זה לא החום הכבד של הקיץ, גם לא העייפות ממערכת בחירות חוזרת. האינטרס הישיר של בנימין נתניהו, הן במערכת הבחירות הקודמת וביתר שאת בנוכחית, הוא להרחיק עד כמה שאפשר את תשומת הלב של הציבור מריסוק החברה האזרחית בישראל, מן הכריעה של כולנו תחת נטל מחירי הדירות ומחיר הקיום כאן, מן השריפות בעוטף עזה וממצב מערכת הבריאות, מאימת הקשישים ומהגזענות כלפי אחינו האתיופים, מחמאס וחיזבאללה ואירן שיושבים לנו על הצוואר – ולמקד את הכול בתיאטרון הסנאפ של בחירות 2019.
בימי קדם היו משעשעים את ההמון בהשלכת אסירים או עבדים אל האמפיתיאטרון, שם ישסעו אותם אריות רעבים. בימינו, הודפים הפוליטיקאים איש את רעהו אל זירת הרשתות החברתיות, אל הפייסבוק והטוויטר, שם יקרעו אותם אוהדיהם לגזרים.
זה מה שעשו, כפי הנראה, ראש הממשלה ובנו לבני גנץ בבחירות הקודמות, וזה מה שהם מנסים לעשות כעת לאהוד ברק. כמו שהבחנתם, המתלוננת נגד גנץ, על כך שכביכול חשף בפניה את איבר מינו אי שם בכפר הירוק, התפוגגה כלא הייתה. עכשיו משחירים את פני אהוד ברק בתצלום של פניו מכוסים בצעיף, בשעה שנכנס לביתו של חשוד בפדופיליה, ועדר הצייצנים והבוטים של הימין משלימים את המעשה, בייחוס ישיר או עקיף של פדופיליה לאהוד ברק.
מדובר בתיאטרון סנאפ, שהיוזמה והחומרים המפרנסים אותו וגם הפולואפ ברשתות החברתיות לגביו מופעלים לכאורה על ידי משפחת נתניהו, לצורך אחד בלבד. להסיט את תשומת הלב הציבורית מכשלונו של נתניהו בכול תחום מתחומי חיינו, ומחקירותיו.
אבל זה לא יועיל לו. גם אם ייבחר מחדש חלילה, חודש אחרי הבחירות יוגש נגדו כתב אישום. כול שותפיו הפוטנציאליים, כול השרים הסרים לפקודתו, יודעים זאת. הקריירה הפוליטית והציבורית שלו עומדת בפני סיום. וקרב הבוץ והרפש הזה, שהוא ו/או שליחיו עושים ככול יכולתם כדי לגרור אליו את גנץ וכעת את ברק, לא יציל את עורו.
אהוד ברק צריך להפסיק מיד להגיב להם. הוא הודיע על ניתוק קשריו עם ג’רי אפשטיין והוציא מכתב תביעה לדיילי מירור. עליו להסתפק בזה. שיניח ליאיר נתניהו ושליחיו להמשיך להגיס את ליבם ואת פיהם ברשתות החברתיות, שלא יגיב למערבולת הרפש הנתעבתהזאת. שכן, ככול שהוא נמשך או נדחף על ידי אנשי הקמפיין הלא מוצלחים שלו להגיב בהטלת רפש במשפחת נתניהו, כך הוא מציב את עצמו במדרגה אחת עמם.
ונמוך מזה אי אפשר.
לו הייתי אהוד ברק, הייתי עולה מחר לצפון, להצטלם במעיל יוניקולו בחברת יאיר גולן ואבי בוסקילה, על רקע קו הגבול של לבנון, ואחרי כן עושה אותו הדבר ליד גדר המערכת בדרום. ברק צריך כעת להזכיר שוב ושוב את עוצמתו האישית, ניסיונו הצבאי ותעוזתו כלוחם וכשר ביטחון, ולהשקיע את כוחו בהתעלמות חכמה מן הביצה הסרחונית של משפחת נתניהו. שיטבעו בה בעצמם. כמו הצפרדע, המנסה להיחלץ מצוואר הבקבוק בקפיצה, כך גם הם. שלושתם.
וגם את הדברים האלה אמר לי חברי, החכם באדם, ערן פוגל.
שהוא הקמפיינר הכי מבריק בפוליטיקה הישראלית כיום, וחבל שלא מקשיבים לדבריו.
כי קמפיין בחירות הוא לא מלחמת בוץ. מלחמת בוץ זה בשביל קמפיינרים קטנים ואלימים. קמפיין בחירות נועד להגדיל את המועמד, להעמיד אותו מדרגה אחת מול יריבו. זה לא קשה במיוחד, כשמדובר בבנימין נתניהו, השוקע בבוץ עם כתבי האישום שלו, כשאשתו ובנו תלויים כריחיים על צווארו האומלל.
לילה טוב.
