ביום שישי האחרון, ב-15 לחודש, אחרי שירד לי קצת מתח האשראי, ירדתי עם הבנים שלי לכרמיאל, כדי לקיים את הבטחתי. לרכוש להם ציוד חדש לבית הספר. ילקוט, קלמר, כלי כתיבה, מספריים, מד זווית, משולש, סרגל מתכת, מחברות תווים, כול מה שילד העולה לכיתה ג' זקוק לו. זכרתי, שכהורה יחידני אני צפוי לקבל בספטמבר מענק של 1021 ש"ח לציוד לכול ילד.
בדרך עברנו אצל רופא הילדים. בעודנו מחנים את המכונית בחנייה של 'מכבי,' הבחין בני דניאל בילד, כמעט נער, מחטט שם בפחים. הוא שאל אותו מה הוא עושה, וזה, ילד יפה תואר, מתולתל שיער ונראה בהחלט מבית טוב, השיב לו – אני מחפש בזבל ציוד לשנת הלימודים.
ב"אופיס דיפו" הייתה המולה. הורים מאושרים, שעוד יש בידם כסף לרכוש לילדיהם ציוד לבית הספר, הסתובבו, כמוני, עם רשימות ציוד שהכתיבו המורים. ברשימה שלנו ציינו במפורש, שאפשר ומותר להשתמש בציוד משומש משנה קודמת. אבל ילדים הם ילדים, הם מתרגשים מאד לקראת שנת הלימודים הבאה, ורכישת הציוד הזאת היא בעבורם סוג של טקס.
זה עלה לי 1216 שקלים לשניהם יחד. פיצלתי את זה לתשלומים.
כול הדרך הביתה חשבתי על הנער המתולתל הזה, שחיטט בפחי האשפה בחנייה של 'מכבי.' אמרתי לעצמי, שאני מאד מקווה שישנן בעיר עמותות, המתארגנות למתן ציוד לימודי לילדים נזקקים.
מקץ 48 שעות הודיע הנרקיסיסט המהולל בנימין נתניהו, ראש הממשלה היחיד שמאכל כאן את החברה הישראלית, ערכיה, מוסדותיה ותקוותה לקרבו, הכול למען הנצחת שלטונו, על חתימת 'הסכם שלום היסטורי' עם איחוד האמירויות. הוא לא סיפר שעל פי דברי ג'ררד קושנר כנראה חתם על חלוקת הארץ, שביטל את הסיפוח, ודאי שלא סיפר על העברת ידע סייבר לאמירויות, וגם לא על הקשרים ההולכים ומתרמזים הערב בטוויטר של מי מבין בני דודיו לדובאי. אני מניח שעל כך, כנראה, עוד נשמע בקרוב.
כלי התקשורת התמלאו מיד באייטמים אווריריים ומלאי עליצות על המחירים הנמוכים של בתי המלון באיחוד האמירויות, על רמת השירות הגבוהה שם, על ביטול החסימה של קווי הטלפון בין המדינות ועל החוויה המהנה הצפויה לתייר הישראלי באיחוד האמירויות. הם לא סיפרו על מעמד האישה הירוד שם, על רדיפת הלהט"בים עד כדי סכנה לבקר שם, ושכחו להתבונן באזרח הישראלי, במיליון המובטלים, ברחובות הראשיים הריקים ברחובות הערים, בשלטי למכירה/להשכרה המתנוססים על המון בתי עסק וחנויות, בירידה החדשה של ישראל בתוצר הגולמי ובשקיעתה במיתון, שכמותו לא ידענו מזה ארבעים שנה.
הניתוק של בנימין נתניהו מעמו יעלה לו בשלטונו. הניתוק של כלי התקשורת מצופיהם, והשירות שהם נותנים למפעל הכזבים של נתניהו, עלול לעלות להם ביוקר. הערב צייץ מישהו מבין חבריי, שהגופים הראשונים הנופלים בידי זעם ההמון, בשעה שהוא נהיה חסר מעצורים, בכול מדינה שמפילים בה את השלטון, הם גופי התקשורת. אני לא רוצה לחשוב מה זעמו של ציבור מובטלים עצום, המולך שולל בידי ראש ממשלתו וכלי התקשורת המהדהדים אותו, עלול לחולל כאן.
חגיגות 'ההסכם ההיסטורי' של נתניהו מואצות ומועצמות בידי שופרותיו, מסיבה ברורה. היום הוא היום הראשון שבו נכנס ההסכם לניגוד עניינים של נתניהו לתוקפו. למרות סירובו לקבל הסדר זה, היועמ"ש כבר הבהיר לו שהיום ייכנס לתוקפו, אם ירצה בכך ואם לאו. זהו הצעד הראשון לקראת הכרזה על נבצרותו, שאני מקווה כי תגיע מכוח העתירות שהגישו התנועה לאיכות השלטון וגופים נוספים, בנוגע לנבצרותו ובנוגע לפרשת הצוללות והמניות, לבית המשפט העליון. ביום שלישי הקרוב יפסוק השופט, עד מתי יהיה על המדינה להשיב בנושאים אלה. זה יסמן את הבאות.
