חוק הסמכויות המנהליות: המלכודת.

התנגדות ושמחות אחרות (72).

     עוד אנו מחכים לסיום הפייק הידברות בבית הנשיא מחר (רביעי, 13.6.23), הוגשו השבוע עשרות הצעות חוק, שכולן מקדמות את ההפיכה המשטרית ומבססות את אחיזתה של כנופיית הטרוריסטים המשיחיים במדינת ישראל. אחת ההצגות המסוכנות ביניהן היא ההצעה שהוגשה בידי חה”כ צביקה פוגל, וקרויה “הצעת חוק סמכויות מינהלתיות (מעצרים והגבלות) (הוראת שעה), ולשונה כדלקמן:

     “השר לביטחון לאומי, לבקשת המפקח הכללי של משטרת ישראל ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה או משנהו, או פרקלים המדינה או משנהו, ראשאי, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרות של אדם לתקופה שתיקבע בו לפי הוראות סעסיף 4, אם שוכנע כי יש אפשרות קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בביטחון הציבור אם אותו אדם לא יהיה במעצר.

     השר לביטחון לאומי רשאי, בצו בחתימה ידו, להטיל על אדם אחת או יותר מההגבלות המנויות להלן, אם שוכנע כי קיים חשש סביר לפגיעה בביטחון הציבור, והכול כפי שייקבע בצו ולתקופה שתיקבע בו לפי הראות סעיף 4 ובמידה שלא תעלה על הנדרש לצורך השגת מטרת הצו: 1. הגבלת יציאתו ממקום או מאזור מסוים. 2. איסור יציאה מהארץ. 3. איסור להיכנס או להיות נוכח במקום או באזור מסוים. 4. חובה לגור או להימצא במקום או באזור מסוים. 5. הגבלה אחרת ביחס לתנועה במקום או באזור מסוים. 6. חובה לדווח מראש למשטרת ישראל או לגורם אחר שיקבע בצו על כוונה לצאת ממקום או להיכנס למקום מסוים. 7. חובה להפקיד את הדרכון בידי משטרת ישראל או בידי גורם אחר שייקבע בצו. 8. חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע. 9. איסור רכישה, החזקה או נשיאה של חפצים מסוימים, בין במישרין ובין בעקיפין. 10. איסור להשתמש בשירותים מסוימים או לבצע פעולות מסוימות. 11. איסור להתקשר עם אדם מסוים או עם קבוצת אנשים, לרבות בדרך של שיחה כהגדרתה בחוק הגנת סתר התשל”ט-1979. 12. איסור לבצע שיחה כהגדרתה בחוק האזנת סתר התשל”ט-1979. 13. איסור להשתמש בשירותי האינטרנט. 14. הגבלה ביחס לעבודה או לעיסוק.

     […] לשם הבטחת קיומן של ההגבלות שנקבעו בצו כאמור, כולן או חלקן, ראשי השר לבטחון לאומי להורות כי האדם שלגביו הוצא הצו, או מי מטעמו, יפקיד ערובה בידי משטרת ישראל או בידי גורם אחר שייקבע בצו. לעניין זה “ערובה” – ערבון כספי או ערבות עצמית של האדם שלגביו הוצא הצו, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכול סוג שהוא, ערבות או ערבון כספי של ערבים.

     […] בצו לפי סעיף 1 ו-2 תיקבע תקופת תוקפו ובלבד שהתקופה האמורה לא תעלה, לעניין מעצר ולעניין צו הגבלה לפי סעיף 2(ב) – על אישה חודשים, ולעניין הגבלה אחרת – על שנה.

     היה לשר לביטחון לאומי יסוד סביר להניח, בסמוך לפני פקיעת תקפו של צו לפי סעיף 1 ו-2, שטעמי בטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של האדם שלגביו הוצא הצו,ב מעצר, או את המשך הגבלות כפי שנקבע בצו, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות מפעם לעם על הארכת תקפו של הצו המקורי לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים, ודין צו ההארכה לכל דבר כדין הצו המקורי.”

*

     עצם כתיבתה של הצעת חוק כזו מזעזעת. זוהי הצעת חוק נאצית פשיסטית, ההופכת את כול אזרחי ישראל לבני ערובה בידי השר לטרור לאומי, איתמר בן גביר. אם לא די בכך, הצעת חוק זו זוכה למסלול חקיקה מקוצר, ומלווה בקמפיין תקשורתי של מפלגת ‘עוצמה יהודית’. רק היום אמר יו”ר סיעת עוצמה יהודית, חה”כ יצחק קרויזר, ב-ynet radio: “דרשנו להתחיל את מהפכת בן גביר בביטחון הפנים, מעצר מנהלי הוא אחד הכלים האגרסיביים שדרשנו כדי להילחם מלחמת חורמה בארגוני הפשיעה, בנוסף למעורבות שב”כ”. בנוגע להתנגדותו של בן גביר בעבר למעצרים מנהליים אמר קרויזר כי “התרעמנו בצדק על השימוש בהם נגד פעילי ימין ללא חשדות או ראיות, אך פה מדובר בארגוני פשיעה חמורה מאוד, שיודעים לנצל את חולשתה של מערכת המשפט הישראלית” (ישי שנרב).

