הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על השנה הזאת, המסתיימת תכף, זה שלימדה אותנו להכיל ולשאת מורכבות. אך גם פשטות. צייתנות, בצד זעקה לחירות. איפוק, בצד שבירת כל הגבולות. ריחוק חברתי, והמון חברות.
עד מרץ 2020 הייתי יורד לתל אביב שלוש פעמים בשבוע כדי ללמד, ולפגוש בחורים. מדי פעם גם היינו יורדים מן הגליל למרכז לארוחה משפחתית, לפגוש חברים או להפגין בבלפור. אי-שם, במרץ 2020, נחתה עלינו מגיפת הקורונה, ומכיוון שאני עם סוכרת ומחלת כלי דם ברגליים, הבנתי שאני חייב להיזהר. הסתגרתי בבית שלי, בתובל, ומאז, מזה עשרה חודשים, אני יוצא ממנו אך ורק לרופא, לקניות או לקונסבטוריון בכרמיאל.
עשרה חודשים לא פגשתי אנשים חדשים. חברים ותיקים מעטים ביקרו פה, בין סגר לסגר. ניתן למנותם על יד אחת. האדם היחיד שהגיע לכאן בקביעות כול הזמן הזה הוא אבא שלי. הפעם האחרונה שפגשתי בה את תלמידיי פנים אל פנים הייתה מפגש סדנה ראשון בקיבוץ להבות הבשן. מיד אחריו התברר, שאחד המשתתפים חלה בקורונה. זו הייתה הפעם האחרונה שלימדתי בה כתיבה יוצרת פנים אל פנים.
מאז חדלתי ללמד פנים אל פנים עברתי ללמד רק בזום. להפתעתי ולשמחתי, זה פתח בפניי אפשרויות חדשות. כיום, לפחות שליש מתלמידיי ותלמידותיי הם א.נשים, ישראלים, מרחבי תבל. מלבד ישראלים בארץ יש לי כעת תלמידים בארצות הברית, בגרמניה, בהולנד, באנגליה. מעולם לא חשבתי שאגיע לישראלים שם. והנה, זה קורה, זה מתמשך, זה פורה, וזה בזכות הריחוק החברתי שכפתה עלינו המגיפה – ובזכות הזום.
בשנה החולפת גם הייתי הרבה עם בניי בבית, בבידוד או בסגר, וזה השפיע מאוד על היחסים שלנו. למדתי להכיל אותם, לדבר איתם ולהניע אותם לפעולה בטוב. עשינו יחד דברים נפלאים. הילדים למדו לעבוד עם מקדחה ומברגה ומשור חשמלי, בנו תיבות קינון ושולחן, פינות זולה מעץ מלא, וגם בישלו ואפו ולמדו לרחוץ כלים ולהכין לעצמם מאכלים על הכיריים, להיות אחראיים לבעלי החיים בבית, וגם השתלטו באופן מעורר פליאה על יישומי הטלפון ומשחקי המחשב. הם גם למדו לאזן בין זמן מסכים לזמן משחקים, לעצמם, ולמדנו יחד שפה וחשבון וקצת אנגלית, ובעיקר איך להיות יחד בבית שעות ארוכות בנועם, בטוב, בשמחה יחד, ולא בכעסים. לא לבדי עשיתי זאת. נעזרתי באנשים ובעיקר בנשות מערכת החינוך הנפלאה בתובל, ובפסיכולוגית המתמחה בטיפול בתאומים. וגם להן מגיעה תודתי בשנה הזאת.
דבר נפלא נוסף שקרה לי השנה הוא, ששלושה אנשים עבדו ועובדים על סרט תיעודי על חיי ויצירתי. ענת גונן הייתה הראשונה שהשלימה סרט כזה, והוא נמצא כאן למטה, לצפייה. הרב יהושע ויינברג מירושלים עשה עלי סרט נוסף, במסגרת הפרויקט שלו 'סיפורים מישראל,' ואני כבר מופיע אתו בהקרנות זום ובשיחות מרתקות עם קהילות יהודיות ברחבי תבל, וקטי ושמעון ספקטור מלווים אותי כול השנה בצילומי סרט תיעודי שלישי.
השנה השלמתי כמה שנות כתיבה של ספרי הבא, 'הנזיר היהודי', שנמצא כבר בידיה האמונות של העורכת האהובה שלי, נעה מנהיים, מ'כנרת זמורה,' והוא יראה אור בחגי תשרי 2021, ובינתיים אני כבר מצוי עמוק בכתיבתו של רומן נוסף, 'צבי מודח' (שם זמני). אני גם מסיים תיכף את עריכתם של שלושה ספרי שירה חדשים. "תובל," "עמלק" ו"אחרים", ושל ספר מאמרים פוליטיים משלי. זאת, בנוסף על עריכתם של חמישה רומנים משל תלמידיי.
בשנה הזאת גם הייתי מעורב יותר ויותר במחאה ובפעילות פוליטית נמרצת. במקום לבוא לבלפור, הלכתי לגשר מוטה גור בכרמיאל, ונאמתי בעצרות בלפור במשגב ובלפור בכרמיאל. במקום לצעוד ברחובות תל אביב, הצטרפתי לקבוצת אקטיביסטים.יות נפלאה, 'הדמוקרטים,' ובה חברים שרות נשים וגברים דעתניים, שיש להם מה להגיד על כול דבר, שרובםן באים לבלפור, לקיסריה ולגשרים, וגם הוכיחו יכולות נדירות וחברות מופלאה.
