החיסון השלישי, האלרגיה של העור – והילדים כסיכון מחושב.

החיים, ההורות, הספרות ומה שביניהם (14)

     מזה כשבועיים שאני סובל מתופעת עור מטרידה. על ידי השמאלית ועל צד החזה הימני שלי התפתחה אדמומית, מלווה בפצעונים ובגרד. זה קשה מנשוא. לכן, בשבוע שעבר חיפשתי בנרות את רופא העור הקבוע שלי, ומשלא מצאתי אצלו תור פנוי נסעתי לרופאת עור אחרת של 'מכבי' בכרמיאל.

     היא הציצה בזה, ושאלה מיד אם סבלתי אי פעם מאסטמה של העור. אמרתי לה שלא. אבל שאני אלרגי מאד לחילופי העונות, ואולי זו תגובה לזה.

     היא הנהנה, רשמה לי שתי משחות למריחה פעמיים ביום, קרם גוף וסבון טיפולי ושלחה אותי לדרכי. עברתי כמה בתי מרקחת. באף אחד מהם לא נמצאה אחת המשחות שרשמה. לבסוף הזמנתי אותה מבית מרקחת בדיר אל אסד. עלותה היא 250 שקלים. לא פחות.

     אני מתמרח במשחות ובקרמים האלה כבר שבוע. ואני שונא את זה. מאז ומתמיד שנאתי מגע קרם בעורי. אבל אתמול, כאשר קפצתי לשכנתי סמדר לקנות מידיה לחם, הראיתי לה את זה, והיא, בחוכמתה, אמרה מיד. ייתכן שזו תגובה לחיסון השלישי.

     חזרתי הביתה. חיפשתי בגוגל. מצאתי מאמר בכתב-עת של דרמטולוגים, המדווח על שני מקרים של התעוררות דלקת עור אטופית, אטופיק דרמטוזיס, ברחבי תבל.

     כנראה שאני השלישי.

     כבר היום אדבר עם רופאת העור ואסב את תשומת לבה לאפשרות הזאת, ולמאמרים בנושא. הם גם נוקבים בתרופות שבהם יש לטפל בזה. לא באמצעות משחות, אלא באמצעות אנטי היסטמינים וגלוקורטיזואידים. כלומר קורטיזון או קורטיזול, כדורים שעוד הד"ר מנשס, רופא המשפחה שהיה לי בשנות השמונים בנווה צדק, היה רושם לי מדי התקף אלרגיה חריף. הן עזרו בהתמודדות עם מצבי האלרגיה, אבל היו נוראיות. הן גרמו לי להתקפי זעם בלתי נשלטים, להשמנה ולהתפתחות גירוי על עור הפנים.

     אני לא ממש יודע מה לעשות, עד שלא אדבר עם הרופאה. אבל חשוב לי לכתוב כאן, שנתקלתי בתופעת הלוואי הזאת לחיסון, ושהיא אינה דמיונית. מסתבר, שמי שאלרגים מאד כמוני לקרדית הבית, לחילופי עונות וכדומה, קבלת החיסון עלולה לעודד אצלם התפתחות של מצבים אלרגיים מוכרים (נזלת אלרגית, כיח וכדומה) לאלרגיה של העור. עם זאת, החיסון מומלץ לחולי אטופיק דרמטוזיס, על פי כול המאמרים שקראתי היום בנושא. וקראתי המון.

     כידוע, אני מצדד בחיסון, לקחתי שלוש מנות, ואם יהיה בכך צורך אמשיך להתחסן בו גם הלאה. עד כמה שגירוי העור הזה מטריד אותי, מוות מחנק מפחיד אותי בהרבה. אבל כדאי לדעת גם את הדבר הזה, ולכן גם העליתי אותו הנה.

     מי יודע, אולי איזה חוקר או חוקרת יחשבו שאני ממש אקזמפלר מיוחד, ויהפכו אותי למושא המחקר שלהם בכול הנוגע לתגובות לוואי של העור לחיסון הקורונה.

     שלא נדע.

ילדים כסיכון מחושב

     הבוקר שמעתי את פרופ' נחמן אש אומר ברדיו, שיש לו פרפרים בבטן מפתיחת שנה"ל, ושאנחנו נוטלים סיכון מחושב. זה כמובן מיד העלה בי התנגדות. אמרתי בליבי, שהילדים שלי, הילדים הפרטיים שלי, הם לא סיכון מחושב של אף אחד, אלא הילדים שלי. שאף אחד לא ייקח סיכון מחושב על חשבון שלומם וביטחונם האישי.

