בשנת 1997 הוציא גדי טאוב לאור את ספרו "המרד השפוף," על הקשרים התרבותיים השונים שהתחוללו בשנות התשעים בישראל. כיום, בשנת 2020, ובייחוד ב 17.5.20, נדמה כי ראוי שמישה/י ישבו לכתוב ספר על המרד השקט. או: ההתנתקות.
ציבור מתנתק ממנהיגיו שעה שהוא חש שהם מתנהלים בספרה משלהם, מתבוננים באותה מציאות אך חיים בה במדרגה אחרת. מתוך כך הם קובעים חוקים ותקנות לשעת חירום, ואחרי כן מתקנים וחוזרים בהם מקביעותיהם, מטרטרים עם שלם מתוך תפיסה שגויה של המגפה (אכספוננציאלית), פאניקה וגם שימוש במגפה לצרכים פוליטיים ולצורך שליטה בהמון.
כאשר כול אלה באו יחד עם אי קיומו של דרג הסברה מוסמך, העברת מידע באופן רציף ושקוף לציבור, והחלפת דרג מקצועי כזה בראש ממשלה מוקיוני, היסטרי ונתון למה שנראה כמו התקפי מאניה דיפרסיה קשים, הנתק בין השלטון לציבור מעמיק, ואתו פוחתת מידת האמון של הציבור במנהיגיו.
אנחנו אמנם עם צייתן, אבל לא פריארים. החזקנו מעמד יפה עם הסגר, סגירת מקומות העבודות ובתי הספר, החרבת המשק והמטת האסון על מליון ויותר ישראלים. אבל הצירוף בין תעלוליהם של רה"מ ורה"מ המיועד, גניבת הקולות של המרכז-שמאל מחד גיסא, והרכבת הממשלה הגדולה והכי מגוחכת בתולדות ישראל, יחד עם הוראות החזרה לשגרה המנותקות והבלתי אפשריות ליישום, שהנחיתו משרד הבריאות ומשרד החינוך על ההורים והתלמידים, והאיפה ואיפה, או שכחה, או זלזול, שנהגו בכירי משרד הבריאות בהכשירם שיבה אל מוסדות הלימוד וחדרי הכושר והפארקים, אבל לא לבתי הקפה והמסעדות, שיבה אל הים, אבל לא אל החוף – כול אלה הפכו את בכירי משרד הבריאות לנלעגים, שברו סופית את אמון הציבור בהנהגתם, וכעת אנו עדים לתוצאות.
המרד השקט התחיל ביציאה ההמונית אל הים ואל רחובות הערים הגדולות. עם מסכות ובלעדיהן, עם שמירה על ריחוק חברתי ובלעדיו, אווירת סיום הקורונה והגעתו של גל החום האיום הוציאו את הישראלים החוצה. ואת זה אף אחד לא יכול לעצור. לא פקחי עירייה, גם לא שוטרים. עם עשרים אלף רוחצים ומבלים בחוף ימה של תל אביב, איש אינו יכול להתעסק.
המרד התעורר גם בקרב בעלי מסעדות ובתי קפה, שהודיעו בפומבי שלא יחכו עד לקבלת הנחיות ממשרד הבריאות. הם הכינו בעצמם את מקומות ההסעדה שלהם, ריווחו בין השולחנות למרחק שני מטר, הכינו חומרי חיטוי ללקוחות, ובזה אחר זה החלו פותחים את עסקיהם. ביפו, במרכז תל אביב, וכעת זה יקרה גם בערים אחרות.
רק אחרי שהתופעה סוקרה בהרחבה במהדורות החדשות של סוף השבוע, החרו אחריהם בכירי משרד הבריאות, והודיעו כי הם בוחנים את האפשרות להקדים את מועד פתיחתם של בתי ההסעדה. נו באמת. הרי עיריית תל אביב הציגה בפניכם מתווה לפתיחת בתי הסעדה, לפני שבועיים לכול הפחות.
הנתק בין משרדי הממשלה והרשויות לאזרחי ישראל, וחוסר האמון העמוק שרוחשים אזרחי ישראל למנהיגיהם, בא לידי ביטוי גם בעוד תופעות. בריבוי תיאוריות הקונספירציה, בכול הנוגע למגיפת הקורונה, עד כדי כך שאפילו אני נפלתי בזה; בהתחדשות התנועה נגד החיסונים; בהסלמת המאבק נגד אנטנות ה G35 והאפשרות להצמדת שבבים לאזרחי ישראל וילדיה; וגם בהסלמת השיח הציבורי והפוליטי וביטויי המחאה מימין ומשמאל.
הדבר שהכי בלט מכול היום הזה, יום השבעתה של ממשלת ישראל ה-35, הוא רמת הנתק של ראשיה ושריה מן העם, ושל העם מהם. אנשים התבשמו שם בתפקידיהם החדשים, ראש הממשלה הנאשם נתקף במצב רוח מאני, כרכר ופלבל והסיט עיניו לכאן ולכאן ומילא במחוות תאטרליות את הפריים, עד כדי כך שהייתי בטוח שלקח כדור הרגעה או כדור מרץ קודם להשבעת הממשלה. הנאשם נאם, וגנץ נאם, ולפיד, בנאום חזק במיוחד, ובשלב מסוים פשוט סגרתי את הרדיו ואת הטלוויזיה, התנתקתי מן השידור החגיגי, בתחושה עמוקה של מיאוס.
בנימין נתניהו התנהל היום בכנסת כאדם ביום חגו. הוא קרע את גוש מתנגדיו, גם את גוש תומכיו, השיג קואליציה המונה 72 חברים וחברות והומלך מכוחה בפעם החמישית ברציפות. אבל יום ששונו הוא גם יום אסונו. לא ירחק יום וגם הוא ייווכח בכך.
בעוד ימים ספורים ייפתח משפטו. זה יהיה לו כמו פתח לגהינום. בו-בזמן גם יחריף מרד המובטלים והעצמאים ברחובות. זה לא יהיה דומה למחאת 2011. זה יהיה מבוזר, ולכן גם מסוכן ונטול שליטה.
בצר לו, ינסה להחיל סיפוח על חלקים מן השטחים, ואז יקלע את ישראל למלחמה.
מכהונתו החדשה של בנימין נתניהו, שהחלה הערב, לא תצא לנו שום טובה. וגם לא לו. מה שנדמה כניצחונו הגדול ביותר הוא פרפורי הגסיסה של כוחו. זה נשמע כרגע כדברים משונים. חכו ותראו.
בנימין נתניהו עתיד להכניס אותנו למשבר הקיומי הגדול ביותר בתולדות ישראל. כלכלי, בטחוני ובינלאומי. ואם דבר אחד שייוותר כמורשתו אחרי רדתו מכיסאו הריהו זה – שבירת הברית הישראלית, חיסול אמונו של האזרח בשלטון החוק, במערכות האכיפה, החוק והמשפט, בשלטון.
אבל ביום רביעי תיפתח עונת הרחצה, החופים יתמלאו, ואולי גם החום המשחית יפחת קצת. אז שיהיה לכולנו שבוע טוב.
