איך קוראים לך, חיפושית. או: מרבה ספרים מרבה חוכמה.

     בסוף השבוע הזה הבטחתי לכם שתי מתנות. אחת כבר קיבלתם. סרטון וידיאו שלי קורא את הפרק הראשון מספרי החדש 'אשת הפיראט היהודי.' אבל זה אינו הספר החדש היחיד שהתרגשתי איתו השבוע. הספר השני הוא ספר שירי הילדים של חברת נפשי, מרסלה לונדון, עם ציוריה המרהיבים של אהובת לבי, הילה חבקין, "איך קוראים לך, חיפושית."

     את מרסלה הכרתי כשהוצאתי בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בשנת 1988, את ספר שיריי 'וראשיתו באהבה.' היא הייתה אשת יחסי הציבור בבית ההוצאה ומיד עם פגישתנו הראשונה הפכנו לחברים. במשך השנים היינו לחברי נפש, המשוחחים שעות בטלפון ונועצים איש ברעותו ואישה ברעה, חולקים זה עם זו וזו עם זה רגעי שמחה וקושי, והרבה רגעים מתהליכי היצירה של כל אחד ואחת מאתנו.

     מרסלה נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה, למשפחת סופרים. אביה זכרו לברכה הוא הסופר והעיתונאי חולי צזאר מושצ'ס, זוכה פרס השירה הארגנטינאי, שהיה מראשי אגודת העיתונאים בתקופת שלטונו של פרון. האח, אדוארדו, הוא משורר ועורך אחד מכתבי-העת החשובים במקסיקו סיטי.

     היא נישאה ועלתה ארצה כחניכת תנועת נוער ציונית, והשתקעה בקיבוץ בחן, בו נולדו וחיים בתה ושלושת נכדיה. למדה לימודי גננות והוראה בסמינר בית ברל, ושימשה גננת ומורה לכיתות א' בקיבוץ. ב – 1974 למדה חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים. כן למדה תיאטרון ופסיכולוגיה של החלום במסגרת לימודי חוץ של אונ' ת"א.

     במשך תשע שנים (1987-1996), שימשה מרסלה לונדון כאשת יחסי הציבור של הוצאת הקיבוץ המאוחד. אחרי פרישתה מן ההוצאה הקימה בקיבוץ בחן את "הבית המואר". בבית המואר עסקה בייעוץ רוחני. כיום היא עוסקת בהנחיית קבוצות באמצעות דרמה יצירתית וכתיבה יצירתית למבוגרים, לבני נוער ולילדים. יצירותיה התפרסמו בבימות ספרותיות בארץ ובחו"ל. ספריה עד כה: "נועם והעפיפון" (ידיעות אחרונות והקיבוץ המאוחד, 1994, זכה בפרס זאב לספרות ילדים ולנוער), "עץ הבועות של פליסיה" (הקיבוץ המאוחד, 1996), "הדרקון המשורר" (שופרא, 1998), "הצ'לו של אלישע" (הקיבוץ המאוחד, 2004, זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער), "בראשית היה געגוע" (שירה, שופרא, 2012).

     שירי הילדים של מרסלה לונדון מלאים אהבה לילדים, לבעלי חיים ולנוף הארצישראלי, ומדברים בקולו של הילד ובקולות הטבע.

     השירים מוסיקליים מאד, עם קצב פנימי רוגע. הם משוחררים ממשקל וחרוז וזרימתם החופשית מנעימה את האוזן ואת הלב.

     היה לי העונג ללוות את מרסלה בספרה כעורך, כמוציא לאור וכעת גם כאיש יחסי ציבור, ואני גאה בספרה החדש, ומרגיש כאילו הוא שלי. הוא ספר ענוג ויפה תואר במראהו, בזכות הילה חבקין, שלא רק ציירה ועיצבה אותו, אלא גם סייעה לי בטובה בתהליך הפקתו. והוא ספר שמיכאל מיד ביקש שאקרא להם אותו, ואני התיישבתי על הפוף בין שתי מיטותיהם וקראתי להם שיר אחר שיר מן הספר, עד לשיר שלהם, המופיע לקראת סופו.

     הנה שיר אחד מן הספר:

סְתָו

הֶעָלִים נִצְבָּעִים

בְּצֶבַע זָהָב,

עֲנָנִים אֲפֹרִים

מְשַׂחֲקִים, מְדַלְּגִים,

וְרוּחַ מַרְעִידָה

אֶת גַּגּוֹת הָרְעָפִים.

