הדף היומי (42). מכתב לאדם צעיר.

נולדתם בסוף שנות התשעים, אולי בתחילת שנות האלפיים, אל תוך מציאות שבה בנימין נתניהו היה לקבוע, כמו השמש הזורחת מדי בוקר בפאתי מזרח ושוקעת בקצה מערב, ומסביבו גרמי השמיים המתחלפים. פעם מפלגה זו ופעם מפלגה אחרת, פעם גנב קולות זה ופעם גנבת קולות אחרת. אז יש לי משהו לספר לכםן. לא תמיד זה היה כך. נתניהו הוא לא השמש, גם לא הירח ולא הכוכבים. הוא לא איזה כוח טבע מתמיד, שרירותי וקבוע. הוא בסך הכול חרא של בן אדם, שהתקדם מסטודנט יורד באוניברסיטה אמריקאית, לנואם למען ישראל בקמפוסים, משם לשגריר ישראל באו"ם – ואז למשרת יו"ר האופוזיציה, למשרת שר האוצר ואז לראשות ממשלת ישראל.

הוא היה צעיר מבריק, בעל יכולת רטורית מדהימה, בעברית ובאנגלית. הוא שכלל את יכולתו בשיעורי משחק שלקח, ובתרגול המתמיד שהוא עושה על כך מאז ועד היום, לפני כול נאום חשוב שלו. הוא גם חכם. אבל חוכמתו היא של איש שיווק שהפך לשליט מקוויאליסטי. הוא למד לשסות, לפלג, לקרוע ולתחמן, להבטיח הבטחות שווא ולעשות שימוש בקהלים, במיעוטים, בקהילות וביחידים, כדי לבנות עליהן את כוחו ולשמרו את שלטונו.

וכשזה לא הספיק לו, הוא גם למד, לכאורה, להתנהל כמו מפיונר. לאסוף מידע אישי מביך על מתחריו, לתקוף את יריבו כול אחד בבטן הרכה שלו, לאיים. וכך, הלך ורוקן את מפלגת הימין, הליכוד, מנכסיה הערכיים, גימד כול מי שהיה מסביבו, והפך לשליט כול יכול במפלגת נמוכי רוח, הסרים למשמעתו וסוגדים לשררתו.

לא תמיד זה היה כאן ככה. פעם היו כאן מנהיגים.

הם היו מנהיגים בשר ודם. הם היו מנהיגים שהצליחו וגם שגו. אבל הם קודם כול היו מנהיגים שערך הדוגמה האישית עמד לנגד עיניהם, והערבות ההדדית של הישראלים, והחזון – שמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, כבית הלאומי היחיד של העם היהודי לדורותיו ולתפוצותיו, וגם – הפיכת היהודי לאדם עמל, לאיש כפיים, הבונה ומיישב את ארצו.

נולדתם למציאות שבנימין נתניהו קרע והשחית ועיצב כדמותו. חלוקת משאבי הטבע של ישראל לטייקונים, שהתגאה בה כבגדר הצלחה כלכלית ופיתוח מואץ של משאבי הטבע, שתמלוגיהם יושבו לישראלים, הפרטת מדינת הסעד ושירותי הרווחה והפקרתם לארגוני המגזר השלישי, שגם אותם הוא ושלוחיו תוקפים בלי הפסק, ולידי קרנות נוצריות משיחיות, הממלאות את החסר בפעילות הממשלה, כדי לשמור עלינו כחברה עד למלחמת גוג ומגוג, שבסיומה יגיע מחדש המשיח הנוצרי.

גדלתם בארץ שבה חללים ונעדרים ושבויים מופקרים, ובו-בזמן משלמים במזוודות מיליוני דולרים לארגוני טרור, ארץ שבה ארגוני טרור מדברים עם ממשלת ישראל דרך מטחי טילים, בלוני נפץ ובקבוקי תבערה, המבעירים את כול העורף החקלאי של ישראל בישובי העוטף, ואת ישובי הפריפריה. בגרתם בארץ שבה הפער החברתי-כלכלי הפך לבלתי נסבל, ובגינו קשישים וניצולי שואה, משפחות ברוכות ילדים ואנשים מיוחדים, נזרקו לשוליים החברתיים של ישראל.

זה לא תמיד היה כך.

כול שנות שלטון המערך בישראל, עד למהפך השלטוני בשנת 1977, התנהלה מדינת ישראל כמדינת סעד. כמו בכול מדינה, היו בה גם גילויי שחיתות וכוחנות, אפליה וגזענות, אבל קודם כול היא הייתה מדינת סעד, שדאגה לאזרחיה ולילדיה, שזכו לטיפול רפואי ולתזונה, לחינוך ולתרבות. זו הייתה מדינה שבה אמנם היה להסתדרות ולפקידות כוח רב, אבל הממשלה וההסתדרות היו מחויבות לטפל ברווחת האדם, ובו בזמן בהגנה על גבולות ישראל ופיתוחה.

