הסכם השלום עם האמירויות אינו הסכם שלום, מפני שאיננו במצב מלחמה. בסופו של עניין הוא סחריר בחירות, שתוזמן על ידי דונלד טראפ וחתנו ג'ררד קושנר ושיחק לידי נתניהו כסחריר להפחתת המחאה נגד המשך שלטונו. מדובר במתן פרסום רשמי ליחסי מסחר ובטחון, שהתקיימו בין שתי המדינות ממילא, מזה שנים רבות.
חשיבותו האזורית מותנית בעצירת הסיפוח, שהיווה מכשול בפני כול חידוש שיחות בין הישראלים לפלסטינים, ובהיותו מנוף לחץ אפשרי לחידוש שיחות אלה. אם מדינות ערביות נוספות תלכנה בעקבות איחוד האמירויות, יש סיכוי שהפלסטינים יבינו כי אין מנוס בפניהם, אלא לשבת עם ישראל לשיחות שלום. אני מאד מקווה שאכן כך יהיה הדבר.
נתניהו, שרק עד לפני שבוע טיפח את חלום הסיפוח, והכניס לדריכות את ישראל כולה ואת צבאה בפרט, וכמעט הוביל לחידוש פעולות האיבה עד כדי מלחמה גלויה, קיבל עץ לרדת ממנו ומורשת להיתלות בה. הבטחת הסיפוח למתנחלים ולבייס הפוליטי שלו נתקעה כעצם בגרונו. הסכם ה'שלום' הזה, שנכפה עליו, אם בידיעת שותפיו לממשלה ואם לאו, אם במעורבותם מאחורי הקלעים בטווייתו ואם לאו – נתפס על ידיו כמשהו להגדילו מעל ומעבר לכול שיעור, כ'הסכם שלום היסטורי,' כזה העומד בשורה אחת עם ההסכמים שחתמו מנחם בגין ויצחק רבין זכרם לברכה.
אבל ניסיונו להעמיד את ההסכם הזה, שטרם נחתם רשמית, מול ההישגים של קודמיו, כולו רמייה. ראשית, בגין ורבין החזירו שטחים לאויב בתמורה לשלום. נתניהו סיכם על הסדרת יחסים גלויים בין שתי מדינות, שלא היו אויבות מעשית מעולם. שנית, בגין ורבין עשו עבודת מטה, עמדו למבחן הציבור ועברו אותו. נתניהו עשה מלאכתו בגנבת דעת, כשליט יחיד, ולא כראש ממשלה דמוקרטית.
נתניהו מנסה כעת לשווק את ההסכם הזה כהישג היסטורי, כמשהו שיחדש את התקווה לשלום. בסתר לבו הוא ודאי מכוון לכך ש'הישגו' זה יגרום לחיזוק אחיזתו בישראל, להקטנת אש המחאה ולמילוטו ממשפט. אבל תקוותיו אלה יגוזו מהר מאד.
איחוד האמירויות הוא אמנם מאוד מפותח מבחינה צבאית וטכנולוגית, ויש לו חשיבות אסטרטגית מול איראן. אבל בו-בזמן, זהו מקום המתנהל על פי השריעה, ומדכא את זכויות האדם והפרט. על פי ויקיפדיה, סעיף 354 בחוק העונשין הפדרלי של האיחוד קובע: "מי שאונס נקבה או מקיים מעשה סדום עם זכר, ייענש במוות". סעיף זה אוסר על אונס, אך גם על יחסי מין בין גברים בהסכמה. חוק העונשין הפדרלי במדינה, המבוסס על הדין האסלאמי, השריעה, אינו מהווה תחליף למערכת המשפט של כל אחת מהאמירויות, אלא אם חוק כלשהו עומד בניגוד לחוק הפדרלי. מכאן, שאדם יכול להיות מואשם תחת סעיף בחוק העונשין הפדרלי או תחת סעיף בחוק עונשין מקומי של האמירות. כליאה, הוצאה להורג, קנסות, מלקות, וגירוש הם דבר שבשגרה.
