יומן מלחמה (244).
בשנת 2022 נכנס צעיר ושמו מרדכי דוד אל חצר התנינים בספארי והִתגרה בתנינים. "באתי לתת מסר לתנינים שאני גואל אותם," צעק בסרטון שצילם לרשתות החברתיות. כך עשה גם בכלובי הקרנפים וההיפופוטמים. "באתי להחזיר את ההיפופוטמים בתשובה. מסר לעם, להיפופטמים, שיצביעו לבן גביר". אחרי כן אמר שהבין כי עשה מעשה שטות והתנצל. אבל מי שמזדקק כל כך לתשומת לב לא בנקל יוותר עליה. כעת, מקץ ארבע שנים, הוא מגיע תדיר לנקודות ההפגנה ולבית המשפט, רודף אחר עיתונאים וחברי כנסת מן האופוזיציה, חוסם את דרכם – וקיבל בשל כך צו הרחקה מפניהם.
בזמן שמרדכי דוד מתאנה לעיתונאים ולח"כים, רבים אחרים, מראש הממשלה ומטה, מתנכלים לפצ"רית. רק השבוע טען רה"מ בעדותו במשפטו, כי קיבלה מתנות בשווי עשרות אלפי דולרים מחברה. מדובר כנראה בעלותה של טיסה, אך זה לא מפריע לנאשם להשתלח בפצ"רית, כדי להרוויח עוד כמה נקודות קרדיט מדוּמוֹת על בסיס הטענה, שאם כולם מקבלים מתנות, גם לו מותר.
בימים האחרונים גם פמפמו שוב ושוב כלי התקשורת, כי מעצר הבית של הפצ"רית הסתיים, וכי היא ממשיכה לשהות בבית החולים 'איכילוב' ללא הגנה. הסיפא כאן היא החשובה, מפני שהיא כמשרוקית כלבים, הקוראת לכלבים השוטים לעוט על האישה היקרה הזאת, שאחרי שלושים שנים בתפקידה ביקשה לגונן על המערכת שהיא מופקדת עליה מפני אותם מתקיפים אלימים שפרצו לשדה תימן והעלילו עלילות שווא על מערכת המשפט הצבאית, ובחרה בדרך לא נכונה לעשות זאת.
התנין, העיתונאים המסקרים את משפט נתניהו, הפצ"רית וכמובן היועהמ"שית, כולם קורבנות לא מקריים לתפיסה רוחנית דתית, עתיקה מאד ובה-במידה חוֹלנית, המושרשת היטב בחוגים דתיים לאומיים, ובאה לידי תמצות בביטוי 'ערב רב.' ביטוי זה מופיע לראשונה בסיפור יציאת מצרים, בשמות י"ח לב', "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם". הוא מציין בני לאומים אחרים שהצטרפו לבני ישראל ביציאת מצרים, ומטיל עליהם את האשם לחטא העגל. הגאון מווילנה כבר נתן בהם סימנים: "חמשה מיני ערב רב יש בישראל. א. בעלי מחלוקת ולשון הרע. ב. בעלי תאוה. ג. הצבועים שאין תוכם כברם. ד. הרודפים אחר הכבוד לעשות להם שם, ה. הרודפים אחר הממון. ובעלי מחלוקת הם גרועים מכלם והם נקראים עמלקים. ואין בן דוד בא עד שיכלו מן העולם."
לפי התפיסה הדתית, בני הערב-רב הם לא רק בעלי מחלוקת המחטיאים את עם ישראל, הם-הבוגדים בו ומעכבים את גאולתו.
העיסוק בערב-רב עבר דרך הזוהר וההלכה והגיע עד אל הרב קוק. הוא הקל ביחס כלפיהם, וטען כי הערב-רב הסתפחו למשה רבנו מפני ש"כל נשמה גדולה יש לה עסק עם כל הענפים המסתעפים משורשיה, והיא צריכה לתקן את פגמיהם, ויש לה זכות לקרב את הרחוקים אפילו יותר מהדין הראוי, כשהיא מכֶּרת שהם הינם שייכים לה". אבל תלמידיו וממשיכיו כבר העבירו את התפיסה הזאת של הערב-רב אל התחום הפוליטי.
הרב יצחק גינצבורג, חסיד חב"ד הנחשב לאחד מהוגי הדעות של הימין הקיצוני, מחלק את הערב-רב לענקים, גיבורים, רפאים, נפילים ועמלק, ומייחד כל אחד מהם לספירה אחרת באילן הספירות. הוא מבהיר, כי אם נשארים בערב רב שאר הטיפוסים, אפשר לטפל בהם אחרי ביאת המשיח, אבל כדי להביא את המשיח העיקר לטפל בעמלק. "מה זו הכפירה? לא כל אחד יבוא ויגיד שהוא כופר בה' כמו עמלק. רק לתת תחושה, כפירה היא כפור. כתוב "אשר קרך בדרך" – קליפת עמלק מקררת את האדם מההתלהבות הטבעית של יהודי מכל מה שבשם קדושה יקרא. קדש לשון יקד-אש, הקדש בוער באש, ומי שמחלל את הקדש היינו מי שמקרר את ההתלהבות של הקדושה של היהודי. ברגע שאני אומר שכפירה בה' היא כפור אני יכול למצוא זאת בהחלט גם אצלי. אם אני קצת קר למשהו בקדושה – זו קליפת עמלק."
