתֶר מַלְכוּת.
שֶׁמָּאן וּטְרוּבָּדוּר עִבְרִיִּים, אֵיזוֹ זְכוּת.
מִפְגָּשׁ סִיפּוּרִים, שִׁירִים וּדְמָמָה,
עַל חוֹפֶשׁ, נְדוּדִים, רְפוּאָה וְעוֹצְמָהּ.

בְּשׁוּרָה בּוֹדְדָה, בְּשִׁיר, הַכֹּל מְשַׁנֶּה, וְנוֹגֵעַ.
דֶּרֶךְ הַלֵּב לִנְשָׁמָה, חֵץ הִיזָּכְרוּת בִּי פּוֹגֵעַ.
וְאֵין מַטָּרָה, רַק לִשְׁהוֹת, לְהוֹדוֹת, לְהִשְׁתַּהוֹת.
מְכוּנֶּפֶת אַהֲבָה, מְרַחֶפֶת אֲנִי בְּאוֹר נְגוֹהוֹת.

מִפְקֶדֶת חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת / איריס שפירא ילון

בְּמִפְקָדָה שֶׁלָּנוּ, עַל הַמִּרְפֶּסֶת בְּגִבְעָתַיִים,
אָנוּ מְנַהֲלוֹת אֶת כָּל הָעִנְיָינִים הַחֲשׁוּבִים.
יַחַד, אָנוּ מוֹצְאוֹת פִּתְרוֹנוֹת, בִּשְׁתַּיִים,
לְכָל סוּגֵי וְאֶתְגְּרֵי מַעַרְכוֹת יְּחָסִים.

עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, בַּבַּיִת וּבַעֲבוֹדָה.
וּבְעִיקָּר, שֶׁל כָּל אַחַת עִם עַצְמָהּ וַחֲלוֹמָהּ.
וּלְאַחַר דִּיּוּן מַעֲמִיק בְּמַצָּב, יוֹצֵאת פְּקוּדָּה.
לְהַרְגִּיעַ מְהוּמָה, לְהָבִיא אַהֲבָה בְּעוֹצְמָהּ.

לְעִיתִּים אָנוּ נִדְרָשׁוֹת לָרֶדֶת לַבּוֹר, לֵאוֹת.
אוֹ לְהַחֲזִיר הֶרְגֵּלִים יְשָׁנִים לְאַפְסְנָאוּת.
לְפָחוֹת, עַד שֶׁתִּתְכַּנֵּס מִפְקָדָה נוֹסֶפֶת,
בֵּין הָעֲצִיצִים לִכְבִיסָה הַתְּלוּיָה בַּמִּרְפֶּסֶת.

מְגוּיָּסוֹת לַמִּילּוּאִים, בְּצַו הַלֵּב וְחוֹבוֹתָיו,
לְבַצֵּעַ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, הַעֲרָכַת מַצָּב.
וְעַד שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ הַשָּׁלוֹם,
לְנַסּוֹת כְּמֵיטַב יְכוֹלְתֵּנוּ, עוֹד יוֹם.

מִי מִסְתַּתֵּר? / איריס שפירא ילון

בַּסּוֹף, אַתְּ מְגַלָּה,
עָמוֹק בְּלֵב הַחֲבִילָה,
הָאֱנוֹשִׁית, הַחֲבוּלָה.
מִתַּחַת לְכָל הַחֲלִיפוֹת,
בִּשְׁלַל גְּוָונִים וַעֲטִיפוֹת.
לַהַגְדָּרוֹת, מִגְדָּר אוֹ לַתַּפְקִיד,
קַיָּם מְכַנֶּה מְשׁוּתָּף, אָחִיד.
כּוּלָּם, תָּמִיד.
אֲבָל בֶּאֱמֶת כּוּלָּם,
לְלֹא קֶשֶׁר לְגִילָם.
בְּתוֹךְ תּוֹכָם,
הֵם גַּם.
יְלָדִים,
מְפוּחָדִים.
חַסְרֵי בִּטָּחוֹן,
סוֹחֲבִים פֶּצַע מַגְלִיד.
חוֹשְׁשִׁים בְּעִקָּרוֹן,
לְהַפְגִּין חוּלְשָׁה,
מִפַּחַד נְטִישָׁה.
גַּם אַתְּ.
גַּם אֲנִי.