מעטה האופוריה שמשווק נתניהו ביממה האחרונה בכול כלי התקשורת המקומיים והבינלאומיים הזכיר לי את המסך השחור המכסה על מעון ראש הממשלה, ואת עבודותיו המונומנטליות של הפסל קריסטו, המוכר בזכות הפרויקטים שעטף בהם בניינים וארמונות שלמים. קריסטו ורעייתו, ז'אן קלוד, עטפו אובייקטים ומבנים מפורסמים בכמויות אדירות של בד, בהם בניין הרייכסטאג בברלין, גשר הפון נף בפריז, השערים בסנטרל פרק בניו יורק וחלקים ממילנו. אבל בעוד שמתחת להיקפי הבד העצומים ומרהיבי-העין שמתחו על מונומנטים היסטוריים – מתחת למעטה האופוריה שמותח בנימין נתניהו בעליצות מגלומנית של אחוז במאניה חבויים דברים אחרים לחלוטין –
גוויעתם של מוסדות התרבות וחיי התרבות בארץ, ובתוכם יוצרים ואמנים וכול בעלי המקצוע הקשורים בהם
הרס ענף התיירות, המלונאות והאולמות, בתי ההסעדה ובתי הקפה
שבירת מנגנוני הרווחה על ידי ריסוק העובדים הסוציאליים
שבירת מנגנוני החינוך על ידי סגירת קרן קרב, סגירת תכנית 'הילה' המצוינת לטיפול בילדים חריגים, אי המוכנות של משרד החינוך למעבר לחינוך דיגיטלי מחויב-המציאות, לא מבחינה טכנולוגית, לא מבחינת צוותי הוראה ולא מבחינת הצדק החלוקתי (שהרי להמון תלמידים בישראל אין מחשב)
הפגיעה הקשה בנכים, בקשישים ובניצולי שואה
השבר הקרוב של נוטלי המשכנאות, שלא יוכלו להחזיר תשלומים בדצמבר וייזרקו מבתיהם
ועוד כהנה וכהנה צרות צרורות, שכול אחד ואחת מאזרחי ואזרחיות ישראל מרגישים אותם בכיסם, במקרר שלהם ועל בשרם, ובקרוב מאד גם בחסרון אוכל וקורת גג לראשם ולראשי ילדיהם.
אבל מה, יש הסכם עם האמירויות, בתי המלון שם זולים, ורמת השירות מדהימה.
רמת הציניות, הניתוק, הניכור והכיעור של בנימין נתניהו, משפחתו ושלטונו היא פשוט מטורפת. חבריי בימין מאשימים אותי שאינני מסוגל לפרגן לנתניהו על ההישג ההיסטורי שלו, ושאני מן 'החמוצים.' ובכן, עלי להודות בצער שזו אמת לאמתה. אני מהחמוצים. ואתם יודעים למה? כי אני לא מסוגל להישיר מבט אל נער מתולתל, שנובר בפחי הזבל של 'מכבי' בכרמיאל, בתקווה למצוא בהם שיירים של ציוד לימודי משומש. כי אני אמנם מצליח כרגע להתפרנס, אבל אין לי מושג מה יקרה גם לי ולילדיי בעוד כמה חודשים, כי גם אני פוחד להיכנס לחשבון הבנק שלי, ולבדוק את היתרה. כי הזעם שאני חש כלפי הנבל הנתעב הזה, בני משפחתו וסובביו, יכול לצאת מתוכי ולשרוף את ביתם עליהם.
ואם אני, שעוד יש לי פרנסה, קורת גג ומה לאכול מרגיש כך, אני לא רוצה אפילו לדמיין איזה זעם מרגיש מי שאין לו כבר כמה חודשים כסף למחייתו ולפרנסת ילדיו.
תמשיך, נתניהו. תמשיך לחגוג. זו לגמרי החגיגה שלך. תמשיך לנגן בכינור האוטופיה שלך את מזמוריך הנרקיסיסטיים. אתה הרי לא רואה אף אחד מאתנו ממטר. גם לא באמת את בני ובנות משפחתך. כולנו בידיך כחומר ביד הקוצר. ולכן גם תגמור הרבה יותר גרוע מנירון קיסר. ולא. אף אחד מאתנו לא יעשה לך זאת. אל חשש. אף אחד מאתנו לא רוצה לרצוח אותך. מהשמאל יוצאים א/נשים זועמים, לא רוצחים.
בסופו של דבר, אתה תביא עליך את קיצך בעצמך.
אני לא פסיכולוג, אבל כסופר אני משתדל לראות לליבות בני אדם. אתה נמצא כבר בשלב מאוד מסוכן של התסביך הנרקיסיסטי שלך. ככול שאתה ממריא כעת למרומי הגלוריפיקציה של עצמך – כך תתרסק. בתוכך. זה יהיה השלב המסוכן ביותר בשלטונך. זה גם השלב שבו תביא עליך, במו ידיך, את קיצך. אם בזה שתצא כליל מדעתך, אם בזה שתעולל מעשה בלתי נסלח, שממנו כבר לא תהיה לך שיבה.
אני רק מקווה שזה לא יעלה לנו בדמים. כך או כך, את הקללה הנוראה ביותר שיכול אדם להביא על עצמו כבר הבאת – מידיך תבוא אחריתך.
