הצרה עם נשיאת אלונקה, סחיבת פצוע או אפיריון מלכות היא, שרק כמה חודשים אחרי שנכנסת מתחתיה אתה מבין את המחיר. בתחילה המפקד אומר לך שאתה נכנס מתחת לאלונקה, לסחיבת פצועה, ישראל הנמצאת במשבר העמוק בתולדותיה. רק אחרי כמה חודשים אתה מבין, שאתה לא סוחב פצועה, אלא שובר את גווך מתחת לאפיריון המלכות של הקיסר והקיסרית, שרה ובנימין נתניהו.
לבני גנץ וגבי אשכנזי זה לקח קצת יותר מדי זמן. בתור רמטכ"לים לשעבר, שכול אחד מהם עבר אינספור מסעות כומתה, סחיבות פצוע וגם קרבות עקובים מדם ומלחמות של ממש, הם, אנשים טובים שכמותם, באמת שוכנעו שהם נחלצים לעזרת ישראל, שהשליחות הפוליטית שלהם היא המשך ישיר לשליחותם בתקופת שירותם הצבאי. מכיוון שכול אחד מהם ניהל את המערכת המופקדת על בטחון ישראל היו בטוחים בכוחם לנהל את המדינה ולשרוד בפוליטיקה. וזו בדיוק הייתה טעותם.
הצבא הוא מערכת עם אתוס. זו מערכת שאינה סובלת דבר שקר, מתחקרת כול ליקוי, לומדת בכול זמן נתון ומחויבת להטמיע את לקחיה. זו גם מערכת הירארכית. יש מפקד, יש פיקודים, יש דרג עליון ודרגי ביניים, והפקודות יורדות ומבוצעות בשרשרת הפיקוד. הפוליטיקה, לעומת זאת, בכללותה, ובייחוד בתקופת שלטונו של בנימין נתניהו, מתנהלת בחוסר אתוס, בכיסוי תחת, בדחיינות של כול דבר שניתן להריח או להסיק ממנו מחויבות למטרה, בבלגן איום המתודלק על דברי הסתה ושקר.
הערב חלק עמי, ועם עוד כמה מחבריי ל'מבצר הדמוקרטיה,' פרופ' ידין דודאי, חוקר המוח והזיכרון, פרופסור אמריטוס במכון וייצמן, מעט מזיכרונותיו מראש אמ"ן לשעבר, האלוף שלמה גזית, שנפטר היום. מסתבר ששלמה גזית כתב בשנותיו האחרונות מין טור אישי שהיה שולח למקורביו.
בטור שכותרתו "צבא ופוליטיקה" סיפר גזית, כי ב-1980, ערב פרישתו מצה"ל, קיבל שתי הצעות להצטרף למפלגות – מפלגת העבודה ואחדות העבודה – ולשתיהן השיב בשלילה. "יש לא מעט מידידיי במערכת הצבאית שקיבלו הצעות דומות ערב פרישתם מן השירות הצבאי," כתב, "השיבו בחיוב ומצאו עצמם חברים במפלגה זו או אחרת. להוציא את יצחק רבין, שהיה לו רקע שונה, בן למשפחה שהייתה מעורה מנעוריו בחיים הפוליטיים, איננו מכירים סיפורי הצלחה. להפך, יש כאלה שניסו כוחם ועד מהרה התחרטו ופרשו חזרה לפעילות במגזר האזרחי."
במקרה של גנץ ואשכנזי הכיוון היה הפוך. הם ניסו באזרחות, לא הצליחו שם, וכאשר הציעו להם להיכנס לפוליטיקה קפצו על העגלה ויצרו, יחד עם משה (בוגי) יעלון ויאיר לפיד את 'כחול לבן.' לרגע נדמו כאלטרנטיבה הגדולה של ישראל לחיי שלום ושפיות, וסופם שפירקו את החבילה, כפפו את גוויהם והלכו לסחוב את האלונקה, שחשבו שישראל הפצועה שוכבת עליה, עד שגילו שזו לא אלונקה, אלא אפיריון מלכות, ושמי שמשתרעת עליה היא הקיסרית מטעם עצמה, הגברת שלעולם לא תהיה הגברת הראשונה של ישראל, שרה נתניהו, בחברת בעלה ובנם המנובז.
עכשיו, מקץ כמה חודשים של סבל, החליטו גנץ ואשכנזי לעשות שרירים לנתניהו. הם הוציאו לו מכתב חריף. המכתב, המובא כאן במלואו, מנסה לדחוק אותו לפינה. הם מונים בפניו בתמציתיות ובחדות את כול האופנים שכשל בהם ממילוי ההסכם ביניהם, ותובעים ממנו שינוי מיד באורחותיו. אפשר היה לחשוב, שזו דרכם לאיים עליו בפירוק החבילה ובבחירות, במטרה להגיע אל הבחירות עם הישג כלשהו בקרב מי שהיו בוחריהם.
אבל אצל ביבי כמו אצל ביבי. כאשר אתה בוחר לעצמך שרץ בתור שותף, אינך יכול לצפות ממנו לדבר מלבד הסתה. ולכן, מה שקיבלו בתגובה הוא כדלקמן: "כחול לבן ממשיכים לעסוק בפוליטיקה קטנה כדי להסיט את האש ממפלגתם המתפרקת, בזמן שראש הממשלה נלחם בקורונה. נשמח אם גנץ יפתור את הבעיות הפנימיות שלו, אך לא באמצעות חרחור ריב שיוביל את ישראל לבחירות."
עם ביבי אין מה לדבר. אין מה לנסות לדחוק אותו אל הקיר, מפני שהוא אדם נטול עכבות מוסריות, אמן במניפולציות ובהנדסת תודעה. ביבי הוא נון גרטה. את ביבי צריך להחרים, כמו שהחרימו רבני הקהילות בפולין את השבתאים האומללים במאה השבע עשרה. אסרו לבוא עמם במגע, לקיים אתם כול סוג של מגע, אסרו להשכיר להם בתים, להעסיקם או לקבל מידיהם תעסוקה, אסרו להביאם במניין, אסרו על מילת ילדיהם ואסרו על קבורתם.
ביבי הוא מכוחות הסיטרא אחרא. הוא, וכול מי שסובב אותו בליכוד, וממנו הוא שואב את כוחו. ביבי שייך לכוחות הטומאה, ומשרת את הרוע ואת הרשע. אין לבוא עמו בדברים ואין לנסות אפילו להידבר אתו או להיכנס אתו למשא ומתן. לו הייתי רב, הייתי מקיים עוד הלילה טקס הטלת חרם על בנימין נתניהו. עומד מול ארון הקודש פתוח, מעמיד למולו מעגל של שבעה נרות שחורים, תוקע בשופר, קורא את דברי החרם ואז מכבה את הנרות הללו.
כך עשו זאת במאה השבע עשרה. זה מה שצריך לעשות היום. להסתלק מכול מגע עם הטומאה ושמה בנימין נתניהו והליכוד של זמנו, להדיר אותו ואת אנשיו ממעגלי העשייה הציבורית, ולהסיר את טומאתם מכול מה שנגעו בו.
ואם החבר'ה בבלפור יבקשו, אשמח לבוא להפגנה הגדולה הבאה בתור סופר והומו ואב יחידני, דתי מאד בעומק נפשי וחילוני מאד באורחותיי, להעמיד מעגל של שבעה נרות שחורים מול בית ראש הממשלה בבלפור ולקרוא כתב חרם שאכתוב במיוחד בעבורו. אזדקק לעזרה רק בתקיעה בשופר.
אין לכם מה לחכות עוד, גנץ ואשכנזי. אם חפצי חיים אתם, סורו מיד ממעגל הטומאה ששמו ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו. זו לא ממשלה. זו ממלכת האופל, שאתם עזרתם לקומם אותה.