"סעיף 80 בחוק העונשין באבו דאבי קובע, כי מעשה סדום הוא פשע שעונשו מאסר של עד 14 שנים. מספר דיווחים חדשותיים חשפו כיצד מתבצעת אכיפת החוק. קרוס-דרסניג גם הוא לא חוקי, ומכאן שגם זהות טרנסג'נדרית. בשנת 2005 נעצרו עשרים וששה גברים צעירים במלון באבו דאבי, לאחר ששוטרים גילו כי חלק מהגברים לבשו בגדי נשים ועסקו בפרקטיקות הומוסקסואליות. כשנשאל על הפשיטה, הצהיר שר המשפטים, העניינים האסלאמיים וההקדים, מוחמד בן נוח'יירה אלט'אהרי, כי "לא יהיה מקום למעשים הומוסקסואליים ולא-טבעיים באיחוד האמירויות. החברה שלנו לא מקבלת התנהגות לא-טבעית, לא בדיבורים ולא במעשים". דיווחים ראשוניים טענו כי חלק מהגברים הללו הצטוו לקבל טיפולים ניסיוניים בהורמונים, אם כי לאחר מכן הממשלה נסוגה מהצהרות אלה. על הגברים נגזר עונש מאסר של חמש שנים.
"סעיף 177 בחוק העונשין של דובאי קובע מאסר של עד 10 שנים על מעשי סדום בהסכמה. הייצוגים הנפוצים ביותר של להט"ב בתקשורת המקומית כוללים זרים, מחלות מין ועבירות מין כדוגמת אונס."
"ביולי 2007 התפרסם מקרה חטיפה ואונס של נער שוויצרי-צרפתי בן שש-עשרה על ידי קבוצת גברים. הנער הצהיר במהלך דיון בדלתיים סגורות בבית המשפט כי זמן קצר לאחר שעזב את משחקיית הווידאו בה בילה הוא פגש במכר בן 17 שהציע להסיע אותו הביתה. לאחר שנכנס אל רכב וזמן קצר לאחר שחלפו חלף ליד ביתו והרכב לא עצר, שלושת הגברים אנסו את הנער. בתחילה, המשטרה התייחסה לקרבן כחשוד והחשש כי הוא יואשם לפי סעיף 177 גרם לנער ולמשפחתו לעזוב את המדינה. האם האשימה את הרשויות בכך שלא הודיעו למשפחתו של הנער כי אחד האנסים היה נשא HIV, שגילה זאת בבדיקה בשנת 2003, ובכך עיכבה מתן טיפול רפואי הכרחי לבנה. מפקד משטרת דובאי ביטל את האשמתה זו והצהיר כי "התיק נידון בבית המשפט… אני חושב שהיא מאשימה את כולם…". בסופו של דבר, לא הוגש כתב אישום נגד הנער, והוא שב למדינה כדי להעיד נגד האנסים שלו. הסיפור קיבל סיקור תקשורתי בינלאומי נרחב ונציגי הממשלה הגנו על החוקים הפליליים נגד הומוסקסואליות באומרם: "זוהי חברה שמרנית. הומוסקסואליות, הומוסקסואליות שמתבצעת היא פעולה לא חוקית. ואנחנו לא מתביישים בזה". אמו של הנער פתחה בקמפיין בינלאומי להחרמת דובאי בגלל היחס לו זכה בנה, אך הפסיקה את הקמפיין כאשר הממשלה הסכימה לדרישות מסוימות. הנער גם זכה בסכום של 15 מיליון דירהם (4 מיליון דולר אמריקאי) בתביעה אזרחית.
"בשנת 2008, שתי תיירות לסביות נידונו לעונש מאסר של חודש ואז גורשו לאחר שהפגינו חיבה אחת לשנייה בפומבי בזמן ביקורן בחוף הים. המשפט, שהיה על פי הדיווחים הראשון מסוגו, גרם למשטרה להקים כוח משימה מיוחד כדי להילחם בהומוסקסואליות וב"מעשים לא-ראויים" אחרים שמתרחשים בחופי הים.
"המשמעות של הסנקציות החוקיות והחברתיות נגד להט"ב היא שבדובאי לא קיימים ארגוני להט"ב רשמיים או מועדוני לילה. מועדון לילה אחד בשם "Diamond Club" אירגן ערב שיוחד לקהילה הלהט"בית, ובו ניגן תקליטן בריטי קרוס-דרסר, אך המסיבה נסגרה על ידי הממשלה.
