פעם, לפני ארבעים יום, התקיימה כאן מערכת בחירות שלישית ברצף, וכול מפלגה ברצף שבין השמאל לימין המתון (יש דבר כזה?) ניסתה למשוך אליה מצביעים, וכדי לעשות זאת התמרכזה, שלא לומר הימינה, ניסתה להיראות הכי ממלכתית שאפשר, ולדבר על אחדות. באופן זה גרפה מפלגת כחול-לבן את רוב קולות הבוחרים, והפכה לאלטרנטיבה שלטונית. אבל למרבה הצער היא קרסה רגע אחרי כן, עם כניסתה לממשלת אחדות, כאשר התברר שצביקה האוזר ויועז הנדל הם באמת אנשי ימין, כמו שכול הזמן אמרו לנו, ושגם גנץ ואשכנזי וחבריהם מרגישים נוח מאד בימין הפוליטי.
הונאת הבחירות הזאת עוד תילמד דורות על דורות. היא מוטטה את מחנה המרכז-שמאל, גזלה את תקוותם של יותר ממחצית מאזרחי ישראל. מתוך כך, חשבתי שהשמאל-מרכז למד משהו. ששוב לא ננסה לצייר את עצמו כמתונים, ממורכזים, ימניים. אבל בימים האחרונים גיליתי שטעיתי. רק שהפעם המחנה שלנו לא מצייר את עצמו כ'מרכז', אלא כ'א-פוליטי'. כול מיני מארגני מחאות חשובות במרחב הציבורי פתאום מודיעים שהעצרות שהם מארגנים הן 'א-פוליטיות,' כאילו ניתן בכלל לקיים עצרת מחאה במרחב הציבורי, שהיא איננה מעשה פוליטי. שהרי, מה בעצם מבקשים מארגני המחאה האלה לומר – אנחנו לא שמאל, ולא ימין, אנחנו במרכז. בדיוק כמו שאמרו לנו לפני הבחירות האחרונות. וכך זה גם נגמר.
אבל כאשר ההכרזות על 'א-פוליטיות' באות מפי הדור הצעיר, זה מאכזב. כי אם יש מישהם שצריכים לצאת עכשיו בהמוניהם לרחובות אלה הם צעירי ישראל, האנשים והנשים ששלטון נתניהו גזל את תקוותם להגיע כאן לבית, גזל מהם את מטה לחמםן ואת פרנסתםן בשורת החלטות שגויות במהלך משבר הקורונה, יגייס אותם בקרוב לשירות חובה ומילואים בשירות מלחמת ההתנחלויות והסיפוח, ויהרוג בהם בפועל, בשם ה'א-פוליטיות' שלהם.
הא-פוליטי זה הא-מיני של הדור הצעיר. דור, שלמד קצת יותר מדי לימודי מגדר וקולוניאליזם, ועסוק מאוד בפוליטיקת הזהויות, בזיהוי מי 'פריבילנג' ומי שולט, מי שחור ומי לבן, מי עשיר ומי עני, מי אליטה ומי עמך. ככה מתנהלת גם המיניות של הדור הזה. אני יודע, כי השם של הקהילה שלי, קהילת הלהט"ב, כבר מזמן הפך למין צירוף עוועים של המון אותיות, שאיש שוב אינו מבין או יודע מה הן מסמנות. להטב"ק, ואז להטבפא"ק (כלומר לסביות, הומואים, טרנסיות, ביסקסואלים, קווירים, א-מיניים ופאנסקסואלים). ואין לי מושג מה זה אומר.
ככה לא מפילים שלטון. לכולנו ברור שהשלטון הנוכחי הוא שלטון עוועים מושחת, שבראשו עומד נאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, שמעל ראשו מרחפות עוד כמה פרשות נוראות שעוד לא נחקרו, ובהן חלקו בפרשת הצוללות, העלולה להתברר כפרשה החמורה ביותר של פגיעה, אם לא בגידה, בביטחון ישראל. לכולנו גם ברור, שגנץ ואשכנזי וחבריהם, איש איש מסיבותיו, גזלו את קולותינו המרכזיים והממלכתיים והאחדותיים – והעניקו בהם לנאשם את יכולת השלטון וכעת גם שומרים עליו מפני ועדת חקירה בנוגע לפרשת הצוללות. לכולנו גם ודאי, שהזמן והמציאות דוחקים בנו. עד שיגיע בית הדין לפסוק את דינו של נתניהו על הפרשות הנוכחיות, שנחקרו כבר, הוא כבר יחולל כאן סיפוח, או מיני-סיפוח, יטיל את כולנו למרחץ דמים בעיצומו של משבר בריאותי, כלכלי וחברתי מן הגרועים שידענו, ואגב כך גם ימוטט את הדמוקרטיה.
המציאות כאן מבעיתה, ומתנהלת בקצב מטורף. הנאשם וחבר מרעיו לא מחכים לכם ולכן, עד שתסיימו את הבירורים האנינים שלכם על א-פוליטיות. חברים וחברות, צעירים וצעירות, אם אתםן לא תצאו עכשיו לרחובות ותשרפו אותם בזעמכםן, איש לא יעשה זאת בעבורכםן. אז הפסיקו לבלבל לנו את המוח על 'א-פוליטיות'. אל תנסו לקרוץ לימין, אל תנחמו את עצמכם שאם תודיעו על א'-פוליטיות תצליחו למשוך אליכם כמה אנשי ונשות ימין.
כחול לבן כבר ניסו את זה. ואתםן יודעיםות איך זה נגמר.
צאו לרחובות. הגיעו לבלפור. ובו-בזמן בואו נשב ונדבר יחד על הקמת מפלגה חדשה, או על השתלטות על מפלגה קיימת במרחב הפוליטי – כדי לחולל בעזרתה את השינוי שכולנו מייחלים לו.
א-פוליטיות אינה שום סוג של פתרון. גם 'פריבילגיות' לא. אלה מלים שנועדו לסרס את האזרח, לנטרל את יכולתו הפוליטית ולגזול ממנו את חירותו האישית. ותסלח לי ג'ודית באטלר ששככה אני כותב על משנתה. בן-דרור ימיני עשה את זה הרבה לפניי. אני נשבע.
