אי סבילות הסאטירה – וגבולות הצנזורה ברשת החברתית

בשנת 1992 כתבתי יחד עם אילן חצור וריבי פלדמסר-ירון את הסאטירה הפוליטית, "היי רימונה," שהועלתה, בבימויה של ריבי, בבמת הצעירים של התיאטרון הקאמרי. בקברט הסאטירי, שצביקה הדר עשה בו את הופעתו הראשונה על במה, הופיעה אורנה רוטברג בתפקיד רימונה, והשתתפו גם נורית בנאי, אריק זילברמן ואריק עזריה. את המוסיקה הלחין גיא מרוז.

הקברט עשה שימוש בדמותה של זונה פוליטית, רימונה, שתוך כדי מונולוגים על טבעם של פוליטיקאים ושל הפוליטיקה, נכנסה לדיאלוג עם הקהל על הרעות החולות של החברה הישראלית, במערכונים ופזמונים.

הנה, למשל, התמונה השלישית בקברט, בה תפסנו שלוש בעיות – את אפליית האתיופים, שעלו ארצה בשנות התשעים, את ההטרדות המיניות שפשו כבר אז בחברה החרדית ובייחוד כלפי קטינים וקטינות, ואת היחס המבזה לעולי ברית המועצות לשעבר:

תמונה 3

     (נכנסת רימונה)

רימונה – לא מתאוששת. איך הוא עבד עלי. למה לא אמרתם לי. ראיתם – ולא אמרתם שום דבר. אתיופי לא היה עושה ככה. לאתיופים יש מוסר. אתיופי היה מתאבד ולא מבאס אותי. אבל מה, מסכנים. לא מזמן אלה עשו מבצע, תבואו לארץ אם תרצו או לא, והביאו יהודים מכושלאנד. חשבתי, יופי. סוף סוף יהיו פה יהודים עם כלים כלים. אבל מה, רק ירדו בלוד, ישר חתכו להם חצי. והשאר, מתייבש בקראוונים. לא מתאוששת. אולי זאתי הבעייה שלי עם המקצוע. שיש לי נשמה זהב (פאוזה) יאללה, רימונה,  חלאס פלסף. אין הכנסה – נעשה גביית חובות (פותחת פנקס, מוציא פלאפון ומחייגת) האלו, המפד"ל? שלום, מדברת רימונה. את השר לשעבר. שלום זבובי. חזר לך צ'ק. רמז: עשיתי לך תלמידה. מזמן. כשעוד החזקת תקציבים בכיס. כן. עם תלבושת אחידה. היו לי צעפאלאך. מותק, הפה שלי נקי כמו ארון קודש. כשאני פותחת, ישר אני שרה תהילים. בני-עקיבא? מצאת לך את מי להפחיד. אלה הרובה שלהם עטוף בקונדום סרוג (סוגרת, לעצמה) נבלה. דווקא אוהבת תנ"ך. טוב, יש לי קשר מאוד עמוק ליהדות. מאוד פנימי. אני שליחת-ציבור. ואני גם צמה ביום-כיפור.

(נכנס הרבי)

רבי – ברוך אתה בבואך!

רימונה – התבלבלת, רבי.

רבי – אה, סליחה (יוצא)

רימונה – (לעצמה) כ"ב בחשוון… אה! מזליקו בנידה1 (קוראת) בוא, בוא, תיכנס! שכחתי!

רבי – נו, נעשה מצווה?

רימונה – למה לא. רק קודם דיני ממונות.

רבי – צדיק – באמונתו יחיה.

רימונה – אמונה לחוד, פרנסה לחוד.

רבי – (שופך קופות) תפארת ישרים… חסד קדושים… יתומי ישראל… מפרנס אלמנות… וטיפ מאשתי…

רימונה – (שרה) אשת חייל מי ימצא…

רבי – (מוסיף) יש הנחה לחיילים?

רימונה – אה, באמת שכחתי להגיד לכם. לחיילים יש % 15 הנחה.

רבי – אז זה לא בשבילי.

רימונה – תגיד, איפה שר הפנים? אמר שיעביר לי צ'ק דרך אל המעיין דרך חסד ישראל דרך  טובו אוהליך דרך האמא של אשתו.  בסוף לא ראיתי גרוש.

רבי – הוא ישלם, הוא ישלם. הוא עכשיו בקואליציה. יש תקציבים, יש סגני שרים…

רימונה – ומה שלום הרב אשך?

רבי – אני איתו גמרתי.

