החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (172)
בעבודתי כמורה לכתיבה, כעורך וכמוציא לאור אני נתקל לא אחת באנשים החוששים לקיים הדסטארט, כלומר קמפיין מימון המונים, ליצירתם. פנייה לציבור שיעזור ויתמוך בהפקתה של יצירה כלשהיא, או של ספר, נדמית להם כמעשה נלוז, כפחיתות כבוד או כשְׁנוֹר.
רק לאחרונה היו לי שלושה דיאלוגים כאלה. האחד עם משוררת עם ספר ראשון, השני עם סופרת עם ספר שמיני והשלישי עם אדם יקר ובעל זכויות בתרבות העברית. כולם הביעו בפניי אי-נוחות גמורה עם הרעיון. אי-נוחות הנובעת משני גורמים עיקריים. הקושי של אמנים רבים להתעסק בצד החומרי של מימוש היצירה, דהיינו בכסף ובהסדרים כספיים, והחשש מפני פגיעה בדימוי הציבורי שלהם, וגם בדימוי הפנימי.
לכל מי שאני עובד עמו על ספרו אני מסביר, כי במצב תעשיית המו"לות, ובמצב הקריאה והצריכה של ספרים בימינו, ההדסטארט אינו רק כלי מימוני. הוא קודם כול כלי שיווקי. אתה משווק בו הן את ספרך החדש והן את ספריך הקודמים. בזה אתה מבטיח את השבתם אל זרם החיים הספרותיים ואל תודעת הקוראים. במציאות שבה מרבית חנויות הספרים אינן מחזיקות לאורך זמן ספרים חדשים, מלבד סניפי 'צומת ספרים,' הבנויה על בק-ליסט משובח; במצב שבו הולכים ומתמעטים הקוראים, ועוד יותר מתוכם הרוכשים ספרים; אדם הרוצה שיקראו את ספריו לא יכול להסתפק במלאכת חיבורם. לא אחת הוא חייב ליטול על עצמו גם את מלאכת הפקתם ושיווקם. המעורבות האישית של הסופר בכל שלבי התהליך היא היחידה המבטיחה שיצירותיו תגענה אל הקהל ותיקראנה.
אבל בעשרת הימים האחרונים, מאז פתחתי את קמפיין גיוס ההמונים לספר-הילדים החדש שלי, "הסיפור של מיכאל ושל דניאל," אני הולך ומגלה דבר חדש. הצטרפות עוד ועוד תומכים ותומכות למעגל התמיכה בספר מקנה לי אִשׁרוּר לכך, שטוב עשיתי שיצאתי לקמפיין הזה, שישנם א.נשים התומכים בי כיוצר ומְחכים לספר החדש, ושהספר הזה, שאני חולם עליו כבר עשור, אכן יראה אור, יגיע לתעודתו – משפחות חדשות, גני ילדים ובתי ספר וצוותים חינוכיים – ויעשה את מה שהוא מבקש לעשות – יצירת אווירה חמה, מקבלת ושוויונית לילדי הפונדקאות והמשפחות החדשות בישראל, בקרב חבריהם וחברותיהם ובמסגרות החינוכיות שהם מתחנכים ומתחנכות בהן. וזה מַקנה לי ביטחון, ותחושה עמוקה של סיפוק.
חייו של סופר אינם קלים. הם נתונים לתנודות המאפיינות את תהליך היצירה בכל ענפי האמנות. ישנן תקופות של שפע יצירתי ותקופות של יובש ושל חוסר, ישנן תקופות של ריקות ותקופות של דגירה על רעיון, ישנן תקופות של כתיבה אינטנסיבית ותקופות מעצור. החילופין האלה אינם קלים. במהלך שנות היצירה, אדם הולך ומסגל לעצמו יכולת סבילוּת של העליות והמורדות של התהליך היצירתי, וסיבולת נפשית, הנדרשת לתהליכים ממושכים כאלה. אבל מה שהכי מרחיב את מנעד הסבילות הזה הוא הידיעה שאנשים תומכים בך כיוצר, מצפים לספריך וגם מביעים בך וביצירתך את אמונם, בעצם המוּכנוּת שלהם לרכשם מראש.
לכן, אני חש צורך עמוק לומר לכם ולכן תודה. לכול מי שכבר הצטרפו למעגל התומכים והתומכות בספר-הילדים החדש שלי, "הסיפור של מיכאל ושל דניאל", הזמינו לעצמםן עותק או שניים ממנו ומצפים לו.
הקמפיין הצליח להגיע ל 34% מסכום היעד, הנמוך בעשרים אלף שקלים מן הסכום האמיתי שתעלה הפקתו של הספר הזה (שישים אלף ₪). אבל כדי שהסכום הראשוני ייאסף, והלוואי גם יותר ממנו, כך שבאמת יכסה את עלות הפקתו של הספר הזה, הוא זקוק לדחיפה נוספת מצד כל אחד ואחת מכםן.
אנא מכםן, העתיקו את המכתב הזה שלי אליכםן והפיצו אותו ברשתות החברתיות, באי-מייל, בווטסאפ. הזמינו עוד חברים וחברות שלכם להצטרף למעגל התומכים והתומכות בספר הזה, שיביא הרבה אור לחברת הילדים בישראל.
הנה הקישור לקמפיין: https://headstart.co.il/project/69085.
תודה לכםן מקרב לב,
אילן, מיכאל ודניאל.
נ.ב.
אני יודע שאנחנו (בע"ה) בשולי מלחמה. ואני מיטלטל בה כמו כולם. אבל אינני חושב שעלינו לדחות חלומות מפני עקת המציאות. להפך. הסעת חלומות אל מימושם היא הדרך להיטיב עם המציאות.
