התנגדות ושמחות אחרות (50).
הבוקר הזה, למחרת הסדר, התחיל אצלנו בקימה מאוחרת, אמון ארובי, ארוחת בוקר ויציאה לניכוש עשבים ראשון בגינה. האביב הוא הזמן הכי מתאים לניקוי הגינה מעשבי הבר שצמחו בה כל החורף, והכנתה לשתילה ולזריעה של ירקות.
הבוקר ניכשתי עשב בחצר האחורית, במקום שהיה בו דשא וכעת הטרמפולינה ניצבת עליו, ובחציו האחר ערוגת כרוב, קולרבי וחסה ששתלתי באמצע החורף. עבדתי כשעה, רוב הזמן על ברכיי, ונהניתי מכל רגע. אני אוהב את עבודת האדמה.
כשסיימתי, הבנים ביקשו לנסוע ל'מיי ביבי' בירכא. הם רצו לצאת לשחק שם, וגם לרכוש במקום תחתית חדשה לטרמפולינה, במקום זו שנקרעה בסוף הקיץ שעבר, והשביתה את משחקם עליה כליל.
כשהגענו ל'מיי ביבי' גילינו שיש כעת מבצע הוזלות על כול סוגי הטרמפולינות. אבל חיכינו עם זה עד לסיום הבילוי. הילדים קיבלו ממני כסף מוטעם ב-101 ₪ לכ"א, וגם כסף קטן לקנות בו צמר גפן סוכר, ואני הלכתי לקרוא בשקט, ליד שולחנות בית הקפה על הגשר, בין שני הבניינים של מרכז המשחק והקניות הגדול הזה, שאני מכנה 'הלונה פארק הדרוזי הראשון בעולם.'
כשסיימנו, ניגשנו למחלקת הטרמפולינות. התברר לנו שהם אינם מחזיקים יריעות חלופיות לטרמפולינה, ואני כבר יודע שקשה להשיגן. לכן החלטתי לרכוש לילדים טרמפולינת ענק לכבוד הקיץ, כמתנה ליום הולדתם האחד-עשר, שיחול עוד חמשה ימים. קניתי כזו בתשלומים, והזמנתי גם הובלה והרכבה. מחר בבוקר כבר תעמוד פה טרמפולינת ענק חדשה, עליה יוכלו להשתובב עם חבריהם כל הקיץ.
ביציאה מ'מיי ביבי', בדרך העולה לכיוון תובל, עומד מזנון מיוחד. מוכרים בו פיתה דרוזית עם לבנה וזעתר, שהילדים אוהבים. כשעצרנו שם להזמין להם פיתה לכל ילד, גיליתי שבעל הבית מכין גם פול, תורמוס ותירס חם. אז התפנקתי בגביע פול ותורמוס חמים, מתובלים היטב בלימון, מלח, מלח לימון, כמון ופפריקה חריפה ומלח. זה היה תענוג גדול.
נסענו הביתה. רק כשהגענו אליו התברר לנו שיצאנו מבילוי וחזרנו אל מלחמה. שהיו נפילות טילים בצפון, שהבומים של יירוטי 'כיפת ברזל' נשמעו גם אצלנו, וכי כל המקלטים בתובל נפתחו.
אף על פי שהייתי מוכן לכך, הן משום תחושותיי והן משום שאני עוקב אחרי נבואותיה של ריקי קיטרו חברתי, זה הפתיע אותי. הרי כשזה ממש קורה, זה תמיד מפתיע. מיד אמרתי לילדים, שבכל מקרה של אזעקה ירוצו מיד אל תוך הממ"ד, שם הוא חדר השינה שלי, ואין זה משנה אם אני ישן באותה עת אם לאו. הם הנהנו, ויצאו לחצר לפרק בעצמם את הטרמפולינה הישנה. אני נכנסתי לשנת צהרים.
כשקמתי, הבנים לא היו בבית. אבל פתק מודפס, מקסים, הגם שיש בו שגיאות כתיב, חיכה לי על השיש בחדר האמבטיה, המקום שהילדים יודעים שוודאי שאראה אותו, מפני שאני מתקלח תמיד בקומי. הנה הוא בפניכם.
מה שריגש אותי היה רגש האחריות של הבנים, שיצאו מהבית וידעו שאם לא אמצא אותם בו בקומי, אדאג להם מאד. אבל אז, כשהכנתי לי מי לימון ואמריקנו, והתיישבתי אל שולחן הכתיבה, כדי להתעורר ולעבוד, נחמץ בי לבי. הבנתי לפתע, שמאז ראשית חייהם, הילדים שלי חוו כבר כמה וכמה פעמים זמני מתיחות, ומטחי טילים.
בנובמבר 2012 פרץ מבצע 'עמוד ענן.' היו בו הפגזות על תל אביב. אני זוכר היטב היכן תפסו אותי. בדרך חזרה מארוחה משפחתית בבית ילדותנו, ברמת השרון. הייתי אז על כביש חמש, ליד הבסיס של הפנימיה הצבאית. עצרתי את הרכב מתחת לגשר, זינקתי מתוכו, שלפתי את הילדים כול ילד מכיסא התינוק שלו, ורצתי איתם בזרועותיי אל מתחת לגשר, שם נשכבתי איתם על האספלט מתחת לגשר הבטון הענק.
בפעם השנייה זה תפס אותנו בדיוק בפנייה מרחוב לה-גארדייה לתוך איילון. גם אז עצרתי את הרכב, שלפתי את הילדים מכיסאותיהם, עברתי בחופזה גדר נמוכה שעומדת שם, ורצתי להתחבא אתם בחדר המדרגות של הבניין המשותף הסמוך.
הבנים שלי נולדו לתוך מציאות שבה מדי כמה שנים ממטירים עלינו מטחי טילים, מצפון ומדרום. זה חלק מחייהם. לכן, כבר מגיל צעיר מאד הם מתורגלים, כמו כול התלמידים במערכת הגנים ואז במערכת החינוך, בהתנהגות בשעת חירום. רק השנה תרגלו את זה אתם כבר לפחות פעמיים, בבית הספר. לא פלא שהותירו לי פתק כזה אחריהם, כשיצאו למשחקם.
כואב להבין זאת. כואב לא פחות לדעת, שממשלת ישראל אחראית להסלמה הזאת, לא פחות מאשר החמאס. שאופן הפעולה שלה בהר-הבית, באמצע הרמדאן, התכיפות של תקיפותיה בלבנון ובסוריה ערב החג, והמשך קידומה של החקיקה האנטי-דמוקרטית והפרסונלית חרף הפילוג החריף שהיא יוצרת בעם, ודרדור מעמדה הבטחוני והבינלאומי של ישראל בעקבותיה, הם הדלק שהצית את חבית השרפה כאן.
העומד בראש ממשלת החורבן הזאת, בנימין נתניהו, ניסה לחולל פה הפיכה משטרית כדי להימנע ממשפט. משראה כי המחאה החריפה, ההתנגדות הגורפת למהלכיו, מחלישה אותו ציבורית, לא שעה לאזהרות גופי הביטחון ואישי ביטחון בעבר ובהווה, הותיר על כיסאו של 'השר לביטחון לאומי' את הטרוריסט המורשע, איתמר בן גביר, ובמשרד הביטחון את שר הביטחון הלא-מפוטר, המתנדנד, בצד הטרוריסט בצלאל סמוטריץ', וכך הדהיר את ישראל אל תוך אסונה.
ראש הממשלה וחבר שריו קשרו קשר על ישראל הדמוקרטית. כעת היא מתפרקת ומותקפת נגד עיניהם, והם קוראים לאחדות השורות. זה לא ילך להם. ההתנגדות למשטרם תימשך. דווקא מפני שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו אפשרות לוותר על ישראל דמוקרטית. בד-בבד עם זאת, ניאבק מול צרינו. אבל שעה ששרינו הם צרינו, עלינו להיאבק כלפי חוץ וכלפי פנים כאחת.
כך נעשה, וגם ננצח. אין לנו ברירה אחרת.
והילדים? הם ישנים הלילה במיטותיהם בקומה השנייה, ואני מקווה שאם, חס וחלילה, תהיה פה אזעקה, היא תעיר אותנו, ובמהירות נתכנס כולנו במיטתי עד לרגיעה.
שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע. עד למוצאי שבת בקפלן ובכול נקודות ההפגנה.