רימונה – גם אני. פעם, אחרי שהוא נאם ביד-אליהו, הוא בא אלי, עם מקל, ועם גזר, ועשיתי לו שפנפנה. עם פרווה רכה רכה, בכך הגוף, ועם האף, ככה  (מדגימה) איך הוא נהנה.

רבי – גם אשכנזי וגם הולך לזונות!

רימונה – ואתה מה! באת למקווה?

רבי – (בגאווה) אני ש"ס. אני עם הרב עובדיה.

רימונה – (יוצאת עם פאה) אז מה היום?

רבי – ילדה. קטנה. אשכנזיה.

רימונה – (משחקת אותה ילדה. רומז לה שהוא רוצה אותה קטנה יותר)

רבי – הוי, ריבון עולם. הוי לעיניים שכך רואות. ילדה אשכנזיה קפואה מקור.

רימונה – שלום רבי. אני נורא רעבה. יש משהו לאכול?

רבי – יש גם יש. טחינה. חריימה, קוסקוס, אפילו מופלטה יש. רוצה מלפפון?

רימונה – לא.

רבי – רוצה גזר?

רימונה – לא.

רבי – רוצה סוכריה למצוץ?

רימונה –  אבא שלי ואחי שלי אמרו שאסור לי למצוץ לזרים.

רבי – סוכריה. על מקל. באיזה טעם את רוצה?

רימונה- ליצ'י!

רבי – בדיוק כזה יש לי (מוציא סוכריה) תמצצי.

רימונה – (מוצצת)

רבי – רוצה עוד?

רימונה – כן. כן!

רבי – אז תגידי עוד. עוד.

רימונה – עוד. עוד. עוד

רבי – רוצה עוד? אז תגידי – מי הכי גדול בתורה!?

רימונה – עובדיה. עובדיה. עוד!

רבי – מי גנב לנו את התקציבים לישיבות?

רימונה – האשכנזים. ויז'ניץ, מישניץ', סדיגורה.

רבי – ילדה טובה. אז תתכופפי, יא בשר לבן, יא מופקרת, יא מוצצת, יא סוררת, תרדי, תרדי…

(מתכוונים לצאת לזיון. בדרך הם פוגשים את העולה)

רימונה – (לרבי) רק רגע. תגיד בינתיים איזה ברכה. (לעולה) נו, השגת כבר כסף!?

עולה – עכשיו מוכר הכל מה שנשאר לי.

רימונה – יופי. אז תביא את הכסף.

עולה – כסף לא בשבילך. בשביל כרטיס. חוזר לרוסיה. יותר טוב פוגרומים.

רימונה – חכה חכה איזה פוגרום שאני יעשה לך. שתיחנק! שייצא לך ילד מצ'רנוביל!

רבי – רימונה, המצווה עומדת ומתקררת! (יוצאים)

     (נכנס העולה החדש עם מגש מכירה על הצוואר, שר)

למכירה כלייה עם מוסר, ערכים,

שארית פליטה מתאונות הדרכים.

למכירה רק היום, כלייה פועמת.

טובה בכל מדינה מזוהמת.

כלייה כשרה, אחרי בר-מצווה,

היום! אל תחמיצו! סחורה משובחת!

כלייה צעירה, כלייה בלי תקווה,

כלייה עם מוסר אבל בלי טיפת נחת.

ראה שחורה במבצע הנחות?

ראה שאפשר בה לרקוד ולשחות?

ראה, אדוני. ראה, רק הבוקר.

מחר זה יהיה יותר ביוקר.

לבלב? כבד? אנא, רבותי.

אין לי במה לפרנס את בנותי.

טחול? שלד? עור לפי מטר?

תשלם על העור ותיקח את היתר!

קחו בסייל, רבותי. קחו, זה סוף העונה!

הבן התאבד, האשה כבר זונה.

קחו בתלוש, קחו בשטר, קחו, אנא. פליז!

ארצה עלינו והנה היא איטליז.

למכירה שקי איגרוף בני שלוש.

לבעוט. לעקם. להוריד את הראש.

למכיר אשה, אשה עם פסנתר!

למכירה זוג שדיים! למכירה סנטר!

למכירה זכויות, למכירה קרוואן.

למכירה סמובר. למכירה ישבן.

למכירה אלוהים. למכירה ערבות.

למכירה ויזה! למכירה חוק השבות! (יוצא)

*

     במשך השנים, בייחוד בשנתיים האחרונות, הצעתי שוב ושוב לחבריי ריבי ואילן לחדש את הקברט הסאטירי שלנו. שכן, המציאות החברתית והפוליטית בישראל הלכה והקצינה, וממש דרשה היגד סאטירי על הבמה. אמנם, ישנם תכניות סאטירה נשכניות בטלוויזיה, אבל יש הבדל גדול בין אמירה סאטירית על המסך – לבין שחקנים המופיעים על במה, מדברים עם הקהל, שרים לו, ומצחיקים לו תוך כדי כאב.

מסיבות שונות חידוש הקברט לא עלה בידי עד כה. התהייה העיקרית הייתה, עד כמה יש טעם בהעלאת קברט סאטירי בעידן שבו יש תכניות סאטירה בטלוויזיה, ועד כמה יש עוד תוקף לדמות הזונה הפוליטית, כמטפורה סאטירית בתיאטרון. החוקרת אסתר לבנון-מורדוך, במאמר שפרסמה בכתב העת 'החינוך וסביבו,' חקרה את הופעתה של דמות הזונה ברפרטואר התיאטרון הקאמרי. לדבריה, בסאטירות חברתיות, שנועדו למתוח ביקורת על תופעות בממסד ובחברה, מובחנת חיבה יתרה להצבת דמותה של זונה, או 'אישה זנותית' בין משתתפי/ות המחזה. למרבה הפלא, זה נעשה לא לשם העברת ביקורת על מוסד הזנות, או כדי להציב זרקור על מצוקת הזונה, אלא דווקא כמקור לשעשוע והומור, להצגת שמחת החיים שבה, פקחותה ו'חכמת החיים' שלה.

אני נותרתי מאהבה של רימונה. בעבורי היא הייתה ועודנה דמות נפלאה להעביר דרכה את השחיתות, הרשעות, המניפולטיביות והעורמה האופיניות לתחום הפוליטי, והיא גם חדת לשון וחדת מבט, ויכולה להעביר ביקורת חברתית ופוליטית חריפה. לכן, המשכתי בסתר לכתוב לה מונולוגים ומערכונים ופזמונים.

אחרי סיבוב נוסף של שיחות על חידוש הקברט עם שותפי ושותפתי, לא יכולתי להתאפק עוד. התחלתי להעלות פזמונים סאטיריים ברשתות החברתיות – קודם בטוויטר ואחרי כן גם כאן, בפייסבוק. הפזמונים הללו חריפים מאוד, ואינם חסים על איש. כדרכה של סאטירה, הם בוטים ובועטים, עושים שימוש במין ובמיניות כדי להלעיג שרים וח"כים.

שניים מן הפזמונים הללו, שיר המנדבושקע ופזמון התמיכה ברב פרץ, עוררו כאן תגובות של הסתייגות. אין זה מפתיע. הם אכן בוטים מאוד. אבל כאשר מדובר בשר החינוך, אדם שהיה ראש מכינה, חובש כיפה, ואמור להיות נאור, ליברל ופתוח בפני כול תלמידי ישראל – והנה נגלה כי הוא טיפש ובור, הומופוב וגזען – נכון בעיניי לתקוף אותו דרך תיאור מעשים הומוסקסואליים עם בני הציונות הדתית לאומית ו/או החרדים. זאת, כדי לומר שההומוסקסואליות אינה פרי של 'משפחות לא בריאות,' ומצויה בשפע גם במגזר הדתי. וכאשר אותו שר כורת ברית פוליטית עם מפלגה כהניסטית, ראוי בעיניי להשוות את הכהניסטים לכינת ערווה, שמקננת בימין הפוליטי – וכעת תגרד במפשעתו של כול מי שיבוא עמה במגע. ובראש וראשונה – הרב פרץ ומפלגתו.

אני כותב את כול הדברים האלה כתשובה להסתייגויות משני הפזמונים הללו. הם בוטים וחריפים, ודאי. זו דרכה של סאטירה. היא לא נועדה לבעלי לב חלש ואינה חסה על איש. זכותכם/ן לקרוא את הפזמונים הללו או לוותר על קריאתם, זכותכם/ן גם לעזוב את עמוד הפייסבוק ו/או עמוד הטוויטר שלי בשאט נפש, כפי שעשו ועוד יעשו אחרים.

עמוד הפייסבוק והטוויטר שלי הם נחלתי. מותר לי להעלות בהם כול דבר העולה על דעתי, כול עוד אין הוא מסית לאלימות פיסית ו/או מגיע כדי הוצאת לשון הרע או ביזוי המת. מעולם לא נתתי לאיש לצנזר אותי, בשום תחום של חיי וכתיבתי, ואין לי שום כוונה לתת זאת כעת. ולכן, חברים, ובעיקר חברות יקרות – אתן יכולות להחליט אם לקרוא אותי אם לאו. את התוכחות שלכן שמרו לעצמכן.

לילה טוב.