     בת דודי נאווה כבר החליטה לא לשלוח את ביתה ב-1 בספטמבר לבית הספר, מפני שלא כול הילדים בכיתתה מחוסנים. אני במצב שונה. הילדים כמהים לחזור אל בית הספר, כבר רכשנו ציוד, הם סדרו יפה את הילקוטים, ודניאל אפילו מבטא במפורש געגועים למורות ולמורים.

    הדבר האחרון שאני רוצה הוא למנוע מהם לעלות על ההסעה לבית הספר ביום רביעי זה. ההפך הוא הנכון. אני כמה לרגע שבו כבר ייצאו מן הבית לבית הספר, ואני אוכל לשבת בוקר שלם בשקט ובשלווה ליד שולחן הכתיבה שלי, לכתוב, לדעת שהם בידיים טובות, ולהתגעגע אליהם.

     יתר על כן, מחר כבר מתקיימת אצלנו הפעולה הראשונה של שכבת ד' בתנועת הנוער העובד והלומד. זו שמחה גדולה בעבורי, מפני שאני יודע עד כמה עולמי השתנה מרגע שהייתי לחניך בנוע"ל, ועוד יותר מרגע שהפכתי למדריך צעיר. גם אבא שלי וגם אני ייחלנו לרגע הזה מאד, ומחר הוא מגיע. וזה נפלא.

     אבל הן בפעולה של התנועה, והן במרכזון, הבנים ייפגשו עם כול חבריהם וחברותיהם משכבת הגיל שלהם. אז מה כבר ההבדל בין מפגש עם חבריהם וחברותיהם מתובל, לחבריהם וחברותיהם בכיתות, מן הישובים הסמוכים על הרכס? לא הרבה.

     אני כנראה אשלח אותם לבית הספר. אקח, כמו שאמר פרופ' אש, סיכון מחושב. אבל הסיכון המחושב הזה עלול לעלות מאוד ביוקר לי ולאבא שלי ולילדים. אמנם, אנחנו מחוסנים בשלישית. אבל אם חס וחלילה תתנפל עלינו קורונה, לא משנה מאיזה זן, זה עלול להיות איום ונורא.

     ולכן אשלח את הילדים, לא אמנע מהם את ילדותם התקינה, אבל בהחלט אשקשק.

הנזיר בדרך!

     כרגע הודיעה לי העורכת האהובה שלי, נעה מנהיים, אי שם מתוך חופשתה ביעד עלום, שחוף ים בצדו, שהספר שלי, 'הנזיר היהודי,' מגיע היום מבית הדפוס והכריכייה אל בית הוצאת כנרת זמורה בשוהם.

     הדבר שאני הכי רוצה בעולם הוא כמובן להיות שם. אבל אי אפשר. הילדים בבית ואני איתם. לא אוכל לרדת למרכז גם מחר ומחרתיים. כהורה יחידני אני לא יכול לעזוב את בניי ביום הראשון שלהם בתנועת הנוער וביומם הראשון בבית הספר. אז הסופר שבי יצטרך להתאפק קצת, עד ששליח יביא את ארגז הספרים שלי מ'כנרת זמורה.'

     ועם נעה האהובה כבר אחגוג בנפרד. בבית קפה תל אביבי. על קפה וסיגריה. או חצי גביע יין.

     חוץ מזה, היום או מחר אקבל הנה גם את שלושת ספרי השירה החדשים שלי, אלה שהצטלמתי אתם בדפוס היו רק ספרי הדוגמה. רק היום ייצאו אף הם מבית הדפוס והכריכייה.

     אז לא אנכח ברגע היציאה מן המכונה של אף אחד מספריי, אבל לקבל ארבעה ספרים חדשים בו-זמנית מפרי עטי, זו בהחלט מתנה נפלאה בעבורי, לראש השנה.

     את ספרי השירה החדשים שלי ניתן להזמין כאן –

     את הרומן החדש שלי, 'הנזיר היהודי', ניתן לרכוש בגרסה הדיגיטלית או להזמין כאן –