תעתועים. או: להיות ניצוד ברשת.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (121).

     נדמה כי חיים קלים עשו לעצמם פרקליטות המדינה והשב"כ בפרשת רשת הריגול האיראנית, שנחשפה הערב בתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין. לקחו ארבע נשים, שלפחות לגבי אחת מהן, אָפְסָנָה, ברור שלא היה בכוונתה לרגל אחר ישראל, או לשרת את סוכן המודיעין האיראני, שהתלבש עליה, והפכו אותן למסוכנות. אינני יודע מה סיפורן של האחרות. אולי העובדה ש-ח' קיבלה פעמיים אלף דולר כבר צובעת אותה בצבע מסוכן יותר מאשר את אפסנה. דבר אחד ודאי לי. אם ירשיעו את אפסנה בהאשמת מגע עם סוכן זר, ויושיבו אותה בשל כך בכלא, זה יהיה עוול נורא, וזה יפתח קופת שרצים גדולה.

     אני מתכוון לזה, שכולנו חשופים ברשת. כולנו עלולים ליפול קורבן בידי סוכנים איראניים, אנשי חמאס, חיזבאללה ואחרים. אזכיר לכם מקבץ ידיעות אקראי, שליקטתי מגוגל: ביולי 2019 נחשף ניסיון של רשת איראנית לגייס סוכנים בישראל באמצעות פרופילים מזויפים בפייסבוק. בפברואר 2020 פגעו צה"ל והשב"כ במחשבים של החמאס, שבהם הצליח לאגור מידע על חיילי וקציני צה"ל באמצעות פרופילים פיקטיביים של צעירות מצודדות. באפריל 2021 נחשפה רשת של נשות עסקים, כביכול, שניסו לפתות ישראלים להגיע למפגשים אינטימיים עמן בחו"ל. ואיני מדבר על כול הממצאים מפעילות הניטור המבורכת והחשובה של קבוצת 'פייק רפורטר' אחר פרופילים מזויפים בפייסבוק ובטוויטר.

     לדבר הזה אין סוף. כול עוד הרשת פרוצה, וחברות המידע אינן עושות מאמץ אמיתי ורצוף להסרת חשבונות פיקטיביים, אם מסיבות ריגול וטרור ואם מסיבות של מניפולציה פוליטית, ערעור מסגרות מדינתיות, התערבות עוינת בבחירות, ועוד – כולנו מועדים להיות קורבנות של פייק ניוז, הסתה, פגיעה בפרטיות וחלילה גם ניסיונות חיסול או גיוס מודיעני.

     יש שלוש דרכים להיאבק בתופעה הזאת. הראשונה היא חינוך מתמיד ועקבי של הציבור, החל מגילאי בית הספר היסודי ואילך, להתנהגות זהירה ברשת. לחשדהו וחשדהו. לא פחות מכך. השנייה היא חיוב חברות המידע להתקין מנגנוני אימות זהות ולאכוף אותם ברשתות החברתיות שהן מנהלות, ולהתנות בזה את רישיון פעולתן. השלישית, השתלת סוכני שב"כ ברשתות החברתיות לניטור מתמיד שלהן.

     כול עוד אין מדינת ישראל פועלת בשלושת המישורים הללו בשקיפות, בהתמדה ובעוצמה, אין היא יכולה ליטול אזרחית תמימה כמו אפסנה, להטיל אותה לחודשיים לצינוק, להתעלל בה ובבני משפחתה. עליה לבטל את כתב-האישום נגדה ולהסיר מעליה כל רבב.

     אני נחרץ בדבריי, משום שאני חווה את הדברים הללו, ניסיונות פיתוי ושידול ברשת, על בסיס יומיומי. אך בהיותי מוותיקי הקהילה הלהט"בית, ואב לילדים, ממילא מקדם ההגנה, הזהירות והחשד שלי הוא כול כך גבוה, עד שאני מאמין, או לפחות מקווה, שימנע ממני ליפול בפח.

     אספר על מקרים כאלה, מן היומיים האחרונים.

     לפני כמה ימים פנה אלי בחור צעיר ויפה תואר. מדהים ביופיו. שערו השחור החלק משוך על פניו היפים, הרזים. הוא דיבר אתי באנגלית. היי והיי. ואז שלח לי את תמונת האיבר שלו. איבר יפה, לכל הדעות. החמאתי לו עליו בהחלט.

