ברבות הימים, אחרי שבנימין נתניהו ירצה את עונשו בבית-הכלא, וישתחרר אל ביתו זקן ושבע ימים, הוא עתיד להיזכר כגיבור טרגי. הוא היה אדם צעיר, מוכשר ורהוט, שנפילת אחיו הציבה אותו בחזית משפחתו, והצעידה אותו אל דרכו הציבורית. כבר בימי כהונתו כשגריר ישראל באו"ם התבלט בכישוריו הרטוריים, בתבונתו וביכולתו לייצג את ישראל בכבוד. אך מאז נכנס אל החיים הפוליטיים, הצליח ונסק בהם אל שיאי חייו, נקלע להיבריס, למבוך של יוהרה, קהות רגש וקהות הלב, ממנו בא לו שיברו.
גורלו של אדם אינו נקבע רק מעליונים. הרבה ממנו תלוי בבחירות שהוא עושה במהלך חייו. הבחירה השגויה הראשונה שלו הייתה נישואיו לשרה. השנייה הייתה הופעתו המבוימת בנוגע ל'קלטת הלוהטת,' שכנראה לא הייתה ולא נבראה, ובכול מקרה, על פי העדויות, הוא תכנן את הופעתו אז בטלוויזיה והשתמש בה ככלי להכרעת הבחירות. בהמשך בחר שוב ושוב לגמד את שותפיו, לקפד ראשו של כול מי שהתרומם למדרגת השפעה בליכוד ולהרחיק ממוקדי ההכרעה את כול נסיכי הליכוד וותיקי בית"ר.
מאז החלו חקירותיו החל מפרפר כדג ברשת. תחת אשר יעזוב את תפקידו וילך לטפל בענייניו, ינסה לטהר את שמו – ולבנות את כוחו הציבורי מחדש, עשה כול שביכולתו כדי לקעקע את יסודות מערכות האכיפה, החוק והמשפט. הוא פגע בחברה הישראלית, בתקשורת החופשית, במערכות השלטון, רמס בהסתה בוטה את הציבור הערבי, המונה 20% מתושבי ישראל, קרע קרעים בין מעמדות חברתיים והסית אישית נגד רבים ממי שהיו מעורבים עד כה בתהליך חקירתו וגיבוש כתב-האשמה נגדו.
תחת שלטונו הפכה ישראל לחברה שסועה, מסוכסכת, חסרת סולידריות חברתית וכלכלית. היא איבדה את ערך האחריות ההדדית, ששמר עליה במשך שבעים שנות קיומה, מדינת הסעד ומוסדותיה קרסו בפני ההפרטה הפראית שהנהיג, ודימויה של ישראל כמעצמת היי טק חזקה כלכלית וצבאית עלה במאות אלפי משפחות וילדים רעבים, זקנים וניצולי שואה שאינם יכולים לממן לעצמם מזון ומרפא, וחולים זרוקים במסדרונות של בתי חולים קורסים.
עתה, עם סיום מערכת הבחירות לכנסת ה-23, נוכח בנימין נתניהו בניצחון פירוס שלו. אמנם, הוא הצליח להגדיל את כוחו של הליכוד בשלושה מנדטים, אך עומד מול כנסת לעומתית, שבה 62 חברי וחברות כנסת מייצגים ציבור גדול, המונה יותר ממחצית מן הישראלים, המסרבים לקבלו כראש ממשלה תחת כתבי אישום.
במצב הזה הוא מסוכן יותר מכול. והוא הדגים זאת הערב, כאשר האשים אישית את בני גנץ בניסיון לגנוב את הבחירות מהרוב היהודי – לא הישראלי – ועל ידי כך שמט את כול הציבור הערבי מראוי להיות חלק מן המערכת הפוליטית בישראל.
כתבתי כבר בעבר, ואני כותב זאת גם הערב – האיש הזה, בנימין נתניהו, מסוכן לישראל. הוא מסוכן לה יותר מאויביה המרים ביותר, יותר מאיראן. גם מבלי לחקור את פרשת המניות-צוללות, את החשד הנורא שמא סחר בביטחון ישראל, ניתן לומר כעת בבירור, כי האדם הזה מסוכן לישראל, מפני שהוא מוביל אותה לאבדנה.
האיש הזה חייב להיעצר. היחידים שיכולים לעצור אותו הם הכנסת, היוהמ"ש, בג"צ ונשיא המדינה. אם ינסה לחבל באלה, לפטר את היוהמ"ש או להסית נגד בג"צ, לא יהיה מנוס אלא לעצור אותו במעצר מנהלי על ידי השב"כ.
בכול הנוגע להצעת החוק המתגבשת כעת, למנוע מחבר כנסת שיש נגדו כתב-אישום בשוחד להרכיב ממשלה, אכן, זוהי חקיקה פרסונלית, אבל זהו הצעד האחרון שיכולה הכנסת לעשות, כמגננה אחרונה מפני האדם המסוכן הזה. שכן, אני מניח, שאם הכנסת לא תחקוק חוק כזה, היועמ"ש ובג"צ לא יעזו להכריע בשאלה זו במקומה.
לכן, על בני גנץ, כחול לבן ושותפותיה, ובהן הרשימה המשותפת וליברמן, להכריע כעת על הקמת ממשלת רק לא ביבי, שתחקוק את החוק לעיל, תבטל את חוק קמיניץ ותקבע מראש את מצעה ואת דרכה. ברק רביד כתב על כך מאמר מבריק ב"הארץ" הבוקר. ואני סומך עליו את ידיי.
בנימין נתניהו היה יכול לבחור אחרת. אינספור פעמים בשנה ומחצה האחרונות יכול היה לבחור להימנע מהסתה, מפגיעה בשלטון החוק, להתפטר ולעסוק במשפטו. תחת זאת הטריף את המדינה בבחירות חוזרות ונשנות, הותיר אותה בלי תקציב ובלי יכולת תפקוד מלאה, הסית ושיסה וממשיך לשסות ולהסית נגד כול מי שעומד בדרכו.
הסיפור הזה נגמר. נתניהו חייב ללכת. אם נותרה עוד תבונה בלבו, היה עליו להציע כעת עסקת טיעון ולפרוש בכבוד לביתו. אך מכיוון שאין בו תבונה, אלא יוהרה, וזו מעוורת את עיניו ומערלת את לבו – סופו הפוליטי יהיה רע ומר.
והוא קרוב מאוד. וזה יהיה הניצחון הכי מר שלו. ניצחונו האחרון יהיה לחורבנו.
