שיהיה פה קצת שקט.
שנוכל פה לחיות בתחושת רווחה. לא בפאר. רק ברווחה. מתוך מעשי ידינו. ביושר.
שלא נצטרך לדאוג כול יום ליום המחר. שיום המחר יהיה מובן מאליו. ויהיה יום של שמחה.
שנוכל לשמוח יחד, איש ברעהו, לא לאחוז זה בצווארו של זה, לא להתחרות כל הזמן, להתגושש, להיאבק על מקומנו, כאילו אין די והותר מקום בעולם לכולנו.
שנהיה מפויסים ונהיה יכולים להתפייס. עם עצמנו ועם אחרים. באופן אישי וקולקטיבי.
שלא נפחד כול כך. ולא ניתן לפחד לשלוט בחיינו ולהכתיב את דברינו ואת מעשינו.
שנהיה פה קצת יותר שלווים.
אוי, ריבונו של עולם, שתהיה לנו קצת נחמה, וקצת שקט, קצת שלום, אפשרות להביט קדימה ולתכנן את החיים בידיעה שהם טובים, והם עתידים להיות טובים עוד יותר. שהכול בסדר, והכול יהיה רק טוב יותר.
שלא נעשה לעצמנו צרות. ולא נחולל אותן איש על ראש רעהו. שנהיה קצת יותר בני אדם זה לזה, ונבין שכולנו שווים. ולכול אחד ואחת מאיתנו יש זכות לחיות במקום הזה, לדרוך על האדמה הזאת וליהנות משפעתה ומיופייה.
שיהיה פה שקט. שכל הסערה הזאת תירגע, תחלוף, ונשלב יחד ידיים, מעבר להשקפות הפוליטיות, לאידאולוגיות החוצות את החברה, לאמונות הסותרות, ונזכרו שאנחנו עם אחד, מיוחד ויחיד, ושכולנו ערבים איש לאחיו ולאחותו.
שנעבור את הבחירות האלה בשלום, בשם שלום ולמען שלום.
אמן.
