אחד התרגילים המחכימים ביותר בלימודי כתיבה יוצרת הוא נטילת טקסט, וכתיבתו שלוש פעמים. פעם ראשונה בגוף ראשון, בלשון 'אני,' פעם שנייה בגוף שלישי, בלשון 'הוא,' והפעם הכי מלמדת היא בגוף שני, בלשון 'אתה.'
הכתיבה בגוף שני היא הכי מחכימה, מפני שהיא מעמידה את האדם מול עצמו. לפתע אתה נמצא, לכאורה, מחוצה לך, ומדבר אליך, ונטילת הצעד הזה, צעד אחד מחוצה לעצמך, מאפשרת לך לראות את עצמך באור אחר.
היום פרסם ראש הממשלה הנאשם, בנימין נתניהו, את תגובתו להחלטת היועץ המשפטי, מר מנדלבליט, לפיה אסור לו לקבלת 'מתנה' של 10 מליון דולר למימון הגנתו. וכך כתב בחשבון הטוויטר שלו: "מזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה. באופן מדהים ומביש, בכירי משרד המשפטים קראו היום לראש הממשלה נתניהו להתפטר מתפקידו כתנאי לכך שיוכל להתגונן מפני כתב האישום המופרך שמנדלבליט תפר נגדו."
ובציוץ נוסף, מוקדם מעט יותר: "מנדלבליט מנסה לבטל את ההכרעה הדמוקרטית של מיליוני אזרחים שבחרו בבנימין נתניהו לראש הממשלה, וכן את החלטתם של 11 שופטי בית המשפט העליון שקבעו שראש הממשלה נתניהו יכול לכהן בתפקידו. ולזה ברוב חוצפתם ״בכירי משרד המשפטים״ קוראים ״דמוקרטיה״ ו״שלטון חוק״.
בשני הציוצים הללו ראש הממשלה אינו מדבר בלשון 'אני.' ודאי שלא. מפני שזה הופך את הכול לאישי, ואילו הוא מבקש להפוך את מאבקו לנחלת הכלל, כלל חסידיו השוטים. אבל אם רק יעשה את תרגיל הכתיבה שאני מציע לו, ויהפוך הכול לגוף שני, יתגלו בפניו דברים אחרים. כדי להקל עליו, עשיתי זאת בעבורו:
"מזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה. באופן מדהים ומביש, בכירי משרד המשפטים קראו לך היום להתפטר מתפקידך כתנאי לכך שתוכל להתגונן מפני כתב האישום המופרך שמנדלבליט תפר נגדך." וכן – "מנדלבליט מנסה לבטל את ההכרעה הדמוקרטית של מיליוני אזרחים שבחרו בך לראש הממשלה, וכן את החלטתם של 11 שופטי בית המשפט העליון שקבעו שאתה יכול לכהן בתפקידך. ולזה ברוב חוצפתם ״בכירי משרד המשפטים״ קוראים ״דמוקרטיה״ ו״שלטון חוק״."
ברגע שיעשה כן, וינהג כך לגבי כול מסר שהוא מוסר לציבור בענייניו, יבין נתניהו עד כמה הוא עלוב נפש, בלתי ראוי לתפקידו ופשוט מגוחך. עד כמה הוא בכיין ופאתטי.
אבל כדי לדבר אל עצמו בגוף שני, כדי לעמוד מול עצמו במראה, בנימין נתניהו זקוק לאומץ. אומץ רגשי. לא פרלמנטרי. לא נכלולי. וכזה אין וכנראה מעולם לא היה לו.
נתניהו זקוק לטיפול נפשי טוב, מקצועי וממושך. אני מאמין שזה היה עושה לו פלאים. או-אז היה עומד סוף סוף מול עצמו, ומבין עד כמה הידרדר, והיה לאדם נפסד, מושחת ונטול ערכים.
אבל אף פעם לא מאוחר. אומרים שבכלא אסירים עוברים תהליך שיקום, הכולל גם שיחות טיפוליות. אני מאוד מקווה בשבילו, שכאשר יגיע לשם יזכה במטפל או במטפלת טובים, שיעזרו לו לעמוד, אולי לראשונה בחייו, מול עצמו.
ועד אז, אני רוצה לומר משהו על מתנות.
*
אתם זוכרים את המשחק הזה, "מה הייתי עושה אם היה לי מיליון דולר"? אז היום, כששמעתי על בקשתו של נתניהו, שהיוהמ"ש יאשר לו 'מתנה' של עשרה מיליון דולר מפרטרידג', כדי לממן את הגנתו המשפטית, נזכרתי במשחק הזה.
שאלתי את עצמי, מה הייתי עושה אם היו לי עשרה מיליון דולר.
אבל מכיוון שזהו סכום בלתי נתפס בעבורי, הורדתי את זה למיליון שקלים חדשים.
