פחות מיממה תחת הסגר, אחרי שהממשלה פרסמה תקנות לגבי הגבלת ההפגנות, קלמן ליבסקינד וחגי סגל פרסמו מאמרים בזכות עסקת טיעון לנאשם, והנאשם עצמו מאיים בהחמרת ההגבלות לכדי סגר, מיד אחרי החג, האסטרטגיה של הנאשם כבר ברורה. הנאשם לא נאבק בקורונה, אלא במחאה נגדו, ובאפשרות שיעמוד לדין על מעשיו.
האסטרטגיה שלו היא פשוטה. לקחת את מחלת הקורונה, לעוות ולהפוך אותה למגיפה מבעיתה ומאיימת, לסגור בגינה את המדינה, לחסל את הפרנסה, את המשק ואת הכלכלה, לשבור את האזרחים, וכול זאת כדי להשיג אחת משלוש מטרות – מלחמת אזרחים או מרי אזרחי, שיחייב שימוש בנשק חם, ואז יעורר בציבור את ההכרח לתמוך ב’מנהיג חזק,’ שירסן את המרד; להפיל את האזרחים, הקואליציה והאופוזיציה על הברכיים, עד שיתחננו לתת לו עסקת טיעון, ובלבד שיניח לנו וילך מכאן; או להביא אותנו לידי יאוש גמור, שבו ישתמש ככוח שידחוף אותו מעלה, אל רום המדרגה האפשרי במדינה דמוקרטית – למשכן נשיאי ישראל – ובלבד שירופף את אחיזתו ברסן השלטון.
זה נשמע מטורף לגמרי אפילו לי, בכותבי את הדברים האלה. מטבעי אני אוהב אדם, תם לב וישר דרך. להעלות דברים כאלה על הכתב, בזמן שמחלת הקורונה בהחלט משתוללת בעולם, הרי זה כמעט כפנטזיה מטורפת על קונסיפרציה. אבל אני חושש מאד שזו לא פנטסיה, אלא האמת לאמתה. ואסביר מדוע.
במדינות המערב האחרות כול ההתייחסות למגיפת הקורונה שונה לחלוטין. מיד עם סגירת המשק האזרחים קיבלו ישר לחשבונותיהם, בלי שום ביורוקרטיה, פיצוי שיאפשר להם לחיות ולשמר את עסקיהם. לכן, במדינות אחרות איננו עדים לרחובות שלמים של חנויות ועסקים למכירה או להשכרה. במדינות אחרות, גם אין אוסרים על האזרחים לצאת ליותר מ 500-1000 מטרים מבתיהם. ההפך הוא הנכון. מעודדים אותם לצאת לאוויר הפתוח, כדי לשמור על ריחוק חברתי. את המסכות הם עוטים בבית, לא בחוץ.
במדינות אחרות יש תהליך סדור של קבלת החלטות, יש תקציב ממשלתי, יש הנהגה המטפלת במגפה כמו גם בשאר תחומי החיים. אין פרוייקטור אחד, שמונה באיחור, והפך בן-לילה מבן-ברית לשעיר לעזאזאל, ולא מערבים את הצבא בניהול ההתמודדות עם המגיפה. במדינות אחרות, המנהיג/ה גם אינו מופיע תדיר בתקשורת, אלא מניח זאת לכפופים לו, מן התחום המקצועי.
כאן, בישראל, למן פרוץ המגיפה, עושה בנימין נתניהו במגיפה ככלי שלטוני, וליתר דיוק – ככלי לריסוק הברית האזרחית, לחיסול הסולידריות ולשבירת האמון במוסדות השלטון. אחרי כן, כקוזק נגזל, הוא מקונן בדיוק על אבדנם של הערכים ואורח החיים הללו, שחיסל במו ידיו. הדברים הללו אינם מקריים. עד פרוץ המגפה הוא היה עסוק בהחרבת מוסדות האכיפה, החוק והמשפט, בריסוק האופוזיציה ובתרגילים להקדמת הבחירות. כעת הוא עסוק בשבירת האזרחים, במטרה להשיג דרך מוצא ממשפטו.
פרוץ האביב הערבי 2, עם הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין ואולי גם מדינות נוספות, משחק לידיו. נתניהו קטף החודש את הישגי הדיפלומטיה החשאית של ישראל, שהחלה עוד בימי יצחק רבין ותימשך גם זמן רב אחריו. לא פחות מכך, זכה מן ההפקר בשל הבחירות הקרבות בארצות הברית, שטרמפ היה חייב להשיג הישג מדיני לקראתן, ובשל התגברות האיום האירני והציר השיעי על המדינות הסוניות.