     היום פנה אלי שוב, ושאל מניין אני. אמרתי לו שמישראל. שאלתיו מניין הוא, והשיב לי שהוא מבגדד.

     באותו רגע הבנתי שתמונת הפנים אינה תמונת פניו של מי שמדבר איתי, משום שהצעיר שנקף אלי מהם נראה כמו צעיר בריטי, לא עירקי, וכמו כן, שזה מסוכן לי. שאינני מדבר אם אף בחור, יהיה מלך העולם, אם הוא מלבנון, סוריה, עירק או כול מדינת אויב אחרת.

    לא הגבתי כשכתב לי שהוא מבגדד. בדיוק הייתי בנהיגה.

    לא חלפו כמה רגעים ועל המסך שלי הופיעה הכתובת 'הפרופיל הזה אינו זמין יותר.'

    שלשום פנה אלי בחור בן עשרים בגריינדר, יישומון ההיכרויות הנפוץ כיום, בקרב להטב"קים, ברחבי תבל. מיד אחרי החלפת ברכת 'היי' ו'היי' הוא שאל אם אני רוצה לראות את הכלי שלו. זה כבר עורר בי קבס. אבל התאפקתי. שאלתי אותו מה הוא מחפש, וכשאמר לי שהוא 'זורם' זה הרחיק אותי שבעתיים. הפסקתי להגיב אליו.

     היום פנה אלי שוב. הייתי באמצע הקניות, ואמרתי לו זאת. כשיכולתי כבר לשוחח שאלתי אותו מה שמו, מה הוא עושה בחיים ומניין הוא. הוא סיפק לי גרסה מעורפלת של פרטים אלה, בלי שום ספציפיות. שאלתי אם הוא בארון ואמר שכן. שאלתי למה, והשיב שאינו יודע. כבר הבנתי שמשהו פה לא בסדר. אבל החלטתי לבדוק. 'עושה רושם שאתה מאוד פעיל מבחינה מינית,' ציינתי, מבקש לתהות על קנקנו. דווקא לא, השיב. אוקיי, עניתי. ואז שאל שוב אם אני רוצה לראות את הכלי שלו. אמרתי לו שבכיף, אבל שלא יצפה ממני למעשה דומה. אינני שולח תמונות כאלה לאיש, לעולם.

     באותו רגע הוא חסם אותי ביישום ונעלם. לא התאימה לו הזהירות שלי.

     היום, בחמש וחצי בבוקר, קיבלתי עוד הודעה, מגבר בשנות השלושים בחייו. בניגוד לאחרים, הוא שלח לי את תמונת פניו. הבטתי בה. משהו בפניו נראה לי לא בסדר. איזה סוג של חוסר נורמליות. אף כי הוא גבר יפה. ובכל זאת, אמרתי לעצמי, אל תמהר לשפוט בני אדם. שוחח אתו קצת. ראה מה הוא רוצה.

     הוא כתב לי שישמח להכיר אותי, כי הוא אלמן עם ילד אחד, ואני עם שניים.

     זה צרם לי מאד, שמישהו זר פונה אלי ומיד משתמש בילדו ובילדיי כדי לקשור איתי שיחה. זה כשלעצמו כבר הדליק אצלי נורה אדומה בוהקת.

     שאלתי אם הוא אלמן מאישה או מגבר, ומה שמו. הוא אמר לי שהתאלמן מאישה. ואז הוסיף, שהוא בקושי זמין בגריינדר, ולכן כדי לדבר הציע שישלח לי את מספר הטלפון שלו.

     לפחות לא ביקש מיד את שלי. הגם שברגע שהייתי יוצר אתו קשר, היה לו מספרי ממילא.

     כתבתי לו שזה קצת מהיר לי מדי. אבל שאם הוא רוצה שישאיר לי את מספרו ואתקשר אליו כשאוכל.

     הוא הגיב ב'טוב, תודה ולהתראות.'