"ב-2011 נתפסו שני גברים מקיימים יחסי מין ברכב ונידונו למאסר של שנה. אחד מהם היה פקיסטני בן 24, ואילו השני היה פיליפיני בן 33. שניהם נמצאו אשמים ב"הומוסקסואליות" על מעשה שבוצע באזור העיר הבינלאומית בדובאי. שני הגברים גורשו לאחר תקופת המאסר שלהם.
"בשנת 2012 עצרה המשטרה שני גברים הודים שקיימו יחסי מין בהסכמה בשירותים ציבוריים בתחנת אוטובוס. שניהם נכלאו למשך שישה חודשים כל אחד וגורשו בתום תקופת המאסר שלהם. באותה שנה, גבר בריטי בן 28 וגבר נוסף שקיימו יחסי מין בציבור בזמן שהיו שיכורים נידונו לשלוש שנות מאסר וגורשו לאחר ריצוי עונשם. ב-21 במרץ 2012, המשטרה פשטה ופיזרה מסיבה להומואים בה השתתפו 30 גברים. ב-7 ביוני 2012, גבר בלגי הודה במשטרה כי הוא היה במערכת יחסים הומוסקסואלית עם גבר פיליפיני. הוא נעצר ונכלא למשך שנה וגורש לאחר מכן.
"בדצמבר 2013, קארן מקה וקמילה סאטו, שתי נשים טרנסג'נדריות מברזיל, נעצרו במועדון לילה של מלון בדובאי בגין "התחזות לנשים" לאחר שהשתיים התקשרו למשטרה בשל הפליה אותה חוו במועדון הלילה. לאחר ששוטרים הגיעו למועדון הלילה ונודע כי השתיים הן טרנסג'נדריות, הן נעצרו ועוכבו למשך יומיים ללא כל הסבר. הנשים לא הורשו לעזוב את דובאי ודרכוניהן נלקחו מהן, והן עמדו בפני אישומים פליליים. השתיים הוחזקו בדובאי עד לגזר הדין שלהן במרץ 2014 בו בית המשפט קנס אותן ב-10,000 דירהם (2722.50 דולר אמריקאי) והורה לגרשן. היוטיוברית והדוגמנית ג'יגי גורג'ס, אישה טרנסג'נדרית, עוכבה במשך חמש שעות על ידי פקידים בשדה התעופה של דובאי ב-9 באוגוסט 2016 בגלל שרשויות התעופה במדינה לא הכירו במגדרה. הדרכון שלה הוחרם במהלך מעצרה. לאחר ששוחררה ממעצר היא המריאה באופן מיידי לשוודיה.
"באוקטובר 2017, גבר סקוטי בשם ג'יימי הרון עמד בפני עונש מאסר של שלוש שנים לאחר שהניח את ידו על גבר בבר כדי לא "להיתקל בו ולשפוך את המשקאות". הוא נעצר בגין מעשה מגונה בפומבי לאחר שנגע במותנו של הגבר. סעיפי האישום על המעשה המגונה בפומבי נמחקו בסופו של דבר בעקבות התערבותו של שליט דובאי, מוחמד בן ראשיד אל מקטום. בחודש ספטמבר 2016, הוציאה הממשלה את "הצו הפדרלי מספר 4", שכלל סדרת תיקונים המפחיתים את האחריות הפלילית של רופאים. החוק החדש מאפשר לרופאים לבצע התערבות רפואית באנשים אינטרסקס כדי "לתקן" את המין שלהם, ובכך למעשה להסיר את איברי המין הזכריים או הנקביים שלהם. ניתוח לשינוי מין נותר בלתי חוקי.
"דו"ח זכויות האדם של מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2011 מצא כי גם החוק האזרחי וגם השריעה הופכים את הפעילות ההומוסקסואלית לפשע. תחת השריעה, עונש המוות מוטל על אנשים העוסקים בפעילות הומוסקסואלית בהסכמה. לא היו מקרים של העמדה לדין בעקבות פעילות הומוסקסואלית בשנת… [2011]. במקרים אחדים, הממשלה חייבה אנשים לעבור טיפול פסיכולוגי וייעוץ בנוגע לפעילות הומוסקסואלית. קרוס-דרסינג היא עבירה שבצדה עונש. הממשלה גירשה תושבים קרוס-דרסרים זרים והפנתה אזרחים אל התביעה הציבורית.