אֶזְרְחֵי הָעוֹלָם / איריס שפירא ילון

תָּמִיד מֵחָדָשׁ, אֲנִי נֶהֱנֵית לִפְגּוֹשׁ יִשְׂרְאֵלִים.
מַרְגִּישִׁים בַּבַּיִת, גַּם בַּסּוֹף הָעוֹלָם, כְּשֶׁמְּטַיְּילִים.
בְּבִיטָּחוֹן עַצְמִי, לֹא מִתְנַצֵּל, לֹא מִתְאַמֵּץ,
בְּפִיסְגַּת הַר, בַּמִּדְבָּר, אוֹ בְּבִקְתַּת סְקִי מֵעֵץ.

מְיַיצְּרִים שָׂפָה עִם זָרִים מוּחְלָטִים, בְּעִבְרִית.
בְּסִינַי, הוֹדּוּ, אֵירוֹפָּה אוֹ בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.
אִם, מִיְּדִיעָה עֲמוּקָּה שֶׁל עַם נִבְחַר, יְהוּדִים.
אוֹ כְּתוֹצָאָה שֶׁל אַלְפַּיִים שְׁנוֹת נְדוּדִים?

"הַכֹּל זֶה רַק עֵצִים וַאֲבָנִים", אָבִי, הָיָה אוֹמֵר.
כְּשֶׁהִתְרַגַּשְׁתִּי לָצֵאת, לְעוֹד טִיּוּל מְאַתְגֵּר.
הַיּוֹם, אֲנִי נִמְצֵאת כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהוּא, נִשְׁמָתוֹ בַּשָּׁמַיִים, גּוּפוֹ בְּעָפָר, מִתְפּוֹרֵר.

שְׁתֵּי חֲבֵרוֹת בְּדֶרֶךְ / איריס שפירא ילון

כָּל יוֹם, מֵחָדָשׁ, בְּדֶרֶךְ.
שְׁתֵּינוּ הוֹלְכוֹת אֶת הַחַיִּים.
וְגַם אַחֲרֵי מַכָּה בַּלֵּב אוֹ בַּבֶּרֶךְ,
לֹא עוֹצְרוֹת. מוֹצְאוֹת זוֹ בָּזוֹ תַּנְחוּמִים.

צוֹעֲדוֹת אֶת הַחֲלוֹמוֹת והַקְּשָׁיִים,
בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים צְעָדִים, כָּל יוֹם.
כְּמוֹ תַּלְמָה וְלוּאִיז מֵהַפַּרְבָרִים,
מַחֲזִיקוֹת יָדַיִים וְקוֹפְצוֹת לַתְּהוֹם.

תודה רבה, מקווה שנוגע
איריס

[אילן שיינפלד]

היי איריס,
העלית הרבה שירים. מתוכם 'מי מסתתר' ו'חפשו אותה' מאד יפים
וחזקים בעיניי, וגם נוגעים במישרין בנושא התחרות. בשיר 'מי מסתתר'
הייתי הופך את סדר השורות "גַּם אַתְּ./ גַּם אֲנִי" ל"גַּם אֲנִי/ גַּם אַתְּ."
לתחושתי זה יסיים אותו חזק יותר.
אני שם לב שאת כותבת בבית מרובע ומחורז. האם זו בחירה מודעת,
או כוחו של הרגל? האם את קוראת שירה 'קלסית' או גם שירה חדשה?
מסקרן לשמוע.
אילן.

