כשהייתי בן שש עשרה, אבא שלי לקח אותי לשיחה רצינית בחצר. "אילן," הוא אמר לי, "אני רואה שאתה רוצה להיות סופר. אני מציע לך שלא תהיה סופר, אלא מורה לספרות." חייכתי אליו ושאלתי למה. "כי סופרים רואים את העולם בשחור ולבן, בעוד שבעולם ישנם גם גווני ביניים," השיב לי, "וחוץ מזה הם לא מתפרנסים טוב. בתורה מורה תהיה לך משכורת מסודרת, פנסיה ושנת שבתון."
"אבא," צחקתי, "זה כבר מאוחר מדי. אני אהיה סופר."
ובסוף, כמו תמיד, אבא צדק. נהייתי סופר ומורה לכתיבה. רק בלי הפנסיה והשבתון. אבל הרווחתי עוד משהו בדרך. למדתי לראות את העולם עם גווני ביניים, לא רק בשחור ולבן.
נזכרתי בסיפור הזה הבוקר, במקלחת, כשהרהרתי בשאלה ששבה ונשנתה בימים האחרונים, מצד כול מי ששלחתי להם חומר על המפלגה הדמוקרטית, שיש לי הכבוד והעונג להיות מבין מייסדיה ופעיליה. אנשים שוב ושוב שואלים אותי, אתם ימין, או שמאל? מהי עמדתכם לגבי הכיבוש? האפרטהייד? הדיכוי של עם אחר? ואני עונה, שהדמוקרטית היא מעשה פוליטי חדש, שובר פרדיגמות, משהו שעוד לא פגשתםן. מעשה פוליטי, שמסרב לדיכוטומיות ולתיוג על ציר ימין-שמאל, לא מפני שזה שמאל מסתתר, או שמאל מפוחד, או מרכז שמנסה למשוך אליו קולות מגוש הימין. זה פשוט משהו אחר.
החשיבה על ציר ימין-שמאל היא נחלת העבר. כיום, עם ביטול הסיפוח, ההכרה בירושלים כבירת ישראל, פרוץ הסכמי הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, ובו-בזמן הנצחת הכיבוש, העמקת הפגיעה במשפחות ובני נוער וילדים פלסטינים בפשיטות יזומות על בתיהם ברשות הפלסטינית והחלת אמצעי מעקב אלקטרוניים וכוחות מג"ב על אזרחי ישראל המוחים נגד השלטון, ואחרי שנים של הסתה מפני הנאשם ושופרותיו, והפיכת השמאל לסמול, לבוגד, הדיכוטומיה ימין-שמאל, כמו גם הדיכוטומיה יהודי-ישראלי (ששכח מה זו יהדות), אינן משרתות עוד אף אדם בר-דעת. הן משרתות רק ככלי לדיכוי המחשבה ולריסוק הדמוקרטיה בידי המשטר.
יתר על כן, העולם בתהפוכה. מגפת הקורונה שברה את הגלובליזציה, ריסקה משטרים וחשפה את כשלי ההנהגה במקומות שונים בעולם, וגם אצלנו. היא העמידה בספק הגדרות פוליטיות, לאומיות ואישיות, שברה פרדיגמות ומחייבת את כולנו להסתגלות למציאות גמישה, מתעתעת, נטולת ודאות ומתהפכת חדשות לבקרים. הדאגה לבני משפחה אהובים נהפכה לשמירה על ריחוק חברתי, ההזנחה של בני משפחה קשישים נהפכה לדאגה לבריאותם, החינוך בתוך חוויה בלתי אמצעית של ילד עם בני גילו הומר במפגשי זום מנוכרים, והלוחמים למען הדמוקרטיה נהפכו למכחישי מגפה.
במציאות כזאת החשיבה והפעולה בתוך פרדיגמות מקובעות על ציר השמאל-ימין אינן תקפות ואינו מועילות. יותר משהן מחדדות הבדלים בין מחנות הן מממסגרות בני אדם בתוך גושים. אבל בני אדם הם יצורים עשירי תודעה, מגוונים, שונים איש מרעהו ומרעותו, וגם אם כולנו זקוקים למסגרות של השתייכות, המחיר שנגבה מאתנו בהשתייכות לגוש 'הימין' או 'השמאל' הוא כבד, מטשטש הבדלים ומרדד את השיח.