נתניהו לא ייסד את מדינת ישראל. אביו ומשפחתו ירדו מן הארץ, הוא קיבל השכלה אקדמית אמריקאית, ורק נפילת אחיו הבכור השיבה אותו ואת הוריו ארצה, והפכה אותו, בהדרגה, למה שהוא כיום. נאשם בפלילים ורודן בהתהוות.

לא תמיד זה היה ככה כאן. פעם הייתה כאן תקווה. היה פה יצחק רבין, שחתר להסכם שלום היסטורי עם ערפאת, עד שנרצח מכוח ההסתה שהנהיג בנימין נתניהו כיו"ר האופוזיציה. היה כאן אהוד ברק, שהלהיב מחדש את העם, בתקווה לשינוי, והלך להסכם שלום עם הפלסטינים, ולמרבה הצער כשל במקום שכשלו בו קודמיו.

גם לפלסטינים יש צד גדול מאד בשבר הזה, בכשלון לסיים את הסכסוך בין שני העמים, בשברונו של השמאל הישראלי.

אבל כעת הנסיבות שונות. כעת רוב אוכלוסיית ישראל הערבית, בעיקר בני הדור הצעיר בה, מעוניינים להשתלב בחברה הישראלית ובמערכות השלטון בה. רוב הצעירים גם סולדים מחלק מן הפלגים המרכיבים את הרשימה המשותפת, ומבקשים, בד בבד עם שמירה על זהותם כערבים – התחברות עמוקה ויסודית ומהותית יותר עם יהודי ישראל. אבל רצונם העז להשתלב בארץ נתקל בהסתה הרציפה, הקבועה, המתוכננת של בנימין נתניהו נגד המגזר הערבי, במטרה לקעקע כול סיכוי להחלפתו ולמיטוט שלטונו על הארץ.

נולדתם לעולם שבו נתניהו נתפס כעמוד יסוד. אתם אולי פוחדים שמא, אם יסולק מכיסאו, יסתלק מן הארץ או ישב בכלא, ישראל תתמוטט. אבל לא. ישראל תתמוטט רק אם ימשיך לשבת על כסאו, ותיגאל אם יסתלק ממנו. כי בנימין נתניהו של 2020 הוא מוטציה מזעזעת של נתניהו בצעירותו. הוא נאשם בסעיפי אישום חמורים, המקעקע ביודעין ובמכוון את גורמי האכיפה, החוק והמשפט במדינת ישראל, כדי לחמוק ממשפט צדק.

בהיותו כזה, כול החלטותיו במהלך משבר הקורונה מוטלות בספק, ועל כול החלטותיו מוטל צל כבד של אינטרסנטיות, ושל רווח פוליטי ומשפטי אישי.

אל תפחדו מפני מפלתו של נתניהו, כי גם כאשר ישקע לבור כלא או למצולות הקלון והשכחה – השמש תזרח כאן. ואז נצא מחושך גדול, אל תקופה של הבראה, התעוררות וצמיחה.

חברים וחברות צעירים/ות, באמת שאין לנו ארץ אחרת. אולי בטיול אחרי הצבא התאהבתם בהודו, בדרום אמריקה או באוסטרליה. כמוכם, גם אני כבר טיילתי בהרבה ארצות, פגשתי תרבויות שונות, התאהבתי בכול מיני ערים נפלאות. אבל דבר אחד ודאי לי – אין לנו מקום אחר. בסופו של יום, האנטישמיות לא שככה, והיא זוקפת את ראשה באירופה ובארצות הברית כאחת. אין לנו ארץ אחרת, זה הבית הלאומי היחיד שיש לנו, ולכן ראוי להילחם על קיומו, עם הכוחות המאיימים עליו מחוץ – ועם הכוחות המכרסמים ומחריבים אותו מבפנים.

בנימין נתניהו הוא לא השמש. הוא תולעת. הוא מכרסם את יסודות הדמוקרטיה של ישראל, כמו שתולעת ספרים עושה את דרכה במחשכים. כשאתה כבר פותח את הספר, אתה מגלה את נחיליה, והדפים נושרים לך ליד, מתפוררים.

זה הזמן שלכם ושלכן לצאת לרחובות, למחאת 2020, עם מסכות ועם כפפות, כדי לשמור על בריאותכם, אבל עם להט כזה, שלא יהיה ניתן לקנות אותו בכול מיני פיתויים ותכסיסי עורמה, כמו שקרה בעבר. כי נתניהו הוא אמנם תולעת, אבל מיומנת מאד בעבודתה.