החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (230).
מי שמכיר אותי ואת בית גידולי היטב, יודע עד כמה הכותרת של הפוסט הזה קשה לי. גדלתי בבית מסורתי-שמרני. עם עלייתם ארצה אחרי השואה, אמי ז"ל התחנכה בפועל המזרחי בבני ברק, ואבי יבדל"א בחינוך הממלכתי בתל אביב. הוריי בחרו על פי רוב במערך או בשלומציון של אריק שרון, קיימו אורח חיים מסורתי, הכולל שמירת כשרות, שבת וחג, ואבי מחזיק עד היום במפתחות בית הכנסת, שבו מלו אותי ואת אחיי ובו עלינו לתורה כולנו, כל הבנים וכל הנכדים.
גדלנו בבית שבו תמיד היה ברור, שאין לנו ארץ אחרת, שדבר מכל הפלא הקרוי ישראל אינו מובן מאליו, וכי עלינו לשמור על הארץ הזאת מכל משמר. אבא, שהיה כול חייו עובד ציבור, בתחילה כעובד סוציאלי ואז כשופט נוער וכנשיא בית המשפט לנוער בישראל, האמין בישראל כמדינת רווחה, כבית לאומי לעם היהודי וכאור לגויים. הוא גם זה שדחף אותנו לחניכות ולהדרכה בנוער העובד והלומד, וכעת גם את נכדיו הצעירים, בניי, מיכאל ודניאל.
ההתפתחות שלי כצעיר בשמאל לא החליקה לאיש בגרון בקלות. בתחילה של"י, אחר כך מפ"ם, בזמן עבודתי ב"על המשמר", ומר"צ. ההשתתפות שלי כמשורר בגל המחאה הראשון של השירה העברית, במלחמת לבנון, עוררה ויכוחים קשים ליד שולחן השבת. כך גם הפגנת הסופרים שארגנתי מול הקריה בתל אביב, כשרבין קרא לשבור לפלסטינים את הידיים ואת הרגליים, וודאי ההפגנות בבלפור ובגשרים.
אבל כבר מגיל צעיר, בשל היותי בן הדור השני לניצולי שואה, גם חונכתי לשרוד, פחות לחיות. בבית, שחינך אותנו שאין לנו ארץ אחרת, חודדו חושיי הטבעיים לקלוט כול מצב, אמיתי או מדומה, של איום על ההישרדות. לעתים המנגנון הנפשי הסבוך הזה, של בן הדור השני, סיבך אותי בפומבי. כך, למשל, כשכתבתי ופרסמתי שיר מתלהם, 'תחזקנה,' הרודף אותי עד עצם היום הזה. אבל אותו מנגנון נפשי מסוכן, המכויל על הישרדות, ולכן גם עלול לסמא את עיניי ולהוציא מתחת ידיי דברים קשים, גם הציל אותי במצבי חיים שונים ונתן, ועודנו נותן לי, כוח לשרוד את תהפוכות החיים. ויותר מכל, הוא גם מכוון אותי למרכז. תמיד לבדוק גם את האחר.
זו הסיבה שיכולתי, למשל, לכתוב שיר קינה על מפוני גוש ימית בהתנתקות. השיר הזה, שהולחן והושר באוהל המפונים, נכתב מתוך אמפתיה וחמלה, אף על פי שישבתי וצהלתי מול הטלוויזיה, מתוך תקווה גדולה לשלום, ברוח חזונו של שמעון פרס, כשראיתי את הפינוי. אז לראשונה הבנתי, שאפשר לשמוח על הפינוי, ולבכות עם המפונים.
אני כותב את הדברים האישיים האלה, כדי להבהיר שלא שיניתי את דרכי. עודני ציוני, יהודי וישראלי, המאמין באחדות ישראל. כי אין לנו ארץ אחרת, כי מדינת ישראל היא פלא וכי עליה לפתוח את שעריה לא רק בפני מי שהוריהם או סביהם וסבתותיהם יהודים, אלא גם בפני צאצאי האנוסים והמומרים מספרד ומדרום אמריקה, שרבים מהם מבקשים לעלות ארצה ולחדש את יהדותם, אך חוקי הגיור, שבהם תלויה תחולת חוק השבות, אינם מאפשרים להם זאת. לו כך יהיה, ישתנה מעמדה של ישראל לעד, בדיוק ברוח חזון הנביאים על אחרית הימים.
אבל כרגע, שבוע אחרי הבחירות, שבהן מצב התיקו הוכרע בהתארגנות לקויה של גוש השינוי, וגוש הימין זכה בכוחו, אין זה הזמן לדיבורי אחדות. עברנו שנים של הסתה ופילוג, שהונעו בידי בנימין נתניהו, משום שמזה שאב את כוחו. ההסתה והפילוג הללו התעצמו מכוחן של הרשתות החברתיות, שרווחיהן תלויים בהקצנת השיח בתוכן. מיכה גודמן קורא לזה 'כלכלת הזעם,' והוא כנראה מאד צודק בדבריו. כעת, אחרי שאיילון מאסק קנה את טוויטר, הרשת החברתית שמרבית הפוליטיקאים והמהפכנים ברחבי תבל מתעמתים בה אלה עם אלה, והסיר חסמי תוכן, זה ודאי רק יתגבר.
האחדות אינה אפשרית באווירה כזאת, לא רק בשל פשעי הטכנולוגיה, אלא בשל השסע הערכי הפעור בינינו, שנתניהו היטיב להרחיב כדי לשאוב ממנו את כוחו. זהו השסע בין 'יהודית' לבין 'דמוקרטית', בין מחצית ויותר מן הציבור הישראלי, המבקש לחיות בדמוקרטיה ליברלית, השומרת על זכויות האדם והפרט לפחות בתחומי הקו הירוק, תוך התעלמות מוחלטת מגזילתן בשטחים הכבושים, לבין מי שמבקשים להקים כאן מדינת הלכה יהודית.
המתחים בין החרדים לבין החילוניים מותנו תמיד בידי הציונות הדתית מבית מדרשה של המפד"ל. אך משהפכה המפד"ל לציונות הדתית המשיחית, משנפלה בידי תנועת ההתנחלות, חזונו המשיחי של הראי"ה קוק ושל תלמידיו, ומששועבדה מפלגת הליכוד, והפכה ממפלגה ליברלית ימנית רחבה לבסיס הכוח של משפחת נתניהו, ותו לא, הגשר נשבר. מה שהוצג בעבר כ'צו פיוס' וכיום במתק שפתיים כ'קירוב לבבות' אינו אלא השתלטות ערכית, חינוכית, צבאית ופוליטית של הימין המתנחל והמשיחי על ישראל החילונית, שואפת החיים והקדמה. מה שמוצג כ'יהדות' אינו אלא לאומנות אתנוצנטרית. מה שמוצג כ'משילות' אינו אלא הרס הדמוקרטיה ומערכות החקיקה, האכיפה והמשפט.
למרבה הצער, בית המשפט העליון והאופוזיציה לא עמדו בפרץ. פסקת ה 0:11, שקבעה כי נאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, יכול לקבל לידיו מנדט להקמת ממשלה, והימנעות האופוזיציה מחקיקת חוקי הנאשם, השאירו לנתניהו פתח רחב דיו כדי לחזור דרכו לראשות הממשלה. בית משפט ואופוזיציה חפצי חיים לא היו מהססים וחוסמים את הפתח הזה. כתוצאה מכך, ומן הליקויים השונים בניהול הבחירות בגוש השינוי, ישביע נתניהו השבוע את ממשלתו.
כל הדיבורים על אחדות אינם ראויים כעת. לא מפי נשיא המדינה, מר הרצוג, שיש רבים החושדים בו כי מלכתחילה קוּדם לתפקידו בידי נתניהו כדי שיוכל לחון אותו במידת הצורך, ודאי שלא מפי חברי הליכוד ושופרותיו של נתניהו. נתניהו הוכיח שוב ושוב כי טבעו כעקרב העוקץ כל מי שנכנס עמו לשותפות פוליטית, אם בתוך מפלגתו ואם מחוצה לה. כשם שהרס את עתידם הפוליטי של שאול מופז, בוגי יעלון, ציפי לבני ורבים אחרים, יעשה בשנית גם לבני גנץ, וחלילה ליאיר לפיד או לכול מי שיתנדב להיכנס אתו מתחת לאלונקה ולשאת עמו בנטל, שמא חס וחלילה ייאלץ, המסכן, להכניס אל ממשלתו את סמוטריץ' ובן גביר, לעורר בזה חמת תבל ומלואה ולהפיל עלינו אסון.
דיבורי האחדות הללו מטרתם אחת מן השתיים: להכניס מפלגת שמאל לתוך ממשלתו כדי להפיל עליה את כול הצרות שיחולו עלינו, והן יחולו בוודאות, ואגב כך למוטט את אותה מפלגה ולערער את האמון במנהיגיה, כפי שעשה כבר לבני גנץ, אדם ישר דרך ובר לבב, שנתקל שלא בטובתו במנגנוני ההרס של נתניהו; או להפיל על גוש השינוי את האשם לצרות שיחולו עלינו אחרי מינויים של בן-גביר לשר לביטחון פנים ושל סמוטריץ' וחבריהם לתפקידי שרים אחרים.
נתניהו הרוויח ב'יושר' את בידודו הפוליטי, ואת ברית המצורעים שכרת עם הקיצוניים והקשים בבני ישראל. אסור שאיש יתנדב לחלצו מכך. לא מתוכנו ולא מחוץ לארץ. עליו לאכול את התבשיל שהקדיח לעצמו, ולמרבה הצער גם לנו, עד תום.
אך אם נתניהו ושותפיו חושבים, שיוכלו להעביר את פסקת ההתגברות ואת חוק יסוד החקיקה, למוטט את בית המשפט העליון ובזה להכריע את הדמוקרטיה בישראל ולהפכה למדינה יהודית משוקצת, הם טועים. ברגע שיפתחו ביוזמות חקיקה כאלה יאבדו את בסיס הלגיטימיות שלהם לשלוט בישראל. הם נבחרו כדי לשמור על מדינת ישראל ולקדמה, אמנם על פי חזונם, אך קבלת המנדט מידי הבוחר והנשיא אין משמעה היתר לחסל את הדמוקרטיה בישראל. במקרה כזה, החל מן הצעד הראשון לחקיקה בכיוון, הציבור הדמוקרטי בישראל יתקומם באופן כזה, שההפגנות בבלפור ובגשרים תיראינה כמשחק ילדים מקדים.
איננו מדברים עוד על הפגנות עם ליצנים ומיצגים, זמבורות ומאבקים עם מכתזיות. כול מי שמדבר על כך יודע דבר אחד: הפגנות כשלעצמן לא תשנינה דבר. אנחנו מדברים, בגבולות החוק כמובן, על מרי אזרחי.
למרי אזרחי תהיינה תוצאות קשות. הוא יביא להתפוררות מהירה של מרקם החיים הכלכליים והחברתיים כאן, וחלילה גם למלחמת אחים. את ניצניה ניתן היה לראות בגשרים. אבל אחריתה תהיה מרה בהרבה.
אם זה מה שנתניהו ושותפיו רוצים, שימשיכו במרוץ העוועים שלהם למיטוט הדמוקרטיה בישראל. כולנו נדע לשים להם סייגים.
