החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהן (161).
שלשום (20.7.22) פתחתי קורס שלישי לליווי בכתיבת ספר. זה הקורס הכי חשוב שלי, לכותבים וכותבות בשלים, שכבר עברו סדנאות אצלי או אצל אחרים, יש בידם את ארגז הכלים הדרוש לכתיבה וכעת ברצונם לצאת לדרך, לכתוב ספר. כדרכי, הזכרתי להם בתחילת המפגש כי ההשראה אינה באה בחלל הריק. היא מגיעה אחרי תקופת חֶביון, שבמהלכה אנו חוקרים, ביודעין או שלא ביודעין, רגשית ואינטלקטואלית, את נושא הסיפור שלנו, מטמיעים בתוכנו דברים, ואז, כתוצאה מגירוי שליפה כלשהו, צץ מתוכנו משהו. ואם אנו מחויבים דיינו למה שהפנימיות שלנו מושיטה לנו כשי, למה שההשראה מביאה לנו כמתת, אנחנו ניגשים מיד אל המחברת או אל המחשב וכותבים, וזוכים בזה בזכייה גדולה.
הוספתי ואמרתי להם, שאף פעם אי אפשר לצפות מתי יגיעו מתנות ההשראה, שעל פי רוב הן מגיעות באורח, במקום ובזמן בלתי צפויים. לכן חשוב שנהיה קשובים לכול רעיון, גם אם הוא נשמע לנו רעיון עוועים, העולה בדעתנו לפתע, וחשוב שתמיד יהיו אתנו כלי כתיבה – כדי שנרוץ לכתוב מה שהגיע אלינו, בלי שיפוט, בלי צנזורה עצמית, בלי הערכה. אסור לנו לשקול, להעריך או לשפוט רעיון בטרם כתבנו אותו או במהלך כתיבתו, וגם לא מיד אחר כך. הזמן שאחרי יצירה הוא זמן מנוחה, לא זמן לשפוט מה שיצא מתחת ