הערב, בשיחת הזום הקבועה ב 18.45, עם אבא שלי וכל בני ובנות המשפחה, שאל אחי את מיכאל בני מה שלומו ואיך היה לו היום.
"בשמונה בבוקר הייתי מתוסכל, כי היה לי פנצ'ר באופניים," סיפר מיכאל – ואני הקשבתי, מתמוגג לנוכח השימוש שלו במילה 'מתוסכל' – אבל אז נסענו לירכא, והחנות של מתקן האופניים שם הייתה סגורה, אז נסענו למג'דל כרום, ולקח לנו עשרים דקות לתקן את האופניים. ואז כבר הייתי שמח."
ואז התחיל ויכוח פוליטי ער בין אחיי, בנוגע למידת החדירה של השב"כ לפרטיותו של האזרח, עם האיכון הסלולרי ואיסוף המידע על אזרחי ישראל. אבל אני לא הצטרפתי לוויכוח, הן מפני שאבא שלי, השופט, אדם מתון ושמרן, ניסה להרגיע את הרוחות, והן משום שחשבתי על שפת הדיבור של ילדיי, על למידה בימי קורונה, למידה מרחוק ועוד.
למערכת החינוך לקח זמן להתרגל למצב החדש. משרד החינוך העלה מערכת שידורים לאומית, שהשידורים שצפינו בהם מתוכה היו מביכים, בלשון המעטה. מיושנים, לא בנויים נכון פדגוגית (בעיניי) ומשעממים עד מוות. מערכת השידורים גם לא אפשרה, ככול הידוע לי, לצפות בשידורים מוקלטים בשעות אחרות מאלה ששודרו בהן.
בו-בזמן, בית ספר שלח לנו רשימת אתרים, ובראשם האתר של קרן קרב והאתר 'גלים', שבהם הייתה פעילות מוכנה נהדרת וגם מתחדשת בזום ויומיומית. הילדים נהנו הן מצפייה בחלק מן הפעילויות האלה – למשל שיעור על קסמים – והן מעבודה על השפה העברית עם מצגות ומשחקים אינטראקטיביים.
בינתיים התארגנו בתי הספר לשיעורים בזום, ושמעתי על כך הן מאחייניי ואחיניותיי והן מחברות שהן מורות. הן גם סיפרו לי על הטריקים של התלמידים – להקפיא תמונה שלהם במקום לפתוח מצלמת וידיאו, כדי להרוויח עוד קצת זמן מתחת לשמיכות, וכדומה. אבל מכול עבר שמעתי שזה עובד היטב.
החל מן השבוע שעבר גם התחיל בית הספר שלנו לקיים מפגשי זום עם המורים והמחנכים/ות, והפיץ מפת למידה אינטראקטיבית, הנחלקת לפי מרחבי למידה שונים (שפה, חשבון, ספורט, אמנות וכיו"ב). הילד לוחץ על אחד המרחבים, ואז נפתחת בפניו מצגת עם טקסט, הפעלה, לעתים סרט. תענוג.
אלא שהילדים, לפחות ילדיי, הגרים בישוב בגליל, בטבע, העדיפו מאז ראשית המשבר לעסוק בבנייה בעץ, בהמצאת כול מיני דברים – היום, למשל, המציאו פצצת סירחון. ואחרי כן דניאל המציא ובנה בקידוח מסעד לידו המגובסת, שיתאים לרוחב של דופן האמבטיה, עשוי מארבע חתיכות של טפטפת שחתך וקדח והבריג יחדו – וברכיבה על אופניהם עם חבריהם בישוב.
בתחילה ניסיתי להתעקש עמם. אפילו איימתי שאטול מהם את הסמרטפונים והאופניים אם לא יישבו לנגן וללמוד. אבל אז, בעצה אחת עם כמה חברות מורות וגם הורים מן הישוב, הבנתי שאין בכך שום טעם. הילדים חכמים, ערניים, ולומדים הרבה כישורי חיים בתקופה זאת. מוטב לשחרר.
אם, למשל, הרכבתי להם קבוצה אחת בווטסאפ, של בני המשפחה, הם כבר מצלמים כאוות נפשם תמונות מן הטבע ומחייהם ומשגרים אותן לבני המשפחה, ואף מתכתבים עמם. הרי זו פעולת קריאה וכתיבה לכול דבר, גם אם אינה לפי חוברת השפה שלהם. אם הם בונים תיבות קינון ושולחן מעץ, ואחרי כן צובעים מכונית גדולה לבן השכנים בצבעי אקריליק, בונים חלקי לול וכיוצ"ב דברים, ממציאים וקודחים ומבריגים מיני המצאות, הרי הם מפתחים את כישוריהם הטכניים. אם הם בודקים כמה כסף יש להם בקופה, או כמה בונבונים נותרו להם מחבילת הצ'ופרים ששלחו להם דוד טל ודודה אוסי, ליום הולדתי, הרי הם עוסקים בחשבון. ואם הסכימו לעשות הבוקר שיעור גרפיטי – קראו על גרפיטי במצגת ששלחה להם מורתם לאמנות ליהי, ואז ישבו כול ילד, תכננו ועיצבו וצבעו תרשים לגרפיטי, דניאל על מכסה של ביוב ומיכאל על ארון החשמל, הרי גם למדו.
אפילו כרגע, תשע בערב, הם יושבים איש איש ליד מחשבו, מול יו טיוב, ורואים דברים. רוב היום הם מסתכלים בסרטים. מיכאל בסדרה שהוא אוהב, דניאל בסרטי עשה זאת בעצמך. והוא לומד היטב מכול אחד מהם.
אבל בהיותי הורה שאפתן ודי קפדן, ביקשתי לבדוק מה מרגישים הורים אחרים בשכבה ובישוב עם מערכת הלמידה מרחוק. העליתי שאלה בנוגע לזה לווטסאפ. גיליתי שכולם חווים אותו קושי כמוני. קשה להושיב את הילדים ללמידה מרחוק. חלקם סולדים מהזום, אחרים נהנים בו, חלקם מוכנים לעשות משימה אחת בלבד במצגת, וגם זה לזמן קצר מאד. ובעיקר, רובם מבלים את יומם בחוץ.
אני מניח שבעיר זה יותר קשה. אינני יודע. אשמח לשמוע. על כול פנים, כנראה שכדי להטמיע בילדים את מערכת הלמידה מרחוק יצטרכו המורים בבית הספר להקדיש לזה זמן, מיד עם פתיחת הלימודים מחדש. וזה חשוב. מאוד חשוב. הן מפני שזה יחנך אותם לעבוד עם האינטרנט, עם מחשב אישי וסמרטפון, הן מפני שזה יכין אותם לקראת הבאות. השנים הקרובות לא הולכות להיות קלות יותר. נחיה בשגרת קורונה, וכנראה ניאלץ להתמודד גם עם מלחמה או רעידת אדמה או שתיהן כאחת.
חשוב מאד שילמדו לעבוד עם עצמם. לבנות לעצמם סדר יום, כפי שממליץ בית הספר שלנו, ולהתמיד בו, וגם לדווח עליו למורה. אצלנו בבית זה עוד לא עובד כסדרו. אני מאד מקווה שאצליח להטמיע זאת אצלם. זאת, ולו בשל העובדה, שאני הודעתי שעלי לשוב לעבודה סדירה, ומדי בוקר אני גם עושה זאת.
עניין אחרון – משרד החינוך אינו חייב לעשות שימוש בתוכניות המוקלטות המיושנות והמביכות המשובצות במערכת השידור הלאומית. ישנם כיום ספקי תוכן עצמאיים רבים, בתחומי ידע מגוונים ושונים, בכול רמה ולכול גיל, המעלים את הרצאותיהם בשלל אתרים בעברית ובאנגלית, לרכישה. אני הקלטתי את כול סדנת הכתיבה שלי מראש, בסרטוני וידאו מקצועיים, ומעביר אותם לתלמידיי ולתלמידותיי חינם, מיד אחרי כול מפגש זום. כמוני, ישנם רבים אחרים. אתם יכולים לרכוש את סדרות הסרטים האלה מידינו, במגוון אדיר של נושאים, ולא להשתמש בתכניות מביכות, שהשד יודע מי הפיק אותן ומה חשב לעצמו כאשר עשה כן.
סליחה שלא כתבתי היום פוסט פוליטי. אני חושב שהנושא הזה, של מערכת הלמידה מרחוק, הוא חשוב. כרגע, אני מרגיש שילדיי מפסידים הרבה מאד זמן למידה וידע. לכן, בעיניי באמת חייבים להשיב כמה שיותר מהר את ילדי הכיתות הנמוכות לבית הספר. אחרת יפתחו פער שיקשה עליהם בהמשך דרכם.
ואם השתמע אי פעם מדבריי אחרת, אני מעריך ומעריץ את המורות והמורים שנקלעו למצב הזה, ועשו ועושים ועושות את כול שביכולתםן כדי לשמר אצל תלמידיהםן אווירת למידה, וגם מאמין שמשרד החינוך חייב לשלם להםן את מלוא שכרםן על עבודתם מן הבית, וכך גם על זמן הלמידה שיעבדו בו במהלך מה שהיה אמור להיות החופש הגדול.
החופש הגדול הוא עכשיו. יולי אוגוסט חייבים להיות זמן להשלמת חומר ולמידה. אחרי כן ממילא יבואו חגי תשרי ועמם עוד חופש, והלוואי ויהא זה חופש מלא, של שמחה ושל בריאות.
שיהיה לכם/ן שבוע טוב.