     מה שמוצג ככלי הכרחי למלחמה בארגוני הפשיעה בחברה הערבית, משעה שהוא בא יחד עם הדרישה של השר לטרור לאומי והסכמת ראש הממשלה להפעלת השב”כ בחברה הערבית, הוא כלי לריסוק זכויות האזרח והפרט בחברה הערבית בישראל. מיום ליום מתברר, כי יסודות הפשיעה בחברה הערבית אינם נובעים מתרבות רצחנית, כפי שחושבים רבים מאתנו, אלא מדבר אחר לחלוטין – השב”כ העביר 4000-6000 משפחות סייענים מן השטחים הכבושים ושיכן אותן בתוך הערים המעורבות והכפרים הערביים בישראל. משפחות אלה חוללו את הפשיעה הרחבה בחברה הערבית, אך משהועמדו לדין, השב”כ התערב במשפטים הפליליים נגד סייענים אלה כדי להפסיק את המשפט או להקל בעונשם. בכך למעשה נתן הכשר לסייענים להמשיך בפשיעה וברציחה בחברה הערבית. כך יוצאת החברה הערבית קורבן פעמיים, הן למדיניות הכושלת והנואלת של מדינת ישראל בהעברת סייענים מהשטחים הכבושים לתוך החברה הערבית בישראל, והן בהשתת חוק הסמכויות הדרקוני וחלילה גם איכוני שב”כ על אזרחי ישראל הערבים.

     אבל מה שיחוקק, אם חלילה יחוקק, לא ייעצר בערביי ישראל. האשמה בפגיעה בביטחון הציבור תוטל על כול מתנגדי ההפיכה המשטרית, למן ראשי מטה המאבק, דרך ראשי מאה וארבעים הארגונים האזרחיים השותפים לו, מארגני ההפגנות המקומיות, הנואמים בהן ומנהלי ופעילי קבוצות הווטסאפ והטלגרם של ההתנגדות. מרגע שחוק הסמכויות הזה יחוקק, על אחת כמה וכמה אם צמצום עילת הסבירות וחוק היועה”משים יתקבלו מחר בהסכמה בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה בבית הנשיא – דיננו נחרץ. כולנו, כול שוחרי הדמוקרטיה, לא רק מקרב ערביי ישראל, נמצא את עצמנו לכודים בדיקטטורה. לא נוכל לתקשר בינינו, לא נוכל להפגין, לא נוכל לדבר, לא נוכל להשתמש באינטרנט, לא נוכל למכור את רכושנו כדי להסתלק מכאן, ויוטלו עלינו מגבלות היכן  נוכל לגור ולעבוד, אם בכלל.

     אני כותב את הדברים האלה בזעזוע עמוק. בתחושה עמוקה של שבר. אם בית המשפט הגבוה לצדק לא יעצור את החקיקה הזאת, ואם השב”כ לא יעצור את מחוללי ההפיכה המשטרית, מראשי פורום קהלת, דרך ראש ממשלת ישראל וכלה בשר המשפטים ויו”ר ועדת חוקה, חוק ומשפט מיד אחרי כן – אנחנו אבודים.

     אם יעברו צמצום עילת הסבירות וחוק היועהמ”שים ואם יתווסף להם חלילה גם חוק הסמכויות – זה יעמיד את כול שוחרי ושוחרות הדמוקרטיה במדינת ישראל במלכוד קיומי אקוטי כול כך, שיחייב אותנו לצאת למלחמה של ממש, לא מלחמת הפגנות ונאומים וברושורים, אלא מאבק פיסי, ממשי, על החיים, על הבית.

     הימים הקרובים ביותר, מחר והימים שאחרי כן, יגידו. דבר אחד על בג”צ ושב”כ ועל המשטר הפשיסטי שקם כאן להבין – כאשר בני אדם נלחצים עד קצה גבול היכולת, כאשר זכויות הקניין והתנועה, העבודה והחירות האישית נגזלות מהם, כאשר אימתם גוברת והחרדה מביאה אותם לקצה – הם נכנסים למוֹד של הישרדות. ומרגע שנהיה במצב כזה, תפרוץ כאן מלחמת אזרחים. היחידים שיכולים עדיין למנוע אותה הם בית המשפט העליון – ושירות הביטחון הכללי, או לחליפין, כמו שאמר היום גדי אייזנקוט – מצב בטחוני קיצוני בישראל. משמע, תקיפה באיראן או של איראן אותנו. שני הדברים הללו, מלחמה כוללת על ישראל או מלחמת אזרחים בתוכה, הם הסיוט העומד לפתחנו. ורק בג”צ ושב”כ יוכלו לעצור את זה מלהתקיים.