הספירה לאחור החלה.

    בעזרת השם, באמת בעזרתו, מחר בבוקר אני חותם על המסמכים המשחררים אותנו מביתנו בנווה צדק – לדרכנו החדשה בקיבוץ תובל בגליל. זו אינה הודעה טריביאלית. היא סיכומו של מסע שהחל ב-1 בספטמבר בשנה שעברה, עם כניסת ילדיי לגן העירייה, והחריף ב-1 ביולי, עם כניסתם למועדונית הקיץ ופליטתם ממנה מקץ יומיים. יצאתי עמם אז לחופשת קיץ ארוכה וכפויה, והדבר הראשון שעשיתי בה היה נסיעה לבת דודי נאווה, לבן זוגה רועי ולארבע בנותיהם, במושב כנף ברמת הגולן. פחות משעה עברה עלי במחיצתם, עד שהבנתי, שכך אני רוצה לחיות. בקהילה קטנה, בתוך הטבע, ועם ילדיי מתחנכים ביום לימודים ארוך בגן קטן, במסגרת מוגנת, וכזו הנמשכת בכול החגים ולאורך כול השנה.

     ההבנה הפתאומית הזאת הביאה אותנו לבלות את יולי-אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר בנסיעות. המון נסיעות, בהרכבים משתנים. עם סבא ובלעדיו, עם אחי יאיר וגיסתי מיכל, עם חברתי נועה, שתמיד שבה אל חיי בנקודות הכרעה, ותמיד עם טנא מלא של חוכמה ואמפתיה והבנה רגשית וגם קליטה מעם שמיא. בסופו של דבר, מקץ עשרות נסיעות לצפון, בחרנו לגור בקיבוץ תובל.

     ביום רביעי הקרוב תבוא הנה מירי ותארוז לנו את הבית. ביום חמישי יבוא משה עם שתי משאיות, יעמיס את כול הכבודה על משאיותיו ואז ניסע אחריו, אבא שלי במכוניתו ואני במכוניתי עם הילדים, צפונה. כשנגיע לשם, תחכה שם יעל, בת מחזור שלי, ותהיה עם כולנו סוף שבוע שלם, בו תעזור לנו בסידור הבית, כדי שנוכל להשתלב בחיינו החדשים מהר ומסודר ככול האפשר.

     השבוע הזה יהיה קדחתני. עלי להודיע לעירייה, לחברת החשמל ולחברת המים, הטלפון, תמי ארבע, קופת החולים ועוד שלל גורמים נוספים על מעבר דירה. עלי גם לשנות את כתובתנו במשרד הפנים, לקבל על עצמי את הארנונה, המים והחשמל בבית הבא, ולרשום את הילדים לגן בתובל. בו-בזמן, אני גם צריך לסיים לבשל ולאכול את רוב האוכל במקרר ובמקפיא, כדי לא לטלטל מזונות מבושלים צפונה, וגם לערוך קניות בפעם הראשונה בצפון.

     ובתוך כך ללמד שלוש סדנאות שכבר נפתחו, לבדוק עבודות מדי לילה, לערוך את שני ספרי השירה וספר הסיפורים שאני עמל עליהם, לעבור על הרומן הבא שלי, ברגע שיחזור מידי העורכת, הקוראת בו כעת, לאשר את העימוד והכריכות של שלושת כרכי השיר החדשים שלי ולשחרר אותם להדפסה.

     את הדברים האלה אני כותב אחרי שסיימתי לקרוא את כול העבודות שהעלו תלמידיי לאתר שלי, ביממה האחרונה, ואחרי מאבק ממושך עם הילדים עד שינה. מיכאל נרדם אחרי אחת עשרה, דניאל קרוב לחצות. בתובל נעבור משנת צהריים ליום לימודים ארוך. אני מקווה שזה יביא אותם לשנת לילה ארוכה ומיטיבה יותר, ויאפשר לי לישון שנת צהריים שקטה.

     הכול בתנועה, בתוך תערובת גדולה של בהלה ותקווה. תהייה האם אני עושה את הדבר הנכון, והידיעה שכבר אינני יכול לחזור אחורה. לא כרגע, בכול אופן. עכשיו עלי לכוון את כול כולי קדימה, להיקלטות בתובל, להסתגלות לחיינו החדשים בבית גדול ונפלא, בקהילה קטנה ובמה שחברה טובה שלי הגדירה השבוע כ'חור,' אבל בעבורי הוא פינה קסומה.

     כדי להירגע, אני מדמיין את גינת הירק שלנו. זו שנזרע ונטפח כבר בשיפולי חצרו של הבית השכור, או בהמשך. אני מנסה לראות גם את שמחת הילדים ושמחתי, כאשר אביא להם את הכלב החדש, אחד הגורים הלבנבנים היפהפיים, הגדלים ברפת הטלאים של רועי ונאווה, שהם בעלי 'מרינדוס', בין השאר. אבל פנימה מתגנבים גם רגעים אחרים. איך אני כל כך מתרגש, עד שאני רוכן לעפר ונושק לעפרו של ההר, שעליו בנוי קיבוץ תובל, ואיך, עם בוא לילה, אני נעמד לבדי בבית הגדול והריק, שילדיי כבר ישנים בו, או בחצרו, מרגיש את הקור הגלילי חודר לעצמותיי, ואת הבדידות אופפת הכול חובקת אותי, ונותן את קולי בצרחה. "מה עשיתי, בשביל מה, מה חשבתי לעצמי לכול הרוחות!?"

     אני מניח שיהיה גם מזה וגם מזה בתחילת הדרך החדשה.

     קשה לי להירדם. אני מתבונן בספריות הגדושות בביתי, ותוהה מה מתוכן ייארז לפריקה מיידית ומה ישהה לעת עתה בארגזים, חושב על כך שעלי לקנות טוסטר לחיצה כפול במקום הטוסטר הישן שהתפרק בין ידיי השבוע, וסרוויז של 18 חלקים, כדי שאוכל לארח בביתנו החדש את כול בני המשפחה וחברים, כמה קופסאות אחסון של כתבי יד אקנה ב'איקאה' ומתי בדיוק אעשה זאת, והאם לבשל מראש אוכל לסוף השבוע הראשון בתובל ולהובילו לשם בצידניות, או להתפנק בארוחות בחוץ.

     זה זמן מואץ, מוטרף, שבו מצד אחד אני גועש מציפייה, מדריכות ומערנות, ומצד שני מותש מרוב התמקדות וריבוי פרטים ובהלה.

     הכי אני פוחד מן הרגע בו אעמוד בפתח ביתי הריק, אחרי שלושים שנות חיים בו, ואבין שאני עוזב את חיי מאחור, והכי אני מקווה ומייחל כבר לעמוד בפתח ביתי הבא, רחב הידיים, היפה כול כך, לפרוש את ידיי ולהודות לאל יתברך על שהביאנו לשם.

     בעזרת השם הכול יסתדר ויבוא על מקומו בשלום. הילרי לנשיאות, ואנחנו לבית החדש בתובל:)

     שיהיה לכם/ן לילה טוב.