התנגדות ושמחות אחרות (88).
הישרדותה של חברה מותנית בקיום חוזה חברתי בין מרכיביה. כול אחד ואחת מאתנו איננו רק שווים זה לזו מצד שוויון ערך האדם. אנו שווים זה לזו גם בפגיעותנו, בתלות של כולנו איש ברעהו וברעותו, וגם בעמים אחרים ובעולם עצמו, כדי שנבטיח לעצמנו קיום. אין אף אדם מנוטל מתלות ברעהו וברעותו כדי להבטיח לעצמו חיים.
אומה תאבת חיים שומרת מכול משמר על החוזה החברתי בין מרכיביה. הוא הבסיס לקיומה, ולהתמד הפעולה של כול המערכות המרכיבות אותה – הצבא, הכלכלה, המשפט, הבריאות, החינוך, המדע, התרבות, וכך הלאה. אך מרגע שהחוזה החברתי מתערער, מרגע שקבוצה אחת מבקשת לשבור את השוויון בין פרטיה, לשעבד את האזרחים ולהפכם לנתינים, לחדול לחיות יחד בחברת אחים, ולהפוך אותם למשאב אנושי המשועבד ומנוצל בידי השלטון והשליטים, כדי להבטיח את קיומם שלהם, או-אז החברה מתפרקת, ההכרה בפגיעות ההדדית מתעמעמת, החמלה ההדדית מתפוגגת, והאלימות, הזעם והשטנה תופסות את מקומן.
מאז נאום האימה של שר המשפטים, יריב לוין, על אודות ההפיכה המשטרית, מדי יום וכמעט מדי שעה התוודענו לעוד הצעת חוק טורפנית מצד חברי הקואליציה, לעוד שינוי מבני או תקציבי במוסדות השלטון, לעוד ניסיון הגבלה של זכויות האזרח והפרט, לעוד הדרה של קבוצות מיעוט, לעוד פירוק של מערכות כוח מוסדרות ומאוזנות. המהלומות הללו ניחתו ועוד ניחתות עלינו כמו משום מקום. קשה לתודעה לעכל, כי הוכנו מזה עשור ויותר בפרוזדורי פורום קהלת וישיבות הקו, וכי כעת, משזכו נציגיהן ברוב פרלמנטרי דחוק, הם אצים ורצים כול כך לממשן.
מהלכי הקואליציה והממשלה חותרים לא רק תחת יסודות סדרי השלטון הדמוקרטי בישראל. הם תוקפים ללא רחם וללא חסך את החוזה החברתי והלאומי שמכוחו נוסדה מדינת ישראל, שכולנו חונכנו לנאמנות כלפיו ולציות לו, ואת הסיפור המאחד, המעוצב לאחור, של גלות וגאולה, יחידים מול רבים, התחדשות האומה מאפר השואה, הסיפור שהקנה לכול אחד ואחת מאתנו את ערכינו, את תכלית חיינו ורק בתוכו אנחנו יודעים לחיות חיים בעלי משמעות, רצון וכוונה.
אי הציות האזרחי, שהחל במחאה המופלאה של הטייסים ואנשי צוותי האוויר, התפשט בקרב אנשי המודיעין ו-8200, הסייבר ומערך הכוחות המיוחדים, סיירות מטכ"ל ושלדג, ועובר כעת מכוחות המתנדבים אל כוחות המילואים, ומהם אל הקבע ואל הסדיר, והדביק בו חלק ניכר מרופאי ישראל, ממדעני האטום, ושורה ארוכה של בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי, הוא מעשה גבורה אזרחי מופלא, של הרמת מסך.
כול אחד ואחת מגיבורי וגיבורות אי הציות הזה, בסירובו להתנדב למען המשטר או לשרת אותו, מרים את מסך הכזבים הקרוי פעם 'ממלכתיות' ופעם 'אחדות', פעם 'ממשלת אחדות' ופעם 'ממשלת חירום לאומית', פעם 'אחים אנו' ופעם 'כולנו בני אותו עם', וחושף את קרביו של החוזה החברתי המופר כאן, על ידי ממשלת האופל והעומד בראשה, מדי יום, מתוך דחף הרס בלתי ניתן לריסון, חמדנות ותשוקה לכוח, לכסף, לכבוד – ולשעבוד הזולת. מה שהמשטר החשוך שקם כאן קורא לו 'רפורמה משפטית' אינו אלא הפיכה משטרית, אך גרוע בהרבה ממנה. מדובר בשעבוד פיסי, רוחני וכספי של ישראל החילונית, המשרתת, המקריבה את דמה ואת דמיה, תחת מיעוט אנטי ציוני ומשיחי, המבקש לשעבד את הישראלים ככוח וכמשאב למימוש חזון האימים של הימין הקיצוני – החרבת מדינת ישראל הדמוקרטית, הפיכתה למדינת הלכה, סיפוח השטחים הכבושים, גירוש הערבים והפלסטינים מתחומיה וכינון ממלכת ישראל השלמה.
לכן גם אין זה מקרה, שהפוגרומים נגד הפלסטינים בשטחים מתרחבים, בחסות הצבא ובעידוד המשטר. כולנו, הישראלים, הורגלנו בשעבוד הפלסטינים, בשימוש בהם ככוח עבודה זול וכקורבנות של גזל ושל שליטה. הסכמי אוסלו וההתנתקות הביאו עמם, בגל מרהיב ומחריד של סיבוב לאחור את היפוכם. הדחקת הכיבוש, העמקת השליטה בפלסטינים, הפיכתם למטרה לפגיעה מתמשכת, וכעת – העברת כול כוח השעבוד הזה מן השטחים אל תוככי הקו הירוק. אל ישראל החילונית, אל ערביי ישראל ואל המיעוטים בה, ובתוכם קהילת הלהט"ב.
אי הציות האזרחי הנרחב, שיש לקוות כי רק ילך ויעמיק, הוא שהביא את ראש הממשלה הארור ביותר בתולדות ישראל לבליץ הראיונות שלו השבוע בתקשורת הזרה, ואת שליחיו ושותפיו להפריח בסוף השבוע הזה דיבורים על הידברות, אחדות, פשרה, פיוס, הכלה והשלמה. אלה דיבורי סרק, שברמה הטקטית משמשים כדי להרדים את המחאה, לנסות למשוך שוב את ראשי האופוזיציה בכנסת למלכודת הדבש של הקמת ממשלת אחדות עם הנאשם, ולפירוק המחאה.
אך ברמת העומק, הפרחת המלים הכוזבות הללו על הידברות ואחדות, חירום ופשרה, נובעת מן האימה הגדולה שאחזה בנאשם ובמשטרו למול אי הציות הנרחב, והשפעותיו על הצבא, על אויבי ישראל, על המשק, הכלכלה, מוסדות דירוג האשראי הבינלאומיים ומנהיגי הדמוקרטיות במערב. בנימין נתניהו, השקרן הנרקיסיסט והבוגדן, וחבר קושרי הקשר מסביבו, הקרויים שרי ממשלה וחברי וחברות כנסת, לא העלו על דעתם מרי אזרחי כה נרחב. הם רואים בעיניים כלות איך ישראל החילונית מסרבת להיות משועבדת לחזון העוועים של הימין המשיחי, איך החמור החילוני נעמד על ארבעותיו ומנער מעל גוו את המשיח הרצחני, בן דמותו של משיח בן יוסף, שפיו נוטף אמרות דבש על שנאת חינם וידיו נוטפות דם פלסטינים, דם מפגינים, ודמי מיסים.
אי הציות האזרחי הנרחב אינו מפרק את מדינת ישראל. מי שמפרק אותה הוא אנשי פורום קהלת, רבני ישיבות הקו וחבר הבוגדים, העבריינים והטרוריסטים היושב בממשלת ישראל ובספסלי הכנסת. לכן, הדרך היחידה לעצור את מדינת ישראל מהתפרקותה היא מאסר ראש הממשלה בגין פגיעה בסדרי השלטון הדמוקרטי בישראל, פיזור הכנסת – ויציאה לבחירות חדשות.
ישנם זמנים שבהם שום פלסטר או פלסתר של 'אחדות' אינם יכולים לעמוד בפרץ, לעצור את הדימום. גם לא דבריו הנבובים של נשיא מדינה רופס. ישראל תיוושע לא באמצעות ממשלת 'אחדות' או 'חירום' עם הנאשם, שתקנה לו לגיטימיות מחודשת, אלא רק על ידי הוקעתו והקאתו מן השלטון ומן הציבוריות הישראלית, הוא וחבר קושריו, הוא והאידיאולוגים העומדים מאחורי ההפיכה המשטרית הזאת, וכינון ברית אזרחית מחודשת, המכירה בתלות ההדדית בין כול אזרח ואזרח בישראל, בשוויון בפני החוק ובשוויון בנשיאה בנטל, ותבטיח כול אלה בחוקה.