נתניהו חזק בניצול הזדמנויות. כך הוא עושה בכול הנוגע לפעילותו המבורכת כמדינאי, כך הוא עושה גם בכול הנוגע למעשיו הנפשעים כראש ממשלה של מדינה במשבר פוליטי, בריאותי, חברתי וכלכלי חריף. הישגיו המדיניים מקנים לו תחושה של כול יכול, מבטיחים את מורשתו, מציבים אותו, בעיני עצמו בעיקר, כעומד בשורה אחת עם יצחק רבין, מנחם בגין ואריאל שרון, איש איש בהישגיו. מעשיו הפוליטיים והציבוריים חושפים את צדו האחר. את הרודן החבוי מתחת לחליפת המדינאי, את המקיאווליסט הנרציסטי, חסר הביטחון, הפרנואיד, אך מלא העורמה, שיעשה הכול, כולל הכול, כדי להיחלץ ממשפט.
שאלתם את עצמכם מדוע לא מינה משך זמן רב כול כך עורכי דין להגנתו? מדוע לא משך עד כה את החומרים הנחוצים לו להכנת הגנתו? זה לא רק משום קמצנותו ורצונו לחסוך בהוצאות, אחרי שבקשתו לקבלת תרומה ממיליונרים לצרכי הגנתו נדחתה. זה גם, ובעיקר, משום שבנימין נתניהו אינו מוכן, אינו מעוניין ואינו מסוגל להתחיל בהכנת משפטו, משום שהוא כופר בעצם האפשרות שמישהו פה יעז להעמידו לדין.
במלים אחרות, כאשר בנימין נתניהו עומד מעל לכול במה, ומקונן על ‘אכיפה בררנית’, על ‘פרקליטות בתוך פרקליטות,’ על רדיפה אישית ועל הרצון להוריד ראש ממשלה מכהן – הוא עושה השלכה פסיכולוגית רבת עצמה. למעשה, הוא זה שמקדם, בסוף שבוע זה ממש, בערב ראש השנה, דווקא תוך כדי חג מקודש ותוך כדי סגר שהטיל על אזרחיו, עם איום מפורש בהחמרתו מיד אחרי החג – את אופציית יציאתו לעסקת טיעון, או למשכן הנשיא.
כול אחד ואחת מאתנו, היושבים לבטח בביתנו, מחשש מפני הקורונה, כול אחד מאיתנו, שלא חגג עם הוריו הקשישים את ערב החג, ואני בתוכם כמובן, משתף פעולה עם נתניהו. כאשר אנחנו מגלים צייתנות אזרחית, נשארים בבתים, פוחדים מקנסות, חרדים מהנגיף, אנחנו ממלאים את תפקידנו בתיאטרון המקיאווליסטי של בנימין נתניהו. בעבורו, אנחנו רק תשע מליון בובות כפפה, שנועדו למען דבר אחד ויחיד – מילוטו מאימת הדין.
בנימין נתניהו נמצא, כמו שאהב להגיד אריק שרון, בקוראלס. אבל במקום להרכין את ראשו, וללכת אל נבצרות ואל בית המשפט, ככול אזרח שסרח במידותיו, הוא הטיל עלינו סגר, שעלול להפוך מחר לעוצר, כדי שאנחנו נהיה בקוראלס והוא ימשיך לעמוד מעלינו, מתהדר בבגדי המטאדור, עם כידון בידו.
היום בערב נצא להפגין, כמו מדי שבוע. ומחר בבוקר, אם הנאשם ינסה להחמיר את ההגבלות – לא יותיר בידינו ברירה אלא לצאת לאי ציות אזרחי נרחב. למרי אזרחי, לא באלימות, חלילה, אבל בנוכחות, עם מסכות ועם ריחוק חברתי, במרחב הציבורי.
מהיום בערב נילחם במגפת הדיקטטורה, תוך כדי שמירה על כללי המלחמה במגפת הקורונה. אבל לא ניתן לבנימין נתניהו להפוך את הקורונה לדרך שישליט בה דיקטטורה על ישראל.
נ.ב.
אני חייב מלה של תודה לשוטרי ישראל. תודה על כך, שאלפים מכםן ויתרו על ארוחת חג במשפחתם המצומצמת, כדי למלא אחר הוראות הממשלה. בספר התורה, עליכםן חשבתי אמש, כשערכתי את שולחן החג לבניי. אני מעריך מאד את עבודתכםן. בד בבד עם זאת, שימו לב – כמו רבים ורבות מאתנו, אתם מהווים כעת כלי בידיו של ראש ממשלה, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, כדי לשבור את החברה הישראלית בניסיון להימלט מדין. הדרך היחידה שבה נוכל לנצח את הקורונה ולהשיב את הסדר הציבורי על כנו היא אחת – יציאתו של בנימין נתניהו לנבצרות, ועמידתו למשפט, מבלי לנסות להשיג לעצמו אכיפה בררנית. אני מקווה שאתם מבינים – אם נתניהו יימלט ממשפטו, הוא ירסק את שלטון החוק. אתכםן. את מטה לחמכםן ופרנסתכםן. הוא יהפוך את כולנו לעבריינים.