[איריס שפירא ילון]

שולחת עוד שיר לסולידריות

שָׁלוֹם מִזְרָחִי / איריס שפירא ילון

רַקְדָנִית בֶּטֶן יְפֵהפִיָּיה, בְּבֶגֶד מוּזְהָב,
רַחַשׁ הַיָּם וְגַלָּיו, בְּמוּזִיקַת קָהָל מְעוֹרָב.
תֵּשַׁע בְּעֶרֶב, סִינַי, בָּמָה מוּגְבַּהַת עַל הַחוֹל,
גְּבָרִים עִם סֵלוֹלָרִי, נָשִׁים עִם בּוּרְקוֹת וְגָמָל גָּדוֹל.
מְהוּפְּנָטִים כּוּלָּנוּ, בְּקִסְמֵי תְּנוּעוֹת אַגָּן וְשָׁדַיִים,
הַיָּרֵחַ מָלֵא, זוֹרֵחַ אוֹר, הַכּוֹכָבִים מְנַצְנְצִים בַּשָּׁמַיִים.
בְּחֶסֶד נָשִׁי אֱלוֹהִי, הַשּׁוֹלֵט בְּרַכּוּת בְּכָל שְׁרִיר,
רַקְדָנִית מִצְרִית חַיְיכָנִית, מַזְרִימָה מִבִּטְנָהּ, חִיבּוּר נָדִיר.
מֵהַגּוּף הָרוֹטֵט דֶּרֶךְ הַלֵּב לַנְּשָׁמָה, מְעַגֶּלֶת קַו אֵנֶרְגֵּטִי יָשָׁר.
מְיַיצֶּרֶת נֶצַח רִגְעֵי וּבוֹ שָׁלוֹם עוֹלָמִי, פָּשׁוּט וּמְאוּשָּׁר.
בּוֹ כּוּלָּנוּ רַק, בְּנֵי אָדָם. וְכָל הֶעָקוֹם מְיוּשָּׁר.

[אילן שיינפלד]

איריס,
זה שיר מקסים, תמונתי ומלא יופי.
ביטול החלוקה לבתים אבל השארת החרוז
מיטיבה אתו בעיניי, במיוחד משום
שמדובר בשיר על ריקוד.
בשירים הקודמים הבית המרובע והחרוז
לא מתבקשים בהכרח מתכני השירים.
ולכן הסבתי תשומת ליבך לכך.
אילן.

[רחל בכר]

21.6.13
אצל הפלסטיקאי

זה לא מדליק אותך קצת?
היא שאלה את הרופא
המנתח,
את יודעת כמה ציצים כבר
ראיתי?
הוא השיב
תוך שהוא משרטט על גופה
את שדיה העתידיים

בכל זאת דוקטור,
(היא נעלבה)
אתה גבר,
לא?

[אילן שיינפלד]

רחל,
אני לא רואה פה סולידריות אנושית,
אלא ביזוי אנושי. סליחה.
אילן.

[רחל בכר]

רוֹפֵא נָשִׁים

מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
אִשָּׁה מַסִירָה אֶת בְּגָדֶיהָ
תְּנוּעוֹתֶיהָ חַדּוֹת (אַתָּה יוֹדֵעַ)
עַל פִּי תְּנוּדוֹת הַוִּילוֹן שֶׁהוּסַט בְּיָדֶיהָ.
עַצְבָּנוּתָהּ נִפְסֶקֶת
אוֹת כִּי הִיא שְׂרוּעָה מְפֻסֶּקֶת,
מוּכָנָה לַבָּאוֹת
שֶׁתָּבוֹא וּתְחַטֵּט בִּקְרָבֶיהָ
תָּאִיר בְּקֵהוּת
שֶׁל גֶּבֶר בְּחָלוּק לָבָן שֶׁתּוֹבֵעַ
לְהַרְפּוֹת,
לֹא לְהִתְנַגֵּד,
לְהֵרָגַע
לַמְרוֹת אֲלֻמַּת הָאוֹר וּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַפּוֹלְשׁוֹת
אֶל שִׁפּוּלֵי בִּטְנָהּ, וּלְהִתְמַסֵּר לַמַּגָּע
כְּשֶׁאַתָּה בּוֹחֵן אֶת תּוֹכ-תּוֹכָהּ
וּכְשֶׁמְּסַיֵּם מֵסִיר כְּפָפוֹת,
מְבַקֵּשׁ לִבְדֹּק
לְמַשֵּׁשׁ, אֶת שָׁדֶיהָ הַחַפּוֹת.
לְהַסּוֹת אֶת קוֹלָהּ הַסָּדוּק
וּלְהַרְגִּיעַ,
"הַכֹּל בְּסֵדֶר"
לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לְהִתְלַבֵּשׁ
לְהַחֲזִיר אֶת כְּבוֹדָהּ שֶׁאָבַד בַּחֶדֶר
לְהֶרְגֵּל שֶׁהִשְׁתַּבֵּשׁ
הַהֶרְגֵּל לְהִתְנַגֵּד לִפְלִישַׁת גֶּבֶר
זָר
וּלְהִתְמַסֵּר…