"הממשלה באיחוד האמירויות הערביות הגבילה את הגישה לאתרי אינטרנט שונים ומפקחת על חדרי צ'אט, הודעות מיידיות ובלוגים. ישנם רק דיווחים מעטים על העמדה לדין ועונשים, אך משתמשים רבים בוחרים לצנזר את שיחותיהם וזהותם בחדרי צ'אט המיועדים להומואים. ספק שירותי האינטרנט היחיד שפועל במדינה מעביר את כל תעבורת האינטרנט באיחוד דרך שרת, החוסם כל אתר הנוגד את הערכים המוסריים של המדינה. אתרים הנוגעים לדייטים או נישואין, סוגיות להט"ב, האמונה הבאהית, ישראל או אתרים הקשורים לביטול או עקיפה של הצנזורה אינם נגישים. חלק מהדיווחים טוענים שכל אתר שמכיל את המילים "הומו" או "מין", נחסם.
"במאי 2015 פרסמה לראשונה הרשת החברתית הלהט"בית פלאנט רומיאו את מדד האושר להומו (GHI). גברים הומואים מעל 120 מדינות נשאלו כיצד הם מרגישים בנוגע להשקפת החברה בה הם חיים על הומוסקסואליות, כיצד הם חווים את היחס של אחרים אליהם ועד כמה הם מרוצים מחייהם. איחוד האמירויות הערביות דורג במקום ה-85 עם ציון GHI של 37."
*
איחוד האמירויות הערביות, אם כן, אינו יכול להיות שותף של תקווה לישראל הדמוקרטית. ההפך הוא הנכון. מדובר במדינה מודרנית מבחינה טכנולוגית ומפגרת מאד מבחינת זכויות אדם ופרט. ייתכן כי בעקבות חתימת הסכם עם האיחוד יוכלו הרבה מאד מוסלמים לעלות להר הבית, ויעשירו את קופת ישראל בדרכים שונות. אבל כול מי ששייכ/ת לקהילה הלהט"בית בישראל, כעשרה אחוזים מאוכלוסיית ישראל, לא יוכל לדרוך על אדמת איחוד האמירויות הערביות, מחשש לנפשו.
נתניהו מנסה לשווק את ההסכם עם המדינה המתקדמת טכנולוגית והנחשלת מוסרית הזאת כהסכם היסטורי. כך הוא מקווה לחזק את אחיזתו בישראל ולמגר את המחאה נגדו. אבל הוא טועה טעות מרה.
המחאה בבלפור היא-היא תקוותה היחידה והאחרונה של ישראל. ואם תידלדל או תיפסק, החשש הגדול שלי הוא, שבהיעדר שסתום לחץ חברתי ופוליטי, ובהיעדר ייצוג הולם בשלטון, יפנו כול המוחים נגד נתניהו לאפיקים גרועים בהרבה. מרי אזרחי, אלימות בחוץ ובבית או התאבדות.
נתניהו אינו כשיר להנהיג את ישראל. אם אכן הסכים לחלוקת הארץ באופן חשאי, ומבלי לערב בכך את שותפיו לקואליציה ואת בוחריו, הוא סחר בזה בביטחון ישראל, כפי שעשה מקודם לכן, לכאורה, בפרשת הצוללות.
נתניהו הוא אדם מסוכן, שליט נרקיסיסטי, המשעבד את משפחתו, את שריו וח"כיו ושופרותיו ומדינתו לתכלית אחת בלבד. התמד שלטונו ובריחתו ממשפט צדק. לכן, הוא חייב להיות מורחק מכול עמדה של הכרעה או השפעה ציבורית. כול יום שהוא עודנו אוחז ברסן השלטון כאן הוא אסון לחברה הישראלית ולעתידה. שותפיו בליכוד ובקואליציה, ובהם חברי 'חוסן לישראל' ו'העבודה', שגנבו את קולות בוחריהם ובהם אפשרו את המשך שלטונו – חייבים להתעשת ולסלקו מתפקידו מיד. ואם לא הם, על בית הדין הגבוה לצדק והיועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרותו, ובזה להרחיקו ממוקדי החלטה.
