להפוך אדמה זו עבודה קשה, בייחוד כשאתה עושה את זה עם קלשון מעוקם ושבור. זה מה שעשית מוקדם בבוקר. כשהתעוררתי ראיתי שהאדמה במקום שיידעתי לחלקה רביעית של גן ירק רטובה, בזכות מערכת ההשקיה האוטומטית, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהפוך בה את האדמה.
את הקלשון קניתי ב'הום סנטר' בכרמיאל. קודמו התעקם בפעם הראשונה שהפכתי איתו אדמה. חזרתי איתו לחנות והחלפתיו באחר. אבל גם הקלשון החדש לא עמד במשימתו. הוא נתעקם, וכשניסיתי ליישר את שיניו בחבטה על גדר האבן המקיפה את החצר קת העץ שלו נשברה. אלא שאני עיקש. אז בכול זאת הפכתי בו את חלקת האדמה והכנתי אותה לזריעה.
דניאל ראה אותי מיוזע מעבודה וניגש אלי. "אבא, אפשר לעזור לך?" שאל.
"לא מותק, זו עבודה מאוד קשה."
"אתה רוצה שאביא לך כוס מים?" הציע במתיקותו.
"זה רעיון מצוין! ושיהיו קרים בבקשה!"
הוא מיהר הביתה ושב משם עם כוס המים הכי טעימים ששתיתי בחיי.
אחרי כן עזר לי לשדד את החלקה באמצעות מגרפה.
אני מתחתי עליה טפטפות, ועלינו כולנו למעלה. הילדים רצו אמבטיית קצף, אז ניצלתי את ההזדמנות שבילו מתחת למים החמימים כדי למיין בגדי קיץ וחורף ולהכין להם בגדי חורף בארון בחדרם. כבר נהיה קר כאן, ועלי להיות מוכן לזה.
כשירדנו למטה מיכאל הזכיר לי, שהבטחתי לו שנקטוף רימונים ונעשה מהם מיץ. אז קטפנו, ערכתי לילדים היכרות עם מסחטת המיצים הסודית שלי, ועשינו מיץ רימונים, ואחרי כן גם מיץ גזר וסלק, ולפי עצתו של מיכאל גם הפכנו את הרסק שנותר אחרי סחיטת הפרי לסלט גזר וסלק בדבש, שהיה מאד טעים.
אחרי כן הלכנו לאכול ולנוח.
אחר הצהריים התיישבתי עם מגש הנבטה. מילאתי אותו בעפר תחוח של עציצים, עשיתי שקע בכל אחד מתאיו באצבעי, ואז, באמצעות פינצטה, הטמנתי בכל אחד ממאה ומשהו התאים הללו זרע אחד של חסה. כשינבטו אוכל להוציאם כשתילים רכים ולהעבירם לגן הירק. כך תהיה לנו אספקה שוטפת של חסה כל ימות החורף.
מלבד חסה, יש לי זרעים של סלק, כוסברה, גזר, צנונית וסלרי עלים. תהיה לנו גינת חורף נהדרת תיכף. זה רק עניין של חצי שעת עבודה יומית.
אחרי כן נטלתי לידי מזמרה וקיצצתי בשיחה האלה הקוצנית המקיפים את החצר. היה עלי לעשות כן משום שהיא חנקה את עצי ההדר השתולים בבוסתן, וגם כדי שאוכל למתוח גדר רשת מסביב לחלקת הירק החדשה, מפני חזירי הבר, שוודאי יבואו לנבור בקרקע אחר כול השורשים והפקעות שאני עומד לגדל שם.
כשסיימתי את הגיזום והדילול של האלה הקוצנית הייתה ערימה גדולה של גזם בשולי החצר, במקום שעומדת להיות מדרכה. וזה אסור כאן. אז קראתי למיכאל ולדניאל, והם, יחד עם בנות השכנים, גררו יחד איתי את כול הגזם לנקודת האיסוף הקרובה.
הבטחתי להם, שכאשר נסיים אכין להם קבאב על האש. אז כבר קראנו גם להוריהן, ועשינו ארוחת ערב נפלאה של שכנים.
לא יכולתי לכתוב היום. לא היה לי סיכוי לזה. מרגע שהבנתי, שאחרי הנסיעה הלוך ושוב אתמול לרמת הגולן, היום אין לי כוח לזוז מן הבית, היה ברור שעלינו להעסיק את עצמנו כאן. ובמצב כזה, אין לי סיכוי לרגע פנאי לכתיבה. הילדים רגשו, רבו, השלימו, רצו לשחק ולטייל, עזרו בגינון, היום היה הומה מאוד.
אז כתבתי היום, כמדי יום, את דפי הבוקר שלי, ואת הפוסט היומי הזה. אבל לא יכולתי לכתוב את 1000 המלים היומיות שלי ברומאן הבא, וכעת אני עייף מכדי לעשות כן. אני ממש רצוץ פיסית. אבל מחר יום חדש, ואני יודע מה בכוונתי לכתוב. אז אשן על זה.
שיהיה לכם/ן שבוע טוב.
בסוף השבוע עברנו את מחסום ה-30,000 ש"ח בקמפיין לגיוס המונים, שנועד להקנות לי זמן לכתיבה. אבל זה רק 12% מן הסכום, ונותרו לי רק עוד 40 יום לגייסו, כדי שאוכל להתפנות בחודשים הקרובים לכתיבה בשקט. את החריצות והעיקשות שלי אני מניח שאינני צריך כבר לבטא בפניכם. יהיה לי ספר. אפילו שניים, בשנה זו ובשנה הבאה. אבל קצב כתיבתם תלוי גם בתמיכתכם. אז אודה לכם עליה מאוד. תוכלו לתמוך בה כאן.
https://www.mimoona.co.il/Projects/4206
נ.ב.
כמו תמיד, כשאני בתנופת כתיבה ועשייה, תמיד יש איזה חריין שמנסה להוציא לי את הרוח מהמפרשים. בשבת היה זה מישהו, שכתב לי בשם בדוי 'גבע' את הפנינה הבאה: "קשישים לא צריכים להביא ילדים לעולם. ואתה הוכחה לכך."
בכול פעם שאני מקבל חריונים כאלה אני תוהה מה מביא אדם לטרוח ולשלוח לי תגובה, שמובן מאליו שלא אפרסם בבלוג שלי. סתם, רצון להרע.
נו טוב, אני כבר יודע שאני 'קשיש' בן 57. יופי. בכול זאת עוד יש לי עוד כוח לגדל שני ילדים, כלבה, שני חתולים – וארבע חלקות של גן ירק.
אז אתה יכול להמשיך להיחנק בשקט במאורתך.
