(יומן מלחמה 102).
היום, בין הכנת הלחם לאפייה למחר, הטיפול במיכאל החולה בקורונה ובדניאל שנשאר אתו בבית, ובין ניקיון הבית לקראת סוף השבוע, אמרתי לעצמי. רגע, אילן. אתה מעלה תמונות של הבנים משחקים פינג פונג, של לחם שאפית, של צנצנות ההכנה של ליקר תות עץ, בשעה שחבריך וחברותיך להתנגדות נלחמים ברחובות ובכבישים, בצמתים ובכיכרות. מה אתה עשית היום בשביל ההתנגדות, בשביל המחאה?
התחלתי לשחזר. קמתי מוקדם, והתחלתי בפרנסה. משלי לא כתבתי מלה היום. ערכתי שירים בכתב-יד בשירה של מישהי נהדרת ואחרי כן פרקים בכתב-יד מפתיע בסיפורת של מישהי נהדרת לא פחות. אחרי כן התפניתי לעסוק בעיצוב ובהתרמה מאחורי הקלעים למען גיליון ההתנגדות העשירי שיזמתי, "היי שוטר – על משטרה ודמוקרטיה." זה היה כרוך בשיחות טלפון ובתכתובות עם אישים חשובים.
הפרויקט הזה חשוב לי, מפני שסדרת גיליונות ההתנגדות היא דרכי לתרום למחאה בצד התרבותי והערכי שלה, וגם ביחסי ציבור ותקשורת. בעבורי, גיליונות ההתנגדות הם במה לסופרי וסופרות ישראל המוחים, לא.נשים שאני מזמין מהם.ן מאמרים ולצלמי המחאה הנפלאים. הם גם כלי חינוכי ותקשורתי, וכלי להשפעה על דעת הקהל.
אישרתי את עיצוב הגיליון ואז עברתי למלאכות הבית. בין לבין הייתה לי שיחה ערה ומפעימה עם רכזת להט"ב מאזור מסוים בארץ, שהתקשרה כדי לרכוש ספרות להט"בית לספרייה האזורית, וגלגלנו שיחה ממושכת על הקהילה, על אפשרויות פעולה למענה בתחומי התרבות ועוד.
אחרי כן התיישבתי לכתוב פוסט פוליטי חריף. זאת לא עשיתי מזמן. למעשה, מאז 7.10 פחתו מאד הפוסטים הפוליטיים שאני כותב. זאת, לא מפני שאין לי מה לומר, אלא מסיבה פשוטה אחרת. את רוב הדברים ראיתי וידעתי וחזיתי וכתבתי עליהם מראש. על כך שבנימין נתניהו בוגד, מצוי בניגוד עניינים חמור וחייב לא רק להיות מודח, אלא להיעצר בידי השב"כ, על כך שהוא עתיד לקלוע אותנו למלחמה איומה כדי לשמר את שלטונו, על כך שהוא יבחר להרוס את ישראל כליל, ובלבד שלא יועמד לדין צדק. לכן, מכיוון שכתבתי את הרוב מראש, נמנעתי מלחזור על עצמי. גם לא היה בכך שום טעם. אבל הבוקר, אחרי שהתברר הנזק האיום שחולל בסרטון שהפיץ נגד שלטון ביידן והבית הלבן, הבנתי שעלי לכתוב שוב, וכתבתי את הפוסט "זה זמן מעצר."
ואז גם הפצתי אותו בקבוצות פייסבוק וווטסאפ. וגם זוהי עבודת התנגדות.
אז כן, אמרתי לעצמי. אתה לא ברחובות, כפי שהיית מקודם. יש לך שני בנים, שאחד מהם לא מוכן להיות בהפגנות, מפני שקהל רב פשוט מכניס אותו למצוקה חושית ורגשית, ובן שמאד אוהב לבוא להפגנות, אבל חולה בקורונה. אתה לא ברחובות וגם לא בשבוע הספר. לא יוצא ללון עם הבנים באוהל מול הכנסת או המשכן בקיסריה, ולא מטלטל אותם בשיירות. זה מפני שאתה אבא-אמא, וחייב קודם כול לטפל בילדים ולהשגיח על בריאותם ועל חוסנם, שלא לדבר על בריאותך. אבל אתה עושה כול מה שאתה יכול ויודע לעשות מן הבית. וגם זה משהו.
ואז המשכתי בספונג'ה, ואחרי כן בהכנת ארוחת ערב לבנים, תוך כדי הקשבה לחדשות ערוץ 12. ואז התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה.
זה פוסט הרהורים. אני יודע. אני מצטער שאני לא אתכם ברחובות, כפי שקראתי לעשות עוד מראשית ההפיכה המשטרית, וכפי שעשיתי גם אני כול אימת שיכולתי במהלך השנה החולפת. הפער בין מה שקראתי לבצעו לבין מה שאני יכול לקיים כעת משגע אותי. אבל אני מתבונן בנסיבות חיי, ומבין שאינני יכול אחרת.
הייתי שמח להיות ברחובות מדי יום, כמו רבים ורבות טובים וטובות מחבריי וחברותיי למחאה. הייתי גם רוצה לרוץ לכנסת. אבל אני לא יכול. ולכן בחרתי בחירה אחרת. להיות בבית, אבל לפעול פוליטית כפי יכולתי בעיצובה של אלטרנטיבה פוליטית לקראת בחירות. ועל זה דווקא קיבלתי הערב בשורה טובה. "ערב טוב, הרינו לאשר את מועמדותך לתפקיד ציר.ה בבחירות לוועידה ה-11 של המפלגה, אשר יתקיימו ביום רביעי 26.6.2024. בתחילת השבוע הבא יעלה לאוויר פורטל המועמדות והמועמדים לוועידה ה-11, אשר יהיה פתוח לעיון כלל חברי המפלגה."
כן, מעתה ניתן לומר רשמית, שאני מועמד לתפקיד ציר בוועידת מפלגת העבודה המתחדשת, בראשותו של יאיר גולן. אני מאד מקווה שתתמכו בי, כדי שאוכל להשפיע על התווית דרכה לאיחוד עם מרצ ולהפיכתה לאלטרנטיבה פוליטית ראויה, שתחדש כאן את התקווה.
וחוץ מזה, אם עוד לא נכנסתם.ן לתמוך בהפקתו של גיליון ההתנגדות העשירי, זה הזמן. אספתי כבר את הכסף שהיה דרוש לי לעריכה לשונית, ניקוד, עיצוב והפקת דיגיטלית של הגיליון. כבר קיבלתי והכנסתי בו את כל תיקוני הלשון והניקוד, והוא כבר בשלבי עיצוב. אך כדי שניתן יהיה להדפיסו ולהפיצו כפי שעשיתי, בזמנו, עם 'הגדת ההתנגדות' ו'לשחזר תקווה', הגיליון שהוצאתי ליום העצמאות וליום הזיכרון שעברו, חסרים לי עוד כעשרים אלף שקל. לכן, אשמח אם תיכנסו ותתרמו לו כאן – https://beactive.co.il/project/79209
תודה שקראתםן אותי. מקווה שנזכה לטוב.