אסף תמרי, במאמרו בכתב-העת "מפתח" (גיליון 2, שנת 2010), כתב על כך:
בבסיסו משמש המושג (ערב רב- א"ש) לזיהוי קבוצות שונות בציבוריות הישראלית עם גורמים זרים, אשר חדרו אל הקולקטיב היהודי (המוגדר באמצעות קשרי דם) בשחר ימיו כעם, ומתפקדים מאז ועד היום כגורם שלילי, מפר אחדות, מחטיא ומזיק. אין מדובר רק בזיהוי של השמאל הרדיקלי עם הגַיס החמישי המטאפיזי; אל תוך גדרי הערב רב מוכנסים לעיתים קרובות גם התקשורת, הממשלה ופוליטיקאים מן המרכז הפוליטי, מערכת המשפט ואף בכירים בצבא. בתחולתו המקסימלית הוא עשוי אף לכלול את כלל הציבור החילוני, ולמצער את הנהגתו ואת מי שנתפסים כמעצבי המדיניות ודעת הקהל בתוכו. מושג הערב רב משמש אפוא בקרב חוגים אלה כהסבר רווח, אונטולוגי-ביולוגי, ליחס ולהבדל – התרבותי-אידיאולוגי – בין המרכיבים השונים של החברה." כדאי מאד לקרוא את מאמרו השלם של אסף תמרי, כאן https://mafteakh.org/wp-content/uploads/2019/09/2-2010-04.pdf.
התנין, העיתונאים, היועהמ"שית והפצ"רית, המפגינים, החילוניים, הציבור הדמוקרטי כולו, נתפס אפוא בעיני הימין הקיצוני כערב-ערב. אך שלא כשאר סוגי הערב-רב, שניתן לנסות להעלות אותם ברמתם המוסרית והדתית, אנו נחשבים כשיירי הערב-רב, כעמלק, שמצווה היא לכלותו.
הדברים האלה אינם דברים בעלמא, אלא בגדר מצוות עשה. הם מלווים בקונספירציות מתועבות, הנפוצות בערוצי הימין הקיצוני, לפיהן אנשי.ות הגוש הליברלי, 'הקפלניסטים', 'האנרכיסטים' וכו' הם צאצאי קציני ס.ס. שהגיעו ארצה בחשאי אחרי השואה ונישאו כאן עם נשים יהודיות, ועוד קונספירציות ממין זה.
כיום, אחרי שהמשרד לביטחון לאומי בראשות השר הטרוריסט איתמר בן גביר חילק כלי נשק רבים לציבור, ובשעה שפורעי הגבעות זוכים לגיבוי ממשלתי ברוח ובממון, אינם נעצרים ואינם נכלאים בגין מעשי הטרור שלהם בשטחים הכבושים, ופרובוקטורים כהניסטים מסוגו של מרדכי דוד אינם נכלאים כאשר הם מתאנים למפגינים, לעיתונאים ולח"כים, אנחנו נמצאים כפסע לפני הרג מפגינים ואזרחים ואזרחיות.
בהינתן העובדה שהמשטרה פועלת לפי הטיה פוליטית והשב"כ נפל בידי הימין, ולא יעשה דבר כדי לעצור בעד פורעים מן הימין להסתער על אנשי.ות הגוש הליברלי, על הגוש הליברלי להתגונן מפני הפורעים האלה, קודם כול בתביעה לבחירות ולוועדת חקירה ממלכתית; בגיוס כול המצביעים, ובהם אלה שעזבו את הארץ, להתייצב ביום פקודה ולממש את זכותם לבחור; במימוש הזכות לנשיאת נשק לשם הגנה עצמית, במידה ואת/ה עומד/ת בקריטריונים של המשרד לביטחון לאומי; בהקמת משמרות, שחבריהם יגנו בגופם על עיתונאים, ח"כים, מנהיגי ומנהיגות מחאה; ו/או לחליפין – במימון אבטחה אזרחית של מאבטחים הנושאים נשק ברישיון על כול המאוימים על ידי הימין הפוליטי.
מכול אלה, מימון אבטחה אזרחית של נושאי נשק ברישיון נדמה לי כדחוף ביותר. זהו פתרון חוקי והכרחי לשמירה על מגיני הדמוקרטיה, וככול שיוקם מוקדם יותר כך ייטב.
*אשמח לשיתופים.*