מהחבורה הזאת יצא 'המטרילון', שבעזרתו הצפנו את חברי.ות הכנסת במסרים ישירים, במטרה להביא אותם.ן להפלת הקואליציה והליכה לבחירות. מהחבורה הזאת יצאו קמפיינים משני תודעה. אבל, בעיקר, בחבורה הזאת יש חברות אמיצה של א.נשים נפלאים.ות מכול קצווי הארץ, ממגוון גילאים ומוצאים ותחומי עיסוק, שאכפת להם עד כלות מן הארץ הזאת, והם חולקים יחד תובנות, לומדים יחד דברים חדשים במפגשי זום שבועיים, שבהם, מדי שבוע, מתארח.ת פעיל.ה פוליטי ו/או אדם שיש לו מה לומר בתחומי עיסוקו, וכולנו לומדים ממנה.ו דברים חדשים.
ויש בחבורה הזאת גם פיד-לילה. שרשור אינסופי של בדיחות ועקיצות פוליטיות, וגם אישיות.
בתוך כך הצטרפתי גם למייסדי המפלגה הדמוקרטית. זה התחיל שקט. בפרופ' אודי שפירא, שהיה לו חזון להקים מפלגה, הנשענת רק על חוקה ותקנון, המבוססים על ערכי הדמוקרטיה. חירות, צדק, שיוויון, ערבות הדדית ושקיפות. מרגע שהמפלגה נרשמה אצל רשמת המפלגות היא תפסה תאוצה. א.נשים מצטרפים אליה בכול יום, בכול שעה, בכול רגע, וכול אחד ואחת מביאים עמםן עולם ומלואו.
האכפתיות, היושרה, היצירתיות וההתכוונות לטוב של החבר'ה שמתפקדים.ות לדמוקרטית מדי רגע, גם ברגעים אלה ממש, פשוט מדהימה אותי בכול פעם מחדש. היא מראה לי שהשיר ששרים בבלפור, "התעסקתם עם הדור הלא נכון," והאמירה "אנחנו התקווה," הם אמת לאמיתה. הדור הצעיר הזה, של בני.ות ה 20-40, המהווה את צעירי.ות המחאה, הוא דור חכם, יצירתי, אכפתי ואופטימי באופן חסר תקנה.
הבוקר, בדפי הבוקר שלי, חשבתי על הגשת מועמדותי לבחירות הפנימיות במפלגה, שתיערכנה בסוף ינואר, וכתבתי לעצמי, "היבחרות לכנסת או לממשלה היא הזדמנות רבת כוח לשרת, ולעשות למען הכלל. אשמח אם אבחר כחבר כנסת. אם לא, אמשיך ללמד ולערוך ספרים, לכתוב ולגדל את ילדיי, ואיהנה מחיי הששקטים כאן, שמי ייתן ורק ימשיכו בטוב וברוגע. שתי האפשרויות עונות על צרכים עמוקים שלי, ואין האחת מוציאה בהכרח את חברתה. אני יכול לעבוד למען הציבור, ולשמור את שישי שבת קודש לילדיי ולעצמי.
בעזרת השם אצליח. וגם אם בעוד כמה שבועות אגלה, שלא נבחרתי לשום תפקיד, אשמח במה שעשיתי ועודני עושה, בכך שאני חלק משינוי גדול, מתקווה, מחלום.
זה לא עניין יומיומי, זה לא עניין של מה בכך, זה עניין עקרוני. אני בצד של החולמים והעושים, אני אדם יצירתי ומעשי, ואני רוצה לעשות למען הציבור ולהטביע בזה את חותמי.
זו תקופה מרגשת בחיי, שאני נפגש בה באנשים רבים עם הרבה יוזמה ומרץ ותקווה לשינוי, וגם מוכנות לתרום לשם כך מזמנם ומרצם. זה הרבה מאוד. זו אנרגיה טובה ביותר, שאני רוצה לשמר בחיי ולפתח אותה גם הלאה. זו קבוצה טובה מאוד של אנשים, וזו הזכות הגדולה ביותר מבחינתי. החיבור לאנשים כאלה."
אז אמנם, לא ראיתי את החברים והחברות הטובים שלי כבר עשרה חודשים ויותר, לא פגשתי בחורים חדשים, לא ביקרתי בנווה צדק, שאני מאוד מתגעגע אליה, ולא ישבתי בבית קפה בתל אביב, עם מחברת ועט, או עם חבר או חברה, לשיחה שקטה ואינטימית. גם לא ביקרתי בבית הסופר, שמקודם לכן לימדתי בו שלוש פעמים בשבוע.
אבל זכיתי בהמון תלמידים ותלמידות ישראלים מישראל ומרחבי תבל, בחיבור מדהים לקבוצות אנשים נפלאים, שחולמים עתיד חדש למדינה ולחברה הישראלית וגם מממשים אותו ברגליהםן ובמעשיהםן מדי יום, וזכית להמון שעות מרגשות עם שני בניי, מיכאל ודניאל.
ועכשיו, על סיפה של שנת 2021, אני אומר לשנת 2020, תודה. היית בלתי צפויה ומורכבת. לקחת מאתנו הרבה, ונתת לנו לא פחות. עכשיו פני את הדרך לשנת 2021, שבה נקבל את החיסון השני, נסיים עם הפחד מפני המגיפה הזאת ונשיב לעצמנו את אותם חלקים מחיינו שאנו באמת ובתמים זקוקים להם – ונתמיד לשנות את הראוי לשינוי ולהשלים את החסר.