אם הייתי מקבל במתנה מיליון שקלים חדשים, הייתי מחזיר לבנק דיסקונט 300,000 שקלים, שהם סך כול החבות שלי לבנק, מאז תחילת הפונדקאות של בניי, וגדילתם עד הנה, שרק יהיו לי בריאים. ההלוואה הראשונית שלקחתי מהבנק הייתה בסך 150,000 ש"ח, לפני תשע שנים.
אם הייתי מקבל במתנה מיליון שקלים חדשים, והיו נותרים לי מהם 700,000 שקלים, הייתי משקיע רבע מיליון שקלים בתרגום לאנגלית ו/או לספרדית של "כשהמתים חזרו," "אשת הפיראט היהודי" ו"הנזיר היהודי," שלושת הרומנים ההיסטוריים שלי על דמויות מעולם היהדות, שכול אחת מהן הייתה למופת בזמנה, וכולן הונעו בדחף משיחי להביא גאולה לישראל. חשוב לי שיהדות העולם תקרא בהם.
אם הייתי מקבל במתנה מיליון שקלים חדשים, והיו נותרים לי מהם עוד 550,000 שקלים, הייתי מחזיר חובות לספקי ועובדי בית הקפה שהיה לי, ואחרים. זה מסתכם בכ-100,000 שקלים, עברו כבר 18 שנים מאז סגירתו של בית הקפה, אבל החובות הללו עדיין מייסרים אותי.
בכסף שהיה נשאר בידי, 450,000 שקלים, הייתי נכנס מיד לתהליך פונדקאות נוסף, כדי להביא לילדיי אחים או אחיות. זה היה משאיר בידי, במקרה הטוב, כ-50,000 שקלים.
בכסף הנותר הייתי קונה לי כמה חולצות, כי חסרות לי כאלה, ומממן לעצמי חודשיים בלי עבודה, כדי שאוכל להתחיל בכתיבת הרומן הבא, שכבר מתדפק על אוזני רוחי, ובשכתוב ועריכה של כתביי.
רק שאין לי חבר מולטי מיליונר, לצערי. למעשה, אני לא חושב שישנו אדם בעולם שייתן לי במתנה מיליון שקלים, ואין שום סיכוי שארוויח או אחסוך את הסכום הזה במהלך חיי.
אבל אם למישהו או מישהי מכםן יש מיליון שקלים מיותרים, אני מבטיח שאוציא אותם על כול האמור לעיל, ולא על חיי שפע בזבזניים, חזיריים ומושחתים, כמו ראש הממשלה הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים.
את פרטי חשבון הבנק שלי אעביר למעוניינים:))
*
וזה מזכיר לי משהו.
במשך שנים ארוכות, בערך בין גיל שלושים לחמישים, היה לי חלום. חזון. בחזון הזה חייתי עם בן זוגי העשיר באחוזה גדולה, הפרושה על כרי דשא, על מצוק מעל חוף ים, כנראה בפלורידה או במקום אחר לחופי ארה"ב. הבית הגדול בנוי מלבנים, אבל יש מסביבו מרפסות מעץ. אני יושב על אחד משני כיסאות נוח לשפת הבריכה, עטוי בחלוק לבן. עובדי הבית, כולם הומואים צעירים ויפי תואר, שאנו דואגים לפרנסתם, מגישים לי מדי פעם כוס משקה קר או חם, בשעה שאני כותב את כתיבת הבוקר שלי.
בזמן שאני כותב בעלי ניגש אלי. הוא גבוה, שרירי וסקסי, שזוף, ולבוש בחליפת עסקים, אחרי שהסיר מעליו את חלוקו הלבן כמובן. הוא נושק לי ואומר לי "האני, אני הולך לעבודה." "שיהיה לך יום מקסים," אני מחייך אליו, ושב לכתיבתי.
החלום הזה היה מאוד מפורט, מדויק. למעשה אני יכול לצייר אותו אפילו היום.
בשלב מסוים החלטתי לכרסם בחזון הזה. כלומר, להתחיל ולו בצעד קטן אחד למימושו. חשבתי קצת, מה אוכל לעשות כדי לקדם את התגשמותו של החזון הזה. ואז בא לי רעיון. הלכתי לחנות בגדים וכלי בית בקומת הקרקע של 'מגדל שלום,' וקניתי בה שני חלוקים לבנים.
צוהל ושמח חזרתי אל דירת דמי המפתח שלי, אז, בנווה צדק, עם שני חלוקים לבנים.
מאז השתמשתי בחלוק שלי. החלוק הלבן השני עדיין ממתין בארון, לג'ון, או ג'רי, מקס או יפתח, אלון או אורן או מי שזה לא יהיה, שיבוא הנה, בקומתו התמירה ושריריו המחוטבים, וילבש עליו את חלוקו הלבן.
שיבוא כבר. הוא יכול לבוא גם בלי מיליון שקלים.
לילה טוב.