[אילן שיינפלד]

זה שיר חזק בהרבה מקודמו.

[אילן שיינפלד]

רחל,
זה שיר חזק. מצמרר.
אילן.

[עמיר תומר]

אינטרנציונאל / עמיר תומר

פּוֹעֵל רוּסִי מַרְכִּיב טִילִים,
פּוֹעֵל פִילִיפִּינִי דּוֹחֵף כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים,
פּוֹעֵל בֶּלְגִּי שִׁכּוֹר מִתְגַּלְגֵּל עַל רִצְפָּה,
פּוֹעֵל הוֹדִי רָעֵב נוֹבֵר בָּאַשְׁפָּה,
"חֲזָרָה לְמוּסוֹלִינִי"" קוֹרֵא פּוֹעֵל אִיטַלְקִי,
פּוֹעֵל גֶּרְמָנִי מַכֶּה פּוֹעֵל טוּרְקִי,
פּוֹעֵל אִירָאנִי מִתְפַּלֵּל לְאַלְלָה,
פּוֹעֵל יִשְׂרְאֵלִי בַּמַּחְסוֹם בְּרָמָאלְלָה,
פּוֹעֵל קוֹלוֹמְבְּיָאנִי אוֹרֵז 'מִשְׁלוֹחַ',
'פּוֹעֶלֶת' תַּיְלַנְדִּית מְעַסָּה לָקוֹחַ,
פּוֹעֵל בְּרִיטִי מִגִּיר עוֹד פַּיְנְט לַכֶּרֶס,
פּוֹעֵל צָרְפָתִי מְצַיֵּר צְלָבֵי קֶרֶס,
פּוֹעֵל קוֹרֵיאָנִי מְחַמֵּשׁ פְּצָצַת אָטוֹם,
פּוֹעֵל פָּלֶשְׂתִּינִי מִתְפּוֹצֵץ לְשָׁלוֹם.

וְאֶחָד, בַּמַּאי, יוֹשֵׁב בַּמָּרוֹם
וְצוֹבֵעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם בֶּאֱדוֹם.

[אילן שיינפלד]

עמיר,

זה שיר תעלולי, אבל מבריק.
אתה צריך לפרסם אותו בעיתון.
אילן.

[שלי]

לוחמים/שלי צ'קלין

לוֹחֲמִים
שֶׁעַל נִצְחוֹנוֹתֵיהֶם
אוֹת הוֹקָרָה לֹא מְקַבְּלִים
יוֹדְעִים
שֶׁקְּרָבוֹת עוֹד יִהְיוּ
וְאוּלַי אַף יוֹתֵר קָשִׁים
כִּי לַנֶּפֶשׁ אֵין סוֹף
פַּעֲלוּלִים וְתַחְבּוּלוֹת
וְאֵין כַּדּוּר שֶׁיַּשְׁתִּיק לְגַמְרֵי
אֶת הַמַּכּוֹת הַבָּאוֹת
לוֹחֲמִים
מִי יִתֵּן שֶׁיָּנוּחוּ
וְיִהְיֶה לָהֶם קְצָת שֶׁקֶט
בְּמוֹחָם הַקּוֹדֵחַ
בְּנַפְשָׁם הַנֶּחְנֶקֶת
וְיוֹם אֶחָד
גַּם אוֹתִי וְגַם אוֹתְךָ
יַכִּירוּ
לַמְרוֹת שֶׁמִּלְּהֵחָשֵׂף
הַקּוֹלוֹת הִזְהִירוּ

[אילן שיינפלד]

היי שלי,
זה שיר חזק. הייתי מסיים אותו ב'נחנקת'.
הסיום קשור יותר לעצם כתיבת השיר
ופרסומו וההיחשפות הכרוכה בו,
מאשר בעניין עצמו.
אילן.

[יונתן סיגל]

חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ

10,987,654,321
10,000,000,000
יֹאמְרוּ: "אֵלֶּה לֹא. לָכֵן אֵלֶּה בַּחוּץ"
נַחֲסִיר בְּחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט.
נִשְׁאַרְנוּ 987,654,321
980,000,000
יֹאמְרוּ: "גַּם אֵלֶּה לֹא גַּם אוֹתָם נָשִׂים בַּחוּץ"
נַחֲסִיר גַּם אוֹתָם מֵאִתָּנוּ"
7,654,321
7,600,000
יֹאמְרוּ: "עַל אֵלֶּה קַיָּם סָפֵק. וְאִם יֵשׁ סָפֵק אָז אֵין סָפֵק, יִשְׁלְחוּ הֵם אֶל מִי שֶׁהוּשְׂמוּ בַּיָּצִיעַ"
נִצֹּר מַחְסוֹר בָּהֶם.
54,321
54,000
יֹאמְרוּ: "אֵיךְ הֵם? מָה הֵם? עוֹשִׂים מָה שֶׁהֵם רוֹצִים, מְעַוְּתִים אֶת הַמָּסֹרֶת, לֹא הוֹלְכִים עַל פִּי הַחֻקִּים וּמַמְצִיאִים לָהֶם תַּרְבּוּת! אֵיךְ מְקוֹמָם לֹא יִהְיֶה בַּחוּץ!?"
אָמְנָם יְחַסְּרוּ אֲבָל לֹא נִתְגַּעְגֵּעַ וְלֹא נַרְגִּישׁ בְּחֹסֶר.
321
320 יֹאמְרוּ: "אֵלֶּה מְיֻשָּׁנִים וְלֹא שַׁיָּכִים וְגַם קְצָת מְעַצְבְּנִים וּמְעַכְּרִים אֶת הָאֲוִירָה וּבִכְלָל הוֹרְסִים פֹּה אֶת הַיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַתַּרְבּוּת הָעַכְשָׁוִית שֶׁלָּנוּ. לֹא לְהִתְרָאוֹת!"
1
וְאֶחָד יֵשׁ רַק אֶחָד, אָז הָאֶחָד הַזֶּה לֹא נֶחֱשָׁב וְכָךְ הִגַּעְנוּ ל…
0
מִילְיַארְד, מִילְיוֹן, אֶלֶף, מֵאָה
מִסְפָּרִים עֲצוּמִים, מִסְפָּרִי נְפִילִים
לְשָׁם הִגַּעְנוּ וּמִשָּׁם כִּרְסַמְנוּ
וְהַיּוֹם אָנוּ מְפוֹרָרִים
הֵבֵאנוּ אֶת הַמַּבּוּל, הֵבֵאנוּ אֶת הַשִּׁטָּפוֹן
וַהֲמוֹן שָׁטַפְנוּ בְּגָאוֹן, בִּמְחִי יָד וּבְהַבְלֵי מִלִּים
זוּגוֹת זוּגוֹת עָלִינוּ וְזוּגוֹת זוּגוֹת נָפַלְנוּ
וּבְצִיּוּן לָאֵרוּעַ הַמְּשַׁחְרֵר בְּיוֹתֵר בְּתוֹלְדוֹתֵינוּ
אָנוּ זוֹכְרִים אֶת זֶה שֶׁבָּאוּ עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ וַעֲדַיִן מְנַסִּים
אַךְ אֵין מִתְיַחֲסִים לַבָּאִים לְכַלּוֹתֵינוּ מִתּוֹכֵנוּ, הַמְּפַלְּגִים וְהַמְּשַׁסְּעִים,
הַמְּנַדִּים וְהַמּוֹצִיאִים, הַמַּחְמִירִים וְהַמַּחֲרִימִים
מְצַמְצְמִים אוֹתָנוּ וְכָךְ מַעֲלִימִים אוֹתָנוּ.
הַכְחָדָה. עַצְמִית. זוֹ הִיא שׁוֹאָה רַעְיוֹנִית.