"הִגַּעְתִּי," אוֹמֵר הַסְּתָו

וְעוֹטֵף אֶצְבְּעוֹתָיו

בִּכְפָפוֹת שַׁלֶּכֶת.

*

     תסכימו איתי שיש בו יופי ועונג ומוסיקליות צרופה, וגם עדנה עמוקה ואהבת הטבע. כאלה הם שירי הספר כולו. הם כול כך יפים, והציורים של הילה בכל דף כל כך נפלאים, שמתחשק לי לבקש ממנה את כל ציוריה, למסגר את עמודי הספר בזה אחר זה ולתלותם ברחבי ביתי.

     הספר כבר נמצא בחנויות. הוא מתאים לגיל הרך ולגילאי ראשית קריאה, ואני ממש ממליץ לכם לקנותו לילדיכם וילדותיכם, נכדיכם ונכדותיכם האהובים/ות.

     אין זה הספר היחיד שאני עסוק בו. מאז עברתי לתובל חידשתי את פעילותה של ההוצאה לאור הקטנה שלי, הוצאת שופרא לספרות יפה, ואת פעילותי כעורך. החלטתי לעשות כן כמובן גם בשביל פרנסה, אבל גם ובעיקר בשל אהבתי את מקצוע העריכה. אני מקבל לידי כתבי-יד, כותב עליהם חוות דעת ועמה תכנית עבודה לכותב/ת לכתיבת הגרסה השנייה, אחרי כן מקבל את כתב-היד לעריכה ומביא אותו למתכונתו המושלמת. או אז יכולים הכותבים לבחור אם להוציאו לאור בבית ההוצאה שלי, בהוצאת סטימצקי, עמה אני קשור בקשרי עבודה, או להיעזר בי כדי להגישו לבתי הוצאה אחרים.

     למעשה, אני מתחיל עוד הרבה לפני כן. כבר בשיעור הראשון בכל סדנה לכתיבה שלי אני אומר לבאים אלי, שמי שבאמת רוצה לכתוב ספר ולהוציאו לאור, ויישאר איתי, יוכל לעשות איתי את כל הדרך מן המילה הראשונה שהוא או היא כותבים, ועד למוצר המוגמר בחנויות.

     השבוע, למשל, סיימתי שלושת חודשי עבודה על הערכה והכנת תכנית עבודה לכתיבה נוספת של רומן פנטזיה. מיד עם סיומה עברתי לקרוא ספר אוטוביוגרפי קשה של דמות מוכרת, ואמש סיימתי את חוות הדעת עליו. בו-בזמן אני קורא רומן ראשון ומבטיח של תלמיד שלי, עורך ספר שירה חדש של חברתי סיגל אשל – וקורא קריאה שנייה ספר מיוחד במינו על מסע רוחני בתנועת האימן. על שולחני מחכה עוד רומן מתח מקורי, ספר ראשון למחברו, שכבר עבד לפי הנחיותיי על הגרסה השנייה, והגיש לי אותה לקריאה מחודשת, ושני קבצי סיפורים של אנשים צעירים שפנו אלי לחוות דעת.

     את כל אלה אני עושה בנוסף לכתיבתי שלי, לטיפול ביחסי הציבור של 'אשת הפיראט היהודי' ושלושת כרכי השירה החדשים, ולתחילת הכתיבה של שני הספרים הבאים שלי. זו עבודה רבה. אבל היא מבטיחה לי דבר אחד – השתקעות בתחום הכי אהוב עלי. ספרות עברית, בכל המישורים – הוראת כתיבה, כתיבה, עריכה, הוצאה לאור ויחסי ציבור.

     זה מה שאני אוהב לעשות, זה מה שאני עושה. זו זכות גדולה. הדבר היחיד שחסר לי הוא כמה שעות לסדר בהן את חדר העבודה שלי – ועוד כמה שבועות להקליד בהן מאות מחברות שכתבתי, וכבר איני זוכר מה כתבתי בהן, אבל קרוב לוודאי שיש בהן כמה כתבי-יד ראויים למחשבה.

     עכשיו עלי רק לברוא לעצמי זמן כדי לשבת ולעבוד בו בשקט, ברציפות, על כל אלה, ליד שולחן הכתיבה שלי.

     לכו לקרוא את ספרה של מרסלה. תאהבו אותו מאד.

     שיהיה לכם/ן שבוע טוב.