החצבת, החרדים, הבחירות – ואיפה לא לבלות עם הילדים בחול המועד פסח.

אתמול, יום הולדתי ה-59, כשנכנסנו ל”מיי ביבי” בירכא עם אורחינו, ובהם ילדה בת 12, ילדה בת 8 וילד בן 5, עלינו בגרם המדרגות אל הקומה השנייה. למולנו שעטו מעלה מטה המוני אדם, רובם חרדים משופעים בילדים. ידי נגעה במעקה, ולהרף עין חלפה בי המחשבה, ‘מי יודע באילו וירוסים אני נדבק בזה הרגע.’ אך כדרכו של אדם, הסטתי את המחשבה הזאת מדעתי, נכנסתי עם הילדים ואורחינו למתחם הבילוי והסתובבנו בו שעה ארוכה.

יצאנו משם בסביבות השעה שתיים. אורחינו עוד נותרו שם עד ארבע.

אחר-הצהריים הודיעה לי חברת נעוריי, מיכל הלר, שבשעות שתיים עד ארבע בילו במתחם “מיי ביבי” בירכא אב חרדי מטבריה, עם שלושה ילדים שהתגלו כחולים בחצבת מיד אחרי כן.

מבוהל מיהרתי להתבונן בפנקסי החיסונים שלנו. הילדים מחוסנים. אבל אני, יליד 1960, לא מחוסן. ילידי השנתונים משנת 1957 ועד תחילת שנות השבעים לא חוסנו מעולם נגד חצבת. למזלי, קיבלתי מנת חיסון אחת בשנת 2009, כשנסעתי לאמאזונס. אבל כדי שהחיסון יהיה בתוקף, חסרה לי מנת חיסון.

מיד עם בוקר עלינו על המכונית ונסענו ללשכת הבריאות המחוזית בעכו. לשמחתי, האחות שם הייתה מסבירת פנים, ומיד חיסנה אותי נגד חצבת. הילדים, אמרה, פטורים מחיסון. הם מחוסנים.

אורחיי רצו הבוקר עם בנם בן החמש ללשכת הבריאות המחוזית. הילד נזקק לחיסון. גם אביו. אלא שאביו לוקה במצב רפואי שאינו מאפשר חיסון שני. ועוד אינני יודע כיצד יתמודד עם הסיכון שנחשף אליו הוא-עצמו.

כל הדרך הביתה חשבתי על ברכת צידוק הדין ומשמעותה. עד היום, האמנתי שברכה זו, “ה’ נתן, ה’ לקח, יהי שם ה’ מבורך,” היא ברכה חכמה, שיש עמה הרבה חסד לאבלים על המת. הבוקר הבנתי משהו אחר, נורא. שייתכן שחלק ממי שמברכים את הברכה הזאת מסירים מעצמם אחריות לחייהם ולחיי ילדיהם.

קל מאוד לא לחסן את הילדים מפני חצבת, בשל איזו בדות. למשל, שהחיסון עשוי מבעלי חיים לא כשרים, או כול מיני בדותות אחרות, שפורסמו בחוברת בת 35 עמודים בקהילה החרדית במנהטן, וכך גרמה להתפרצות המגיפה בניו יורק. קל מאוד לבוא לבקר בחג הפסח בישראל עם ילדים לא מחוסנים או חולים. קל במיוחד לפטור את מגיפת החצבת בכך, שהשם החליט שזה יחלה בחצבת וזה לא יחלה בה, זה ימות ממנה וזה לא יינזק ממנה. זה חסר אחריות. זה חסר אחריות אזרחית.

יסלח לי אלוהים על רמת ההכללה שאני נוקט בה. אבל מי שמאמין באלוהי ישראל, ובשם כך לא מחסן את ילדיו נגד חצבת, הוא חסר אחריות אזרחית. ייתכן שהוא גם כופר במהותו של המושג הזה או לא מבינו כלל.

אם בשלב זה של קריאה במאמרי אתם חשים שהוא ‘אנטישמי,’ הביטו בתפוצת החצבת לפי ישובים, כאן. הישובים שבהם התגלו הכי הרבה מקרי חצבת הם ביתר עלית, ירושלים, טבריה ובני ברק.

ולכן, אם אתם מבלים עם ילדיכם, בארץ או בחו”ל, אל תצאו אתם לקניונים, או למתחמי בילוי סגורים. בייחוד אלה שמשופעים במשפחות חרדיות. סליחה שוב. אבל הסיכוי גדול מאוד, שתיתקלו בילדים חולי חצבת. אל תיסעו למקומות סגורים. בלו עמם בטבע, בחוץ, או במפגשים משפחתיים.

*

     הדברים הללו הובילו אותי לעוד מחשבה.

הממשלה הבאה תוקם רק בזכות החרדים. לולא המפלגות החרדיות, היה השוויון בין הגושים מחייב הליכה לבחירות חדשות או לממשלת אחדות חילונית. לגבי דידי, חבל מאוד שלא התכוננה כאן ממשלת אחדות חילונית. בעת הזאת, בשל כתבי-האישום התלויים ועומדים נגד ראש הממשלה, והפרשיות שרק החלו בחקירתן, ממשלת אחדות חילונית כזו לא תיתכן. ומכאן שואבים החרדים את כוחם.

המפלגות החרדיות עומדות לתת את קולן לשלטון מושחת, שיישען על פסקת ההתגברות ו/או על חוק החסינות. הן גם תמשכנה להחזיק, כפי הנראה, בתיק הבריאות ובתיק הפנים, ואולי גם בראשות ועדות כנסת חשובות. סגן השר ליצמן, שדאג לתנאי אשפוז מיטביים לאשת האדמו”ר מגור, ושומר על הפדופילית החרדית מלכה לייפר מפני הסגרה לארה”ב, הוא אותו סגן שר, האחראי למשבר במערכת הבריאות. לכך שיש פחות ממיטת אשפוז אחת לכול אלף ישראלים.

סגן השר הזה, האחראי למשבר הבריאות, שייך לאותה קהילת יראים, הנמנעת מחיסון ילדיה נגד חצבת ומחלות אחרות, וחושפת בזה אותנו ואת ילדינו למגיפת החצבת.

המגזר הזה מסרב ברובו, אך לא בכולו, להשוואת חומרי הלימוד במערכת החינוך הדתית והחילונית (לימודי הליבה), ולגיוס בניו לשירות סדיר בצה”ל. המגזר הזה חי על חשבון המסים שאנו משלמים, וכעת גם ממליך עלינו ראש ממשלה מושחת, שחצי מן הישראלים לא רוצים בשלטונו עוד.

ולכן, זה המגזר שבו יש להיאבק כעת.

אם החרדים רוצים זכויות אזרחיות, שישתלבו לגמרי במערכת האזרחית ויגלו אחריות אזרחית, בין השאר במתן חיסונים לילדיהם. אם אינם מוכנים להשתלב במערכת האזרחית, יש לשלול מהם את זכות הבחירה ולהציע להם לפוץ לכול ארצות תבל. אי אפשר שחוק השבות יקנה אזרחות אוטומטית לכל יהודי, גם כאשר הוא מתנגד בפועל לציונות ולמדינת ישראל וחוקיה. אי אפשר שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד. היא יכולה להיות מדינה כזו רק אם כול תושביה היהודים יכירו בדמוקרטיה ובכללי החברה האזרחית, וייענו להם.

אלה דברים נכוחים, אך הגיעה העת שייאמרו בריש גלי. אנו, בני מעמד הביניים הישראלי, איננו יכולים ואיננו מוכנים להמשיך להיות חמורו של משיח.

וזה צריך וחייב לבוא לידי ביטוי במעשים – התניית האזרחות והזכות לבחור ולהיבחר במילוי חוקיה של מדינת ישראל במלואם.

אני מאוד מקווה שאביגדור ליברמן, הדוגל בהפרדת דת ממדינה, מבין את הדברים האלה לעומקם. הוא, כנראה, היחיד שעוד יכול לשנות משהו בכול המערך הפוליטי הזה.

אילן שיינפלד, תובל, 23.4.19