אחד הפיוטים היפים ביום הכיפורים מתחיל במלים "פְּתַח לָנוּ שַׁעַר/ בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר/ כִּי פָנָה יוֹם." בפיוט הזה נזכרתי כרגע, כשהתיישבתי לכתוב על הסגר הפוליטי והבלתי נחוץ שהוטלנו אליו, וסיומו לא נראה לעין.
הסגר הזה מוליך על כולנו דיכאון, ובצדק. זה סגר מיותר, שמומחי הבריאות והכלכלה בקבינט הקורונה הזהירו, שאין בו כדי לעצור את התפשטות המגפה, אך יש בו כדי לגרום ללחץ ולדיכאון באוכלוסייה, שיגרמו בתורם להתגברות מחלות לבביות ואחרות. רק הבוקר שמעתי ברדיו ראיון עם מנהל מחלקה קרדיולוגית באחד מבתי החולים. הוא סיפר על כך, שבכול מצב משבר, כמו האינתיפאדה הראשונה ואחרים, התגברו לאין-ערוך המקרים של התקפי לב ותמותה לבבית. אחריו גם סיפרה מנהלת ער"ן, על הכפלת הפניות אל קווי ער"ן מאז תחילת הסגר.
הסגר הזה הוא פוליטי בכול מובן. הוא פוליטי, מפני שהתפרצות המגפה מתחוללת כעת בעיקר במגזר החרדי. תוכלו לראות זאת מן המפה המצורפת לעיל, המבוססת על נתוני משרד הבריאות לסוף ספטמבר. חגי תשרי, ובהם התפילות בראש השנה, ואחריהן ביום כיפור, וכעת גם בסוכות, הם שגרמו לזינוק בתחלואה בחברה החרדית. אין בי שום שמחה לאיד, חלילה, למראה הנתונים, ואני מאחל לכול אחינו ואחיותינו מן החברה החרדית בריאות טובה ורפואה שלמה. אבל בה-בעת, מחוור לעין-כול, כי החברה החילונית, היצרנית, סובלת כעת מסגר פוליטי ובלתי נחוץ, שאמור להיות מוטל אך ורק על ישובים אדומים במובהק, בשל שיקולי ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה, הנאשם.
הסגר הזה הוא פשע נגד ילדינו, בעיקר מן הגיל הרך, שנגזר עליהם לשבת בבית, להיטרף משיעמום ומחוסר באינטאקציות חברתיות, בשל סגירתה של מערכת החינוך לגיל הרך. זאת, בשעה שידוע כי ילדים עד כיתה ג' אינם מידבקים בקלות מן המגפה ואינם מעבירים אותה, ובעוד ישיבות ואולפנות וגופי חינוך חצי רשמיים או מחתרתיים בחברה החרדית פועלים כסדרם. סגירת מערכת החינוך לגיל הרך כבר הביאה להתארגנויות עצמאיות בישובים, לפתיחת 'קייטנות' ומסגרות חינוך אלטרנטיביות לגיל הרך, בתשלום. אבל בישובים העירוניים, הורים פשוט אינם יכולים לעבוד, גם לא מן הבית, בשעה שעליהם לטפל בילדיהם.
הסגר הזה הוא פשע נגד החברה הישראלית בכלל, ונגד החברה החילונית בפרט. אי אפשר להפריז במידת הלחץ, המתח והדיכאון שהוא מחולל אצל כולנו. אי אפשר להגזים בתיאור המצב האישי הנפשי הקשה, שהוא קולע אליו משפחות שלמות, שפרנסתן ניטלה מהן, ודאותן ניטלה מהן וחלילה גם שפיותן.
הסגר הזה הוא פשע נגד המעסיקים, ובעיקר העסקים הקטנים, שיכולים לתפקד עד עשרה א/נשים בחלל סגור, בשמירה על כללי התו הסגול. ראש הממשלה הנאשם אינו מאפשר זאת, רק משום זה יחייב אותו לסגת מן ההכרזה על מצב חירום, ובזה גם להתיר את ההפגנות.
כפי שניתן לראות, הסגר לא עוצר או מונע את ההפגנות, אלא להפך. הוא גרם להתפשטותן והתרחבותן והתעצמותן בכול רחבי ישראל. כעת ההפגנות אינן רק נגד השחיתות של נתניהו והשבר הכלכלי שהכניס אותנו אליו, אלא נגד הסגר הכפוי הזה עצמו. ולכן, מכיוון שאין שום היגיון לסגר, לא מצד המרפא ולא מצד ההפגנות – יש להסיר אותו לאלתר.
לכן, אין ברירה אלא לומר לנאשם דבר פשוט. פתח את הסגר, כי אם לא אנחנו נפתח אותו. אנחנו אזרחים צייתנים. את הסגר הראשון בלענו, ובתוכו גם את כול הפרות התקנות שאתה, ונשיא המדינה ואחרים ביצעתם. את הסגר השני אנחנו עדיין מקיימים, בחריקת שיניים ובהפגנות מחאה. אבל אם לא תפתח מיד את הסגר, נפתח אותו בעצמנו.
אזרחי ואזרחיות ישראל, אם הממשלה לא תודיע מיד על פתיחת הסגר הזה או על הקלתו – צאו לעבוד. פתחו את מקומות העבודה שלכם תוך שמירה על כול כללי ההיגיינה והריחוק החברתי והתו הסגול והרמזור והאימא של ההשגחה על בריאותכםן. אבל אל תתנו לדיקטטור בהתהוות, ראש ממשלה הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, לשבור את רוחכם ולחסל לכםן את הפרנסה.
אם יש איזו שהיא צורה שהמחאה והמרי האזרחי צריכים לתפוס כעת היא זו – חידוש החיים הציבוריים והכלכליים בישראל, תוך מוכנות לחטוף על זה דו"ח. אל תשלמו את הדו"חות האלה, לכו להישפט בגינם. הם כולם יבוטלו ברגע שממשלת הזדון הזאת תיפול, או ישולמו בגיוס המונים של המחאה.
האיש הרע המחזיק אותנו כעת בצוואר איבד כבר לגמרי את הלגיטימיות של שלטונו. הוא מחזיק בשלטון רק בכוחם של חבורת חברי וחברות כנסת פחדנים, שממשיכים לשכנע את עצמם שהם משפיעים עליו 'מבפנים,' והפכו לשק החבטות הפוליטי שלו. הוא השתית עלינו סגר נטול הצדקה, שבכול מדינות העולם טוענים שאין בו כדי לעצור את ההידבקות, וכול תכליתו היא שימור שלטונו על ידי שבירת המחאה, שכשלה בעבורו – ועל ידי שבירתכםן אתםן, אזרחים ואזרחיות. כי רק כאשר כולנו שבורים, מדוכדכים, חסרי תקווה ונטולי פרנסה, הוא יכול להמשיך לשווק לנו את עצמו כ'איש החזק', המנהיג הדגול ששומר עלינו מפני המגיפה.
האיש הזה לא שומר עלינו מפני דבר. הוא מחריב את עולמנו, בשביל דבר אחד. לקנות לעצמו עוד זמן מול משפטו, ומול גזר דינם של בית המשפט ושל ההיסטוריה.
אנחנו לא אמורים לשלם את המחיר הנורא הזה בשבילו.