     בהיתי במסך. כבר הבנתי שצדקתי. אבל החלטתי לבדוק את זה עוד קצת. כתבתי לו, שכאשר פנה אלי הבוקר הייתי באמצע ניקיון הבית ולכן לא יכולתי לשוחח בווטסאפ. ויותר מזה, הוספתיְּ, כאב לילדים, נראה לי מהיר מדי למסור את מספר הטלפון שלי, אחרי הודעת שיחה אחת, לאדם שאינני מכיר. שאלתיו אם אינו חושב כך בעצמו, כאב לילד.

     הוא אמר לי שלא, אבל הוא מכבד את דעתי, והתנתק. שיהיה בריא.

     זה היבול של יומיים-שלושה בלבד. כול הומו ממוצע מקבל עשרות פניות כאלה מדי יום. וככל הידוע לי כך גם נשים. וכבר איני מדבר על מגפת הקולונלים האמריקניים מעירק, בפייסבוק, האלמנות הבוכיות ועתירות ההון ממדינות אפריקה במיילים קורעי לב, וכיו"ב. כולנו מכירים את זה. אבל לא כולנו ערים ומודעים לסכנות הטמונות בפניות האלה, ובמקרים כמו שלי, שאני באמת כבר כמה לחבר, לבן זוג, עלי מאד להיזהר.

     החיים ההומוסקסואליים לימדו אותי להיות חשדן מטבעי. עוד בשנות השמונים, כאשר היינו כולנו מבלים מדי לילה בגן, היה לי פעם מפגש עם בחור מתולתל וחטוב, שהציג את עצמו כ'אור' מקיבוץ 'שדה קציר' או משהו כזה (צירוף של שם קיבוץ בלתי קיים). לקחתי אותו אלי הביתה. שכבנו. אבל אחרי כן גלגלתי בדעתי דברים שאמר, סיפורים שסיפר לי על איך חיזר אחרי בחור בגורן של הקיבוץ, ואיך התעלסו על ערמות חציר, ואיך שר לי שירי ארץ ישראל במיטה, כול מיני דברים כאלה.

     עד שהתעורר בבוקר כבר צלצלתי לבית התק"מ ולבית הקיבוץ הארצי, כדי לוודא שזיכרוני התנוּעתי אינו מטעה אותי, ואכן אין קיבוץ כזה 'שדה קציר.' כשקם, עימתתי אותו עם הדברים. הוא הביט בי מבועת, הסביר לי שהתבלבל, ונמלט מביתי.

     תודה לאל שיצאתי מזה אז, בלא פגע. אבל זה היה אז, בשנות השמונים. כשהייתי צעיר ונמהר, ועוד הרשיתי לעצמי להביא הביתה בחורים זרים.

     בגן העצמאות של שנות השמונים למדנו די מהר, כול מי שנכנס בשעריו, ששום דבר אינו כפי שהוא נראה. שרוב האנשים בארון, שרובם מסתירים את זהותם, מייפים אותה או מעלימים אותה למטרות זדון. על כך כתבתי, בין השאר, ב"פרידה: קדושתא" (שהתפרסמה לראשונה בספרי 'טורים לרע בפרידה' ואחרי כן ב'אוצר שירים') את השורות "שְׁתַגְּלָנוּתָם הַקַּדַּחְתָּנִית שֶׁל נְעָרִים,/ שִׂרְטוּט בַּשְּׁבִיל שֶׁל צְעָדִים מְמַהֲרִים,/ תָּרִים אַחַר הָרְמָזִים הַנִּמְהָרִים,/ תּוֹעִים בַּצֵּל הַמְיַפֶּה וּמַעֲרִים."

     הרשתות החברתיות ויישומי ההיכרויות מבוססי הלווין של ימינו הן גן העצמאות וירטואלי גלובאלי. וסכנת ההיחשפות, הסכנה שאוגרים עליך מידע, מוליכים אותך שולל או מפעילים עליך מניפולציה, מבלי שתחשוד בכך, היא עצומה. לכן, אני תמיד מושך שיחות היכרות עם בני אדם, ולא ממהר לעבור עמם ליישומי שיחות מזוהים ומיידיים יותר, כמו ווטסאפ או מסנג'ר. וגם כאשר אני כבר עושה כן, אינני ממהר לפגוש בהם. ואם כן, אז קודם כול באור יום ובמקום פומבי, או במקום שאפשר לסגת ממנו בבטחה. בשום פנים ואופן לא בבית שלי, או במקום מבודד.

     ואף על פי כן, למרות מנגנוני הסינון והחשד המובנה בי כלפי כול שיחה עם זר, פגשתי ברשת במהלך השנים גם כמה אנשים מצוינים, שהפכו לחבריי הקרובים ביותר. וכך גם אירע השבוע. התחלתי שיחה עם בחור צעיר בגריינדר. למן הרגע הראשון חשתי שפה מדובר במשהו אחר, במישהו אחר. ואמנם, אנחנו משוחחים כבר כמה ימים. עוד לא נפגשנו, אבל אני לומד להכיר את רגישותו ליופי, את מידת האיפוק שבו ואת הקשב שלו לזולת. אני יודע, שלא משנה אם יקרה בינינו משהו פיסי אם לאו, מצאתי בו אדם ראוי, שאשמח אם יהיה לי חבר.

     אם אתה הומו, או יש לך בן הומו, אנא – תנ.י לו לקרוא את דבריי. הנה כמה דיברות לסיום:

• לא מדברים עם מישהו בלי תמונת פנים, מעבר למילות פתיחה וברכה ראשונות
• תמונת פנים אינה מבטיחה שזהו האדם עמו אתה מדבר
• הכי טוב לאמת פנים בשידור וידאו. אבל רק של פנים. אם תיגררו לסקס במצלמה שם זה גם ייגמר, במקרה הטוב. אם לא הקליטו אותך לצורכי סחיטה אחרי כן.
• מי ששולח לך תמונה שתוקפה פג מיד אחרי שצפית בה הוא חשוד, או מבוהל מדי מכדי ליצור אתו קשר בעל משמעות.
• אדם שמיד מבקש לעבור אתך לווטסאפ/טלפון הוא מסוכן. אמנם, אתה תמיד יכול לחסום אותו אחרי כן, או להחליף מספר טלפון. אבל מוטב לך לא להגיע לזה, כי הטלפון היום מאפשר גם איכון.
• אם אתה מדבר מזה זמן עם מישהו וקובע אתו מפגש, רצוי שזה יהיה באור יום
• אם הוא בארון ולא רוצה שיראו אתכם יחד, אפשר לקבוע בלילה, אבל במקום פומבי.
• לעולם אל תזמין מישהו הביתה מבלי שהכרת אותו מקודם לכן בנסיבות אחרות.
• כמובן, לעולם אל תעשה סקס בלי אמצעי מניעה. אתה לא יכול לדעת במה תידבק.
• ומי שמצהיר שהוא אוהב סטיות/קשירות וכדומה, מסוכן. לא נותנים לזר לקשור אותך למטרות סיפוק.

     אלה רק הדיברות הראשונות. באמת שאין לי מושג איך להתמודד עם מקרים של סחיטה באיומים, גניבת כרטיס אשראי וכיוצא באלה, כי, תודה לאל, לא התנסיתי בזה.

     שיהיו לך היכרויות נהדרות. אבל זהירות.

     התחלתי באיראנים וסיימתי בהדרכת זהירות להומואים. זה קורה משום ששני צעירים שאני מכיר יצאו לאחרונה מן הארון, אך עשו זאת מבלי לבוא לספר לי או להיוועץ בי. זו דרכי לכתוב להם את העצות שלא ביקשו ממני אישית.

     אם השב"כ רוצה לסכל פעילות איראנית, כדאי לו לנכוח גם ביישומי ההיכרויות בכלל, ושל קהילת הלהטב"ק בפרט. שם פרושׂים שדות הפיתוי הגדולים מכולם. אין לי בכלל ספק, שסוכנים איראניים, או סוכני חמאס וחיזבאללה, פעילים בהם. מספר הפעמים שקיבלתי פניות מנסיכים מאבו-דאבי ובחריין, הזמנות לסקס משגע עם בחורים מהשטחים, שנמצאים כשב"חים בתל אביב וכדומה, רב מספור. אין לדעת למה זה עלול להוביל.

     גזרו, שמרו, שתפו והעבירו הלאה.

     ובאשר לאפסנה ומשפחתה, אני מאד מקווה בשבילם שהמדינה תרד מן העץ הגבוה שטיפסה עליו, ותנקה אותה מכל חשד. אמן.