אני בעד חזון שתי המדינות, ואם לא ייצא לפועל, אני בעד מדינת כול אזרחיה. בד-בבד עם זאת אני בעד מדינה יהודית. לכן אני גם רוצה בשינוי חוקי הגיור לקולא, בפתיחת שערי הארץ מכוח חוק השבות בפני כול צאצאי האנוסים והמומרים, מן המאה ה-14 ואיך, שנפוצו ברחבי העולם החדש דאז, דרום אמריקה. יש כעשרה מליון בני אדם כאלה בדרום אמריקה, המבקשים לעלות לישראל מכוח חוק השבות. עלייתם ארצה אינה מתאפשרת בשל חוקי הגיור, סמכויות הגיור והישענותו של חוק השבות על הנוקשות ההלכתית רבת האסון של החרדים. לו היו שערי הארץ נפתחים בפניהם, והארץ הייתה הופכת למדינת כל אזרחיה, המאזן הדמוגרפי היה כזה, שהמדינה הייתה נותרת יהודית בכול מקרה, אבל דמוקרטית. אז מה אני, שמאלני או ימני? דמוקרט או משיחיסט? אני גם הומו שאוהב נשים, מסוגל להתפעל מיופיה של אישה ואפילו להימשך אליה. אז מה אני, הומו, בי, סטרייט בארון?
החיים בתוך דיכוטומיות ובתוך תגיות אינן משרתים איש. הם מטשטשים את ייחודו של כול אדם ואדם ומגבילים את חירותו של אדם, לחיות על פי אישיותו, אמונתו וצרכיו, ובלבד שלא יפגע בזולתו.
המפלגה הדמוקרטית, שעל הקמתה הודענו בימים אלה אך ורק ברשתות החברתיות, ורק דרך זימון להתפקדות, מבקשת לשבור את הדיכוטומיות הללו, בין שמאל לבין ימין. למעשה, היא מתכחשת להן כליל. הציר היחיד שהדמוקרטית מוכנה להימדד עליו הוא הציר דמוקרטיה-רודנות. פרופ' אודי שפירא, הוגה המפלגה הדמוקרטית והאיש שהביא לייסודה, אמר לי השבוע, שהדמוקרטית קיצונית רק בדבר אחד. היא קיצונית על ציר הדמוקרטיה-דיקטטורה. לצד הדמוקרטיה כמובן. זו הסיבה לאופן שבו הגה ומימש את הקמתה.
לדמוקרטית יש חוקה. החוקה קובעת כי הדמוקרטית "מאמצת את מגילת העצמאות, את ערכי הדמוקרטיה, ובראשום כבוד האדם, חירות, שוויון וערבות הדדית, ואת העקרונות הדמוקרטיים של שוויון בפני החוק ושותפות בקבלת החלטות. הדמוקרטית תפעל לאור ערכים ועקרונות אלה, להנחלתם בחברה הישראלית, ולמימושם על ידי כל מערכות השלטון בישראל. הדמוקרטית תקבל כחבר.ה כל אזרחית ואזרח המאמצים את חוקתה ותיבחר לתפקידים מטעמה חברות וחברים המקיימים את תקנונה."
אופן הקמתה של הדמוקרטית מבטא את ערכיה ונובע מהם. זוהי מפלגה שהקמתה לא מתחילה במנהיג.ה, המודיעים על החלטתם לרוץ לראשות הממשלה, כמו שעשה, למשל, רון חולדאי. זוהי מפלגה שהקמתה לא מתחילה ממצע, מלבד החוקה המצוטטת לעיל. זו מפלגה שמתחילה במעשה החשוב וההכרחי והמהותי של גיוס מתפקדים, של בניית 'ריבון,' של איגוד אזרחים ואזרחיות לכוח פוליטי. אנחנו פוקדים כעת אלפי חברים.ות מדי יום. בו-בזמן, הקמנו פורומי שרים, פורומים לפי נושאי התיקים המרכזיים בממשלה עתידית מצומצמת. בכול פורום כזה משתתפים.ות א.נשי מקצוע בתחומם.ן, המתדיינים יחד כדי לכתוב מסמך מדיניות של 10 עמודים, שיוצע בפני חברי.ות המפלגה ונבחרותיה, כמצע ממנו ייגזרו הצעות חקיקה ותוכניות עבודה. כול הדיונים בזום, כולם מוקלטים וניתן לצפות בהם. כול המסמכים מצויים בפורומים הפתוחים לעין הציבור, באתר המפלגה. אנחנו פועלים בשקיפות ומחויבים לה, וגם מתוך גישה דמוקרטית. משמע, איש לא מנהיג אותנו, ואיש לא קובע לנו מה עמדותינו. אנחנו יכולים רק להכין הצעת עמדות בנושאים שונים, ולהביא אותה בפני חברי.ות המפלגה.
תקנון המפלגה, שגם הוא מופיע באתר, נגזר מתוך חוקתה. בין השאר הוא קובע שני דברים מהותיים. האחד, ש-30 יום אחרי מועד ההכרזה על בחירות נקיים בחירות פנימיות שקופות, שכול אחד.ת שחותמ.ת על חוקת המפלגה ת.יוכל להעמיד עצמו.ה לבחירה בהן, שהבחירות תתקיימנה על פי שיטה בת 120 שנה, שהומצאה בדנמרק, על פיה כול אחח.ד מן החברים.ות כותב על דף את שמות המועמדים.ות המועדפים עליה.ו להנהגה, ואז, על פי שכלול מתמטי של התוצאות, תיקבע הנהגת המפלגה ומי שתעמוד בראשה. הדבר השני הוא הצבעת החזר. זה עניין מהותי ביותר. לפי תקנון המפלגה, אם חבר.ת כנסת או שר.ה מטעמה יבגוד בנו, די יהיה ב 2/3 מחברי.ות המפלגה, שיצביעו בעד הדחתו.ה. מנגנון זה בא למנוע בגידה כמעשה כחול-לבן.
התחלתי בסיפור על דיכוטומיות וסיימתי בסיפור על גמישות מחשבתית מופלאה. המפלגה הדמוקרטית היא מעשה פוליטי מרענן, חכם ומלא תקווה. הראייה: אלפים כבר הצטרפו אליה בסוף השבוע האחרון, ועשרות רבות של פעילים ופעילות כבר עושים עבודה נהדרת במזכירות הזמנית, בפורומי השרים ובצוותים השונים שלנו, ובהם צוות הקריאייטיב, צוות האון ליין וצוות הקמפיין. אני גאה מאד להיות חלק מן המעשה הזה, ומאמין, שהמפלגה הדמוקרטית היא האופציה הפוליטית הכי ראויה בזמן הזה. היא אכן לגמרי דמוקרטית, פתוחה, שוויונית, יש בה יהודים וערבים אפילו במזכירותה, היא פתוחה באמת בפני כול אדם, יהודי או ערבי, דתי או חילוני, מכול מוצא, אמונה, גזע, נטייה מינית או מגדר. כולנו יכולים להתפקד אליה, וככול שתפקדו אליהם יותר מחבריכם וחברותיכן, כך תשפיעו על טבעה. ובלבד שכולכםן מחוייביםות לערכי הדמוקרטיה. די בנקל ניתן להבין איך זה מארגן מחדש את המפה הפוליטית. מי אתנו, ומי לצרינו. אבל על פי מבחן אחד בלבד – דמוקרטיה מול דיקטטורה. שוויון מול אי שוויון. חירות מול כבילות. צדק מול אפלייה. ערבות הדדית מול דיכוי וכיבוש. והנה, כבמטה קסם, כול הדיכוטומיות הישנות צצות ועולות מחדש.
הצטרפו אלינו לדמוקרטית. אנחנו לא כחול לבן. אם מישהו.י מבינינו יאכזב אתכם.ן תמיד תוכלו לפטר אותנו בהצבעת החזר. אנחנו באמת ובתמים תקווה חדשה.