[אילן שיינפלד]

יונתן,
יש בשיר הזה עוצמה מעצם מנגנון ההפחתה של בני אדם כמספרים.
אבל חסר לי מפתח להבנתו. אולי תוכל להוסיפו בכותרת נכונה.
אילן.

[תמי]

זרועות
יוֹם אֶחָד מָצָאתִי בֵּין הַזְּרוֹעַ לָאַמָּה שֶׁקַע זָר
שֶׁעָצַר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁאֵלֵךְ לְאִבּוּד.
לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְטִיחַ שֶׁכִּפוּף הַזְּרוֹעַ הַזָּרָה יַחְזִיק אֶת הַשֶּׁקַע וְאוֹתִי
לָעַד
אָז הִתְכּוֹנַנְתִּי.

פְּתִיחַת הַזְּרוֹעוֹת הַצְּפוּיָה שָׁלְחָה אוֹתִי שׁוּב,
לְהִטַּלְטֵל אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֵיכֶם
לָנוּעַ מַטָּה וָמַעְלָה,
קָדִימָה וְאָחוֹרָה,
בִּנְשִׁימוֹת לֹא אֲחִידוֹת
כְּמוֹ מְטֻטֶּלֶת מְשֻׁגַּעַת שֶׁרַק מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַשֶּׁקַע שֶׁיַּעֲצֹר אֶת
הַנְּפִילָה.

עַל גֹּדֶל הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּכֶם שָׁמַעְתִּי שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהִתְהַלַּכְתִּי
בֵּינֵיכֶם.
מִישֶׁהוּ סִפֵּר לִי.
הָאֱמֶת, הֶאֱמַנְתִּי.

[אילן שיינפלד]

תמי,
שיר חזק ומר. את מיטיבה לבטא בו את עומק
האכזבה מנחמתו של הזולת.
אילן.

[תמי]

עצב השמיעה
יוֹשֶׁבֶת מוּלֵךְ וּמְדַבֶּרֶת.
הַקּוֹל שֶׁלִּי מִתְגַּלְגֵּל מֵעַצְמוֹ מֵחֲבָטוֹת יְשָׁנוֹת
שֶׁלֹּא הִגְלִידוּ.

אַתְּ שׁוֹמַעַת?

אוֹסֶפֶת עֲבוּרֵךְ אוֹתִיּוֹת, תּוֹפֶרֶת מִלִּים
רוֹצָה שֶׁתִּשְׁמְעִי

אַתְּ שׁוֹמַעַת?

כְּבָר חֲצִי שָׁעָה אֲנִי מַסְבִּירָה
לָךְ
אֵיךְ נִרְאִים חַיִּים בְּבַיִת
שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו לֹא מַפְסִיקִים לִהְיוֹת סְגוּרִים

אַתְּ שׁוֹמַעַת?

אַתְּ שְׁקֵטָה.
מַצִּיעָה שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּחַלּוֹן
בְּבַיִת, שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו תָּמִיד פְּתוּחִים.
הַנְּשִׁימוֹת הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁלָּךְוְשֶׁלִּימִתְעַרְבְּבוֹת

[אילן שיינפלד]

תמי,
שיר יפה וחזק. חסר בו מפתח להבנתו, שאפשר להוסיף בכותרת.
משהו שיבהיר מדוע ה'היא' חיה בבית סגור.
אילן.

[מאת]

תגובות