כוחן של ספריות, וקסמו של שירות התרגום בגוגל

     את הבוקר הזה התחלתי בספריה הציבורית של קונספסיון. כעת, בכותבי לכם כול אלה, אני כבר יושב במלון 'שלי' בסנטיאגו. גמור מעייפות מן הטיסה.

     התכוונתי ללכת הבוקר ל'גלריה דה היסטוריה' בקונספסיון, כדי לחפש בה חומר על העיר העתיקה. אבל המארח היהודי שלי אמר לי שיש שם חומר חלקי מאוד, והבחור הנחמד ששירת אותי במלון, סטודנט לאנגלית ולהיסטוריה, הציע לי לגשת לספריה הציבורית. הקשבתי לו. וטוב שעשיתי כך.

     התייצבתי בספריה ממש עם פתיחתה, בתשע בבוקר של שבת. אמרתי שאני מחפש ספרי תמונות של אמנות פיגורטיבית המתארות את קונספסיון במאה השש עשרה. כאלה לא נמצאו בידי הספרניות, אך מרוב רצונן לעזור לי הביאו לי לעלעל בשלושה ספרי צילומים משמונים השנים האחרונות בעיר. חייכתי לעצמי, והבנתי שעלי להסביר להן שוב מה אני מחפש. הפעם, פתחתי את google translate בטלפון החכם שלי. כתבתי בעברית "אני מחפש חומר על העיר במאה השש עשרה. לא רק תמונות, כול חומר. תודה." ותרגמתי את זה לספרדית.

     קראתי להן מן המסך, ואז אחת מהן עלתה לקומה העליונה, וירדה ממנה עם אוצרות. שני ספרים המספרים על ההיסטוריה של העיר, למן ייסודה בשלהי המאה החמש עשרה, ותיאורה מכול בחינה. ארכיטקטורה, מבנים, משלח היד של תושביה הראשונים, פעילותם הכלכלית והחקלאית, החינוך ואורח החיים. בדיוק מה שחיפשתי.

     התיישבתי, אפוא, במבואת הספרייה, ופשוט צילמתי בטלפון הנייד שלי עמוד אחר עמוד, למעלה ממאה עמודי ספר, שעם בואי ארצה יהיה עלי להדפיסם ולמצוא מי שיוכל לתרגם לי את תמציתם מספרדית, כחומר רקע לספר שלי. כך עשיתי גם ב'מעשה בטבעת,' וזה עזר לי מאוד.

     מרוצה חזרתי אל בית המלון. ידעתי שבזה באמת השגתי את מטרת הביקור שלי. הגעתי לחומר ולמקומות שלא היה שום סיכוי בעולם שאגיע אליהם דרך האינטרנט.

     נותרו לי כשעתיים עד ליציאה מן המלון לשדה התעופה, ושתי משימות – למצוא ספרי בישול צ'יליאני עממי ו/או אמנות פיגורטיבית מצ'ילה, ולקנות מתנות לילדים. אתמול ראיתי באיזו חנות שעברתי על פניה מכשירי רדיו בצורות מיוחדות – מכונית רדיו, אקדח רדיו וכו'.

     אל תגלו להם בשום פנים ואופן, כי זו הפתעה. אבל קניתי להם שתי מכוניות רדיו גדולות וזהות, עם אנטנה ושקע USB לחיבור למחשב ושלט רחוק, משהו משהו. וכמובן, מכוניות זהות לחלוטין בגודלן ובצבען. זה עלה לי 188 שקל. מחיר שבחיים לא הייתי משיג בו ג'דגטים כאלה בשום מקום אחר מלבד הקצה הזה של צ'ילה.

     אחרי כן נכנסתי אל חנות הספרים המופלאה, שנמצאה ממש מול המלון שלי. זו חנות מוערכת מאוד בקונספסיון, ובצדק. מצאתי בה מבחר גדול מאוד של ספרי אמנות, אך שום ספר אמנות מתאים לתקופה שאני עוסק בה – ומבחר גדול של ספרי בישול. אז קניתי לי שני ספרי בישול צ'יליאני. עכשיו נותר לי רק לבשל ארוחה צ'יליאנית בתובל, ולכתוב עליה. ואני יודע בדיוק את מי אזמין לטעום ולשפוט מה טבעה. את הסייעת בגן של הילדים, שהיא גם חברה שלי, ומוצאה מצ'ילה (ורוניקה, בלי התחייבות, כן:)?) קודם נראה אם אצליח להמיר מוצרים כאלה באחרים.

*

     לקחתי איתי חומרי קריאה ועריכה מן הארץ. אפילו הספקתי לערוך במהלך הטיסה הנה, וכנראה שכך יהיה גם במהלך הטיסה חזרה הביתה. אבל גם קניתי לי שני ספרים בשדה התעופה. האחד הוא ספרו של בן כספית על נתניהו. השני הוא ספר חדש מאת קולוס מק'קאן, "מכתביים אל סופר צעיר – עצות מעשיות ופילוסופיות," שראה אור בתרגומה של עידית שורר ובעריכתה של דבורה נגבי בהוצאת "עם עובד" זה עתה.

     הספר של בן כספית היכה אותי בהלם. אמנם, אני קורא את טורו ב"מעריב" בהתמדה. אך כשאני מקבל את הלקט הזה של תככים ושקרים, ספינים ומעשי גניבת דעת, זה פשוט מהמם ומחריד אותי. וכשזה בא במקביל לקריאת ההתפתחויות בחקירות של נתניהו בארץ, זה בכלל זוועה.

     קראתי למעלה מחצי הספר, ואז שכחתי אותו בהסעה משדה התעופה בקונספסיון לבית המלון שם. כנראה שהספיק לי. זה כול כך קשה ומדכא לקריאה. הלוואי וכבר יפטור אותנו מעונשו ויקדים ויתפטר. אני כבר באמת לא מסוגל לשמוע את שמו, את שם אשתו ואת שם בנו בכלל.

     האמת היא, שבצד הזעם שלי על המשפחה הזאת, התעורר בי היום גם צער עליהם. אפילו דאגה. הרי מצב העניינים הנוכחי של בני הזוג הללו עלול להביא רק לאחת משלוש אפשרויות – מאסר לתקופה ממושכת, או חס וחלילה איבוד שיפיון הדעת או התאבדות. אני לא יכול לראות איך בני הזוג האלה יהיו מסוגלים לעמוד בכליאה ממושכת. הפער בין הדימוי העצמי שלהם, כגואל ישראל ואשתו החסודה, לבין האמת, עמוק מכדי שניתן יהיה להתמודד עמו. ובתהום השחורה הזאת, שבין מה שאדם חושב ומאמין בו על עצמו לבין מה שהזולת רואים בו, ישנה אימה גדולה.

     ואני כותב זאת בלי שמץ שמחה לאיד או התלהמות. אלא בדאגה. אני מתעב אותם כבר מזה שנים. אני חושב שהם זוג מסוכן, שחייב להיעלם מיד מן החיים הציבוריים. אבל גם הייתי רוצה שישרדו את זה, למען בניהם. שישמרו על גחלת החיים בקרבם.

*

     הספר השני, "מכתבים אל סופר צעיר", הוא ספר מופלא. לא אצטט ממנו ולו מילה אחת. אומר לכם רק, שזהו ספר נפלא להוראת כתיבה, וגם לכותבים ותיקים. הוא מבריק, יוצא דופן, מלא הומור ומדויק. התרגום משובח ביותר. ניכר בו שהמתרגמת, עידית שורר, שאינני מכיר אותה, טרחה הרבה כדי לדייק מאוד בתרגום שלה ולשמור על רוח המקור. היא, וכנראה גם העורכת, עשו עבודה נהדרת. התוצאה היא פשוט סוכריה.

     אני מבקש להטיל בזאת על כול תלמידיי ותלמידותיי, בעבר, בהווה ובעתיד – את הספר הזה כקריאת חובה. תחסכו לי המון הסברים בדרך. באמת, רוצו וקנו וקיראו מיד את הספר הזה, וסמנו בו כול משפט ושורה שמהדהדים לכם אמת. יש כאן אינספור שורות כאלה.

     תדעו מזה רק ברכה.

    וליתר ביטחון גם אביא בפניכם קטעים ממנו כבר במפגשינו בשבוע הבא.

*

  זהו. הלילה אני קם בארבע לפנות בוקר, ויוצא בחמש מן המלון כדי להגיע לטיסה היוצאת ב-0740 בבוקר מסנטיאגו ללימא, פרו. אגיע ללימא בתשע וחצי בבוקר. שם יש לי פגישה אחת מאוד מאוד חשובה, של תחקיר, ביקור בעוד מוסד או שניים, ומפגש משמח עם בני משפחה. ואז חזרה לארץ.

      אני מתגעגע נורא. היום דיברתי עם הילדים בווטסאפ עם מצלמה, ופשוט השתגעתי. הם כל כך נפלאים, הילדים האלה, שהיום מצאתי את עצמי קורא קריאת שמע הן בהמראה במטוס והן בנחיתה, כדי שהשם ישמור עלי להגיע ממקום למקום בבטחה, ולהתקרב בחזרה הביתה. אז כן, גם בי חלפה המחשבה הזאת, איפה הוא היה בזמן השואה וכו'. אבל טוב לי לקרוא קריאת שמע, כשאני זקוק לו. אז זה מה שאני עושה. סבבה?

     שיהיה לכם שבוע טוב ומלא ברכה.