לעתים התגובות שאני מקבל על פוסט שאני כותב מלמדות אותי לא פחות מן הפוסט עצמו, במהלך כתיבתו. אמש העליתי כאן את סיפור הישרדותה של משפחתי בשואה. זאת, כדי לומר שכבר למן שחר ילדותי למדתי קודם כול לשרוד, לא לחיות. ושעל כן, חושיי מחודדים מאוד בכול הנוגע לסכנה קיומית.
אחרי כן דיברתי על השחיתות, הסיאוב והשיסוי שנוהג בהן ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במהלך כהונתו, ובייחוד במאבקו על שרידותו הפוליטית והאישית.
מיד הותקפתי על ידי אוהדיו מן הימין, כאילו אני משווה בין בוחרי הימין הפוליטי לבין נאצים, ונוהג בזה באותה מידה של שיסוי שאני יוצא נגדה. ולא היא.
יכול אדם לספר את סיפור הישרדותה של משפחתו בשואה, ולהשליך ממנו את חרדתו הקיומית אל הנעשה כעת בחברה הישראלית, מבלי שהדבר יהפוך, אוטומטית, ולו לחשד של זיהוי בין בני עמו לבין נאצים. השוואה איומה כזו רחוקה ממני מקצה עולם עד קצהו.
כאשר בחרתי לחלוק כאן את חרדתי העמוקה, האמתית, לגורל המקום הזה, ואנו בתוכו, כתבתי זאת מתוך דאגה עמוקה לעם ולארץ שאני אוהבם כול כך, והדגשתי כי אני חש שאין לי מקום אחר ללכת אליו, וכי על כן עלינו ללמוד לחיות איש עם רעהו.
אף על פי כן, קיבלתי כאן תגובות קשות, מהמלצות לכדורי הרגעה ועד להאשמות מופרכות ומשוללות מן היסוד.
המגיבים מן הימין הפוליטי, מלבד אילן גרינפילד היקר, שבית ההוצאה לאור החשוב שלו, העוסק בספרות יהודית, היה מבין לקוחותיי, והוא נותר מבין ידידיי, אינם מכירים כלל אותי ואת מרחב הכתיבה שלי. את שיריי החברתיים והפוליטיים, לצד זה ולצד זה, את הרומאנים היהודיים שלי, שכולם תרים אחר גורלו של העם היהודי ושל דמויות היסטוריות מתוכו, את התמורות שחלו בעולם הדעת שלי. רובם ככולם מגיבים באופן קיצוני, אוטומטי, שרק מדגים ומדגיש עד לאילו תהומות הידרדר כאן השיח הציבורי.
אומר, אם כן, ואדגיש זאת שוב. כבן דור שני לשואה חונכתי שאין לי מקום אחר מלבד מדינת ישראל וארץ ישראל, מולדתי. כאיש שמאל שהתפכח מזמן, אני כיום איש המרכז הפוליטי, המחפש כל העת, בחיי וביצירתי, את היסודות המחברים בין הדתיות לבין החילוניות, בין השמאל לבין הימין, בין הזהות ההומוסקסואלית שלי לבין יהדותי. כול כולי אדם של חיבור ושל אחדות, גם אם לעתים אני מנסח את דבריי בחדות.
אבל האווירה השוררת כאן בציבור ובחברה הישראלית, כפי שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות וגם בתגובות האחרונות לפוסט שלי, מעידה כאלף עדים על השינוי ההכרחי שאנו זקוקים לו כעת.
ולכן, אני קורא כאן שוב לכול קוראיי וקוראותיי – אם חפצי חיים אתם, אם אתם רוצים לחיות במדינה מתוקנת, יהודית ודמוקרטית, הצביעו בשבוע הבא הצבעה אסטרטגית. הצביעו למפלגת שלטון חדשה, שיש בה שמאל וימין, דתיים וחילוניים, והיא היחידה שתוכל להרכיב קואליציה שפויה, מאוזנת, שתעשה לאיחוי הקרעים בעם ולא להרחבתם.
הצביעו כחול-לבן.
