לחיים בקהילה קטנה של 300 נפש יש מעלות וחסרונות. ואם זו קהילה מבודדת גבוה על ההר, דברים קטנים עלולים להפוך למחלוקת קהילתית. כאלה הם הכלבים כאן. כמה מאיתנו אוהבי כלבים ומגדלים אותם חופשיים עד כמה שניתן. בלילות ובמשך ימות החורף הקפוא הכלבים נשמרים בבתיהם. אבל בימות הקיץ החמים הם מבלים רוב הזמן בחוץ, וכתוצאה מכך – הישוב מלא בחרא. כלומר, בצואת כלבים:)
לאחרונה, מישהו העלה פוסט כעוס בנושא בפורום האינטרנט הסגור של הקיבוץ. חברים הציעו הצעות שונות איך לפתור את הבעייה. אתמול הודיעו שכניי בדלת ליד, שאחרי הטקס שיתקיים במוצ"ש לכבוד הילדים המתחילים את כיתה א', נצא כול חברי הקיבוץ לסיור של איסוף קקי.
הטקס היה מקסים. הוא התקיים ב'כיכר הרוח,' נקודת המפגש המרכזית של הקהילה, על כר הדשא המוריק בראש המצוק. רבים מחברי הקהילה הגיעו אליו עם ילדיהם, וכשנאספו די והותר חברים התבקשנו ליצור שער ידיים ארוך, אליו הוזמנו שמונת הילדים העולים לכיתה א' לעבור דרכו עם ילקוטיהם החדשים על שכמם.
אחרי כן, מנהלת החינוך בישוב, קיצ'י, בירכה את העולים לכיתה א' והעניקה להם מתנות, ואז הוזמנו אל שולחן העוגות והפירות.
המבוגרים יצאו למסע איסוף קקי. נעזרנו בכפפות חד-פעמיות ובשקיות 'איזבל,' באת ובפח אשפה, ובעודנו רוכנים מעל ערימות גללים יבשות נזכרתי פתאום, אל תשאלו אותי למה, בשירו המפורסם של המשורר אלפרד טניסון, 'אוכלי הלוטוס'. ויקיפדיה מספרת, כי "אוכלי הלוטוס, או הלוטופאגים, הם דמויות מהמיתולוגיה היוונית. אוכלי הלוטוס היו, לפי המסופר, קבוצה של אנשים שחיו באי ליד חופי צפון אפריקה, ונהגו לאכול מפרחי צמח הלוטוס ומפירותיו. מזון זה נחשב לסם נרקוטי וממכר, שהשרה על צרכניו תחושה של שינה נעימה." הנה קטע מן השיר של טניסון, שאינני מוצא תרגום שלו לעברית, ואינני מעז לנסות את ידי בזה, במצב הצבירה שלי אחרי יום שלם עם הילדים:
"Branches they bore of that enchanted stem,
Laden with flower and fruit, whereof they gave
To each, but whoso did receive of them
And taste, to him the gushing of the wave
Far far away did seem to mourn and rave
On alien shores; and if his fellow spake,
His voice was thin, as voices from the grave;
And deep-asleep he seem’d, yet all awake,
And music in his ears his beating heart did make.”
איסוף שקים מלאים בקקי של כלבים לא היה חוויה משכרת כמו זו שחוו המלחים בשירו של טניסון, אחרי שאכלו מפרח הלוטוס, אך גם התוצאות היו שונות. אנחנו לא מתנו, גם לא שקענו בקומא. זרקנו את הקקי לפח הזבל היישובי הגדול וחזרנו הביתה בשלום.
זה היה הערב שלנו. בבוקר נסעתי עם מיכאל, דניאל וחברנו הצלם, עדו רוזנטל, אל חוף ימה של אכזיב. נהנינו שם במשך שעה ומחצה, עד שלקחתי אותם חזרה הביתה. לעולם איני נשאר איתם בחוף הים אחרי 11.30, אז מתחיל להיות מאד חם.
הבנים נרדמו כבר במהלך הנסיעה הביתה, ונותרו ישנים עד אחר הצהריים. כאשר התעוררנו דניאל קפץ לבקר חבר ומיכאל נשאר בבית. אני מצאתי באותו רגע את ההזדמנות היומית שלי לכתוב, וכך עשיתי. אבל זה לא היה לי קל. מיכאל היה מוקסם מאביו המדפיס את מחשבותיו על מכונת כתיבה ישנה, ועמד והתבונן בי נפעם. זה הצריך ממני מאמץ ריכוז רב, אבל בסופו של דבר עמדתי במכסה היומית שלי. כתבתי את עמל יומי.
אם אתם/ן נהנים/ות מכתיבתי כאן, בבלוג הזה – ואתם כמובן מוזמנים/ות גם לדפדף בו לאחור – אשמח אם תיכנסו לקמפיין שלי לגיוס המונים ותתמכו בי דרכו, כדי להבטיח שיהיה לי זמן הכתיבה הדרוש לי, לכתיבת שלושת ספריי הבאים:
https://www.mimoona.co.il/Projects/4206
תודה ושבוע טוב.
וכמובן, שתפו את הפוסט הזה אצלכם.
מסתבר שגללי כלבים לא מכילים חומר אורגני מועיל כמו גללי בקר ועופות.
מסתבר שגללי כלבים וחתולים לא מכילים חומר אורגני כמו גללי בקר ועופות, מירה.
הסיפור על הגללים של הכלבים חמוד.
למה אתם לא משתמשים בצואת הכלבים להשבחת הקרקע בגינות שלכם, במקום לזרוק לאשפה?