החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (224).
היום היו לי שתי שיחות טלפון, שתיהן ממספרי טלפון שלא זיהיתי. הראשונה הייתה מליהיא לפיד. לצערי היא הייתה מוקלטת, כי הייתי שמח לשוחח אתה באמת. אבל היא הייתה חמה, נמרצת והחלטית. היא קראה לי להצביע ליאיר, כאילו אינה יודעת שזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות. הרי אנחנו עומדים בקשר בווטסאפ לפעמים, כשיש לי משהו חשוב לומר או להעביר להם.
שיחת הטלפון השנייה התחילה בצרחה 'כבר 72 שעות ליד הבית של יאיר לפיד.' זו הייתה ילדת ז'. הדר מוכתר. הילדה היפה והמטורפת-בעליל, לדעתי כמובן, שמיד סגרתי את המכשיר על קולה הצווחני, ההיסטרי.
זו כבר שיחת הטלפון השנייה שאני מקבל מן המטורפת הזאת, עם אנרגיות של הפצצת קיפודים. מכיוון שמדובר בשיחה מוקלטת, המופצת בתפוצה רחבה מאד, אני תוהה מי בדיוק מממן אותה. ברור לי שכדי לקיים קמפיין בחירות כמו זה שהיא מקיימת היא צריכה הרבה מאוד כסף, וגם עבודה מול קמפיינר, קופירייטר ועוד. לא אתפלא אם נגלה, ברבות הימים, שהילדה הזאת היא פרוקסי של קיסריה, פרויקט של ילדז וחבר יועציו, שנועד לקזז קולות צעירים מגוש השינוי.
הימים האחרונים לפני הבחירות מלאי מתח. במוצאי שבת לא ירדתי עם הילדים להפגנה בגשר כרמיאל, אף על פי שביקשו זאת. חששתי מפני אלימות, וידעתי שאסור לי לחשוף את ילדיי בפני סכנה אפשרית. נותרתי בצער בבית, עוקב אחרי חבריי וחברותיי המפגינים.ות ברחבי הארץ. אתמול גם קיבלתי פניה דחופה בווטסאפ מארגון הדואג לעידוד ההצבעה בחברה הערבית. מנכ"ל הארגון פנה אלי אישית בבקשה שאתנדב בנושא בכפר קרוב למקום מגוריי. השבתי לו בשלילה. הסברתי לו שאני אב יחידני לתאומים בני עשר ומחצה, ואינני יכול להשאיר אותם למשך שעות ארוכות לבדם בבית. נורא הצטערתי על זה. הייתי שמח לעזור. הוא קיבל זאת בהבנה.
הימים האלה קשים. אי-הוודאות עמוקה ומתודלקת בסקרי שווא, בעמדות של פרשנים ובהרבה מאוד פייק ניוז. אני החלטתי לשמור על שפיות, אז אתמול זרעתי צנון בגינה, וערכתי ספרים של אחרים, והיום אחר הצהריים מצאתי את עצמי מכין סמוסה משאריות תפוחי האדמה והבטטות בתנור, מארוחת שישי. נמאס לי לאכול שאריות מחוממות. אז פתחתי קופסת שימורי אפונה, ערבבתי אותה עם תפוחי האדמה והבטטות, בצל מטוגן, זרעי כוסברה, קצת שמן קוקוס, זרעי חרדל ופלפל ירוק חריף במחבת, וריסקתי אותם במזלג למחית. בו-בזמן הכנתי בצק לכיסונים, קרצתי ממנו עיגולים ואז הכנתי סמוסות לאפייה בתנור. עשיתי שני סוגים. אחד עם קצח חריף מאיסטנבול, שסימן את הסמוסות עם הפלפל החריף, בעבורי, והאחר בלעדי קצח ובלי פלפל חריף – בשביל הילדים.
ואז גם הכנתי צ'אטני ירוק, עם כוסברה, נענע, פלפל חריף, מי השריה של תמרהינדי, ועוד מרכיבים, והתיישבתי לאכול.
אני מטורף על אוכל הודי, והצפייה בתוכנית הגמר של מאסטר שף אמש פתחה לי את מעיינות היצירתיות. המתח מפני תוצאות הבחירות תדלק לי את הבישול.
רק אלוהים יודע איך אעבור את מחר ואת הימים הבאים.
אני במתח גדול. אם חס וחלילה גוש בן-גביר יעלה לשלטון, יקוץ הקץ על מדינת ישראל כפי שהקמנו והכרנו אותה. חושך ייפול עלינו. בנימין נתניהו יחוקק את החוק הצרפתי, פסקת ההתגברות, יבטל את משפטו וישנה את הרכב בית המשפט העליון.
