החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (110).
אינני יודע אם התחזיות על התפצלות סיעה עצמאית מתוך 'ימינה' ואולי גם חלק מ'תקווה חדשה' הן נכונות, אם לאו, ואינני יודע אם מנסור עבאס יצליח להשליט את מרותו על מתנגדיו בתוך רע"מ. אבל אם כלה ונחרצה על ממשלת השינוי לסיים את תפקידה, או אם החשש לתסריט כזה גובר, יש שני דברים ששותפיה ומרכיביה חבים לנו, מי שבחרו בהם ועודדו אותם למעשה המרכבה החשוב הזה: חוקי הנאשם, והראש של יחיא סנוואר.
בכל הנוגע לחוקי הנאשם נדמה לי שאין צורך להכביר מלים. ממשלת השינוי קמה קודם כול כדי לסיים את שלטונו של בנימין נתניהו, לעצור אותו מלדרדר את ישראל מדמוקרטיה שבירה לדיקטטורה מלוכנית ולתקן ולו במעט את ההריסות שהותיר אחריו. הדברים הללו הושגו במידה מסוימת. נתניהו בקיסריה, מוסדות המדינה מתפקדים, הגם שבחלקם יש כנראה צורך בניקוי אורוות ובשידוד מערכות, כמו בפרקליטות ובבית המשפט העליון – וממשלת השינוי נמצאת בהחלט בתנופה גדולה ברוב תחומי החיים.
אך בצד הישגיה, השבת הממלכתיות, שיפור תנאי החיים בחברה הערבית והבדואית, פעולה נמרצת נגד הפשיעה ברחוב הערבי והחזרת המשילות, טיפול נאות במשבר הקורונה ובכלכלת ישראל, הרפורמה בשירותי הדת, העבודה בתחום התשתיות והתחבורה, ועוד ועוד – ממשלת השינוי נמנעה עד כה מחקיקת החוקים שימנעו מבנימין נתניהו לשוב לשלטון. הימנעות זו הייתה ועודנה טעות. עינינו הרואות עד מה רב עדיין כוחו להזיק, גם ממקומו כראש האופוזיציה. אמנם, נתניהו ובני משפחתו לא יושבים בבלפור, וירדו מן הקופה הציבורית ומעמדת הנהגה, אבל הביביזם, כתופעה פוליטית חברתית, פורח, ועושי דברו של האדם ההרסני, המושחת והנרקיסיסט הזה מפיצים את ארסו לכול עבר, ופוגעים פגיעה חסרת תקנה בלכידותה ובחוסנה של החברה הישראלית.
על רקע כול אלה, חקיקת חוקי הנאשם היא הכרחית. היא זו שתבטיח כי נתניהו לעולם לא יחזור לעמדת שלטון, היא שתכריח את מפלגת הליכוד להקיא אותו ואת שותפיו מתוכה ולשקם את עצמה תחת הנהגה חדשה, כמפלגה לאומית.
על החלק הזה של הנדוניה, שממשלת השינוי חבה לתומכיה, כמדומני שאין עוררין. החלק השני הוא ראשו של יחיא סנוואר. ראש החמאס בעזה, ששוחרר בידי בנימין נתניהו, שוחד על ידיו במיליוני דולרים במזוודות וכפי הנראה גם קיים אתו דיאלוג בעיצומן של ההפגזות חסרות הרחם על עוטף עזה, ההין וחצה בנאומו בשבוע שעבר את הקו האדום. הוא קרא לפלסטינים לצאת עם רובה, סכין וגרזן לרצוח יהודים, וקריאתו נענתה בפוגרום באלעד, וגם תקף כבוגד את מנסור עבאס ואת רע"מ על ההעזה שלהן, לתבוע חיים של שוויון אזרחי, שלווה ושלום לאזרחי ישראל הערבים, מבקש להצית ולהנציח מלחמת דת, מפני שזה הדבר היחיד שנותר בידו כדי לקיים את שלטונו בעזה.
חיסולו הממוקד של יחיא סנוואר הוא מצווה, לא רק משום שיחזק את הפלגים הפלסטינים, בישראל ומחוצה לה, המבקשים שלום. הוא מצווה מפני שהנהגת עזה וצעירי עזה וג'נין צריכים לדעת, שרצחנות פנאטית כמו זו שמאפיינת את גל הטרור הנוכחי, ובייחוד את הפוגרום באלעד, תיענה על ידינו בהתאם. ולא, חיסולו של סנוואר לא יהיה בגדר 'עין תחת עין ושן תחת שן,' וגם לא פעולה מתלהמת של צבא הכיבוש. הוא יהיה הדבר הנכון לעשותו כדי להרתיע לא רק את ממשיכי דרכו, אלא גם את השותף האידיאולוגי שלו, חסן נסראללה, בלבנון.
בד-בבד עם אלה, אסור למדינת ישראל לממש את פסיקת בג"צ בנוגע לגירוש אלפני המשפחות הפלסטיניות מהשטח באזור מסאפר יטא לצורך הכשרת שטחי אימונים של הצב ואסור לה להרחיב את ההתיישבות מעבר לגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון. צעדים אלה, הבאים על רקע הימנעות ישראל מהגשת סיוע צבאי מסיבי לאוקראינה בהתגוננות שלה מול פלישת רוסיה, משיקולים צרים של חופש פעולה בלבנון, ועל רקע היחס המדוד והלאומני של ישראל בנוגע לפליטי אוקראינה וקליטתם בארץ, יחריפו את מעמדה הבינלאומי של ישראל כמדינה מצורעת, וזה הדבר האחרון שאנו זקוקים לו כעת, לפני התמוטטות הסכם הגרעין, שתחייב אותנו לפעול באיראן.
חקיקת חוקי הנאשם, חיסול סינוואר והימנעות מן הגירוש מסאפר יטא ומהרחבת ההתיישבות יאפשרו לכול מרכיבי הקואליציה הנוכחית לטעון כל אחד להצלחתו, רובם ככולם פעולות המצויות בתוך הקונצנזוס, והם שיהפכו לאבני הבניין של קואליציית המרכז הבאה.
