התנגדות ושמחות אחרות (99).
ישנם זמנים בחיים, שבהם האפשרות היחידה והזכות הגדולה היא לומר לא. כזה הוא הרגע הזה. ימים ספורים לפני שלוש ישיבות מכריעות של בית המשפט העליון, שיפסוק מה מידת החוקיות של ביטול עילת הסבירות וחוק הנבצרות, ובדבר ניגוד העניינים הגמור שמצוי בו בנימין נתניהו, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, שקיבל לידיו מנדט להקמת ממשלה למרות אשמתו רק בשל מצב החקיקה ותוך הבהרה שעליו לחתום על הסכם ניגוד עניינים.
נתניהו הפר את הסכם ניגוד העניינים בכול צעד ושעל שלו מאז הקים את ממשלתו. הוא גם הזדרז להכריז שהוא 'נכנס לאירוע' ההפיכה המשטרית, רגע אחרי חקיקתו הלא-חוקית של חוק הנבצרות, ובכך הכריז על החלטתו להיכנס למצב של ניגוד עניינים. ומאז ועד היום גם לא חדל לרגע ממשחקו הכפול – מצד אחד פרכוסי הידברות מדומים בבית הנשיא, שלמגינת הלב משתף עמו פעולה, ומצד שני המשך המתקפה משולחת הרסן שלו, דרך שליחיו, על מערכת המשפט, בדרישה מהנשיאה חיות לפסול את עצמה מדיון בעתירות, בהפיכת היועצת המשפטית לממשלה ל'יועצת המחאה', בניסיונות הדחייה של הדיונים ועוד.
נתניהו עושה מה שהוא יודע לעשות מאז ומעולם. לדבר בכפל לשון, בלשון הפוכה, לתעתע, לשקר במצח נחוש ובאופן גלוי על כול דבר ועניין. הוא ממשיך להסית את הציבור נגד מערכת המשפט והחוק, לשסות אותנו איש ברעהו, ולסכן אגב כך את ישראל במלחמה רב-אזורית ממצב של נחיתות, ובמלחמת אזרחים איומה.
הכאוס הזה הוא כלי בידיו לאיים על מערכת המשפט ועל מדינת ישראל כולה. אם הוא ילך לכלא, מדינת ישראל תיחרב ותטבע בנהרות של דם. זהו מהלך מושכל של אדם שאין לו מה להפסיד. או שיכריע את מערכת המשפט, יזכה בכוח שלטוני בלתי מעורער, יהפוך את עצמו לרודן ואת ישראל לדיקטטורה – או שייפול ויגרור אחריו את ישראל לתהום הנשייה.
נתניהו מאיים להוביל את ישראל לאבדן מתוך הכרה ברורה. ולכן אסור להידבר עמו ואסור להתפשר עם שליחיו. מטרתם היא אחת – חילוץ נתניהו ממשפטו, ריסוק מנגנוני האיזון והבלימה של המשטר הדמוקרטי, חיסול מערכת המשפט, מערכות השלטון והשלטון המקומי, והפיכת ישראל לתיאוקרטיה משיחית סמכותנית, עליונה בעיני עצמה ומצורעת בעיני אומות העולם.
קשה להתבונן בכול אלה שווי נפש. בלב כול אחד ואחת מאתנו נטועה התקווה, שהגורל המשותף, השייכות הלאומית, ערכי היסוד שלנו ואמונתנו יגברו על הכול. שנשיא המדינה הרפה יצליח במשימתו, שראש המפלגה הגדולה באופוזיציה, איש הביניים האפור והפשרן, בני גנץ, ייטול לידיו את ההנהגה. אבל אלה הם חלומות באספמיא. התרחיש היחיד שעלול לנבוע מניסיונות ההידברות האלה, מן המשא ומתן המתרחש בחדרי חדרים בבית הנשיא, הוא אחד – סיבוב כוחני הרסני נוסף של נתניהו על יריביו, הענקת לגיטימציה מדומה וחסרת תוקף מוסרי וציבורי למהלכיו להרחבת המשטר הדמוקרטי בישראל – והצלחתו במזימתו.
היה לנו כבר נשיא אחד שישב בכלא בשל אונס ומעשים מגונים שביצע כלפי עובדותיו. הנשיא הרצוג מסתכן כעת בחרפה גדולה לא פחות – אונס הדמוקרטיה ושיתוף פעולה במעשים מגונים שיפגעו במשטר הדמוקרטי בישראל. וכמו הנאשם, בנימין נתניהו, שם רשעים ירקב, וחבר שריו ומרעיו, גם לנשיא הרצוג לא תהיה מזה תקומה.
ישנם זמנים שבהם הזכות הגדולה היא לומר לא. לא רבתי. בריש גלי. לא להידברות, לא לפשרה. הנאשם בנימין נתניהו וחבר עוזריו מנצלים את בחירתם הלגיטימית כדי לחתור תחת סדרי השלטון הדמוקרטי בישראל ולשנות את אופייה מקצה לקצה. הדרך היחידה להתמודד עמם היא עמדת ההתנגדות, הסירוב, גם אם תביא להתנגשות חזיתית, למשבר חוקתי וחלילה למלחמת אזרחים.
הכי קשה זה להתבונן במציאות בראש פיכח ובעיניים פקוחות, להיות מוכנים לשאת כול מחיר למן ההגנה על המולדת, על ביתו היחיד של העם היהודי, ולומר – לא! הפשיזם לא יעבור! השחיתות לא תעבור! כפל הלשון ותעתועי ההידברות לא יעברו! ישראל לא תהיה דיקטטורה, ישראל תהיה דמוקרטיה, גם במחיר התנגשות דמים! לא! עד כאן!
אילן שיינפלד, תובל, 2023.