בוחריו אינם מבינים לאן זה יוביל את כולנו. בית המשפט העליון תפקידו אחד – להגן על האזרח הפשוט מפני המדינה. ברגע שבית המשפט יעוקר מכוחו, לא תהיה לאיש מאתנו הגנה מפני שרירות הלב של הרשויות, ומכיוון שמי שיתפוס בהן יהיו בן גביר וסמוטריץ', כול מי שהוא חילוני, ערבי, להט"ב, או מכל מיעוט אחר – יהיה תחת סכנה של שלילת זכויותיו כאזרח בן חורין. ישליטו כאן דין תורה, יסגרו את העסקים ונתיבי התחבורה בשבת, ידירו נשים ממקומות תעסוקה וממוסדות לימוד, יבטלו את כול הזכויות שהקהילה הלהט"בית השיגה במאמץ רב שנים, יפגעו פיסית ויגרשו מכאן מאות אלפי ערבים. המדינה הזאת תהפוך לדמוקטטורה מצורעת, שתוקע ותוקא ממשפחת העמים.
או-אז, גם בוחרי הליכוד, עוצמה יהודית והציונות הדתית יחוו את נחת זרוען של הרשויות. כי דבר אחד יש להבהיר – מרגע שבית המשפט העליון יאבד את כוחו מול המדינה, מי שייפגע מכך הם האזרחים הפשוטים.
את הדברים אלה צריך להסביר לכל מי מסביבתכם שחושב להצביע לליכוד, לציונות הדתית או למפלגות גוש בן-גביר. צריך להסביר לו.ה את הסכנה הטמונה בכך, את הפורענות שתתחולל כאן במידה והגוש הזה ייבחר וירכיב ממשלת ימין קיצונית.
אז כן. אני מתוח מאד. אינני בטוח שאוכל להמשיך לחיות כאן במידה והגוש הזה יקים ממשלה. זהותי, טיב משפחתי והורותי, כול חיי יהיו בסכנה. ובסכנה כמו בסכנה, כך לימדה אותי אימא ז"ל מפי אימה, סבתא צביה ז"ל. ביום פלישת הנאצים לפולין, סבתא צביה שכרה עגלה עם סוס, העמיסה עליה את בנה וארבעת בנותיה ואת מיטלטליהן, והגיעה איתה אל פתח האיטליז, שסבי ואחיו ניהלו בעיירה שדלץ.
היא נכנסה פנימה, והודיעה לסבא שלי, שהיא נוסעת. אם הוא רוצה, הוא יכול להצטרף. אם לא, שיישאר באטליז שלו.
סבא ואחיו הצטרפו לעגלה, עם משפחת אחיו.
סבתא שלי הנהיגה את העגלה הזאת אל מחוץ לגבולות פולין, לרוסיה, וכך הצילה את שתי המשפחות משמד. הם עלו ארצה בשנת 1949, והתיישבו בשיכון ד' בבני-ברק. בזכות המעשה הזה נולדתי אני.
את הלקח הזה העבירה לי אמי מפי סבתי. לעמוד על המשמר, להיות ערני, דרוך וגמיש, ונכון לקבל על עצמי שינויים, גם אם הם מטלטלים כליל את אורחות חיי ואת שגרת יומי. כשצריך לברוח בורחים.
אם גוש בן-גביר יעלה לשלטון, יישאר לנו זמן מועט ביותר, בין ההכרזה על תוצאות הבחירות לבין הקמת הממשלה בפועל וההכרזה עליה, כדי לארוז מזוודות ולעוף מכאן לכול הרוחות והשדים.
אבל זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה להישאר כאן, כי זו מולדתי וזה ביתי. אני רוצה להישאר כאן כאב יחידני, יהודי, ישראלי, הומוסקסואל, סופר יהודי מאמין החי אורחות חיים חילוניות למהדרין. וכדי שזה יקרה, אני מבקש מכל אחד ואחת מכם, שתצביעו מחרתיים לאחת ממפלגות גוש השינוי.
וכך נינצל.
נ.ב.
כול זה היה נמנע לו כבוד השופטת אסתר חיות והרכב האחד-עשר של בית המשפט העליון היה פוסק, שנאשם במרמה, בשוחד ובהפרת אמונים אינו יכול לקבל לידיו מנדט להרכבת ממשלה. זה היה נמנע לו ממשלת השינוי הייתה מזדרזת ומחוקקת את חוקי הנאשם. זה לא קרה, וכעת עלול לקום כאן גוש בן גביר, ולמוטט את כול מה שהכרנו כמדינת ישראל.
וזה בידי כול אחד ואחת מכםן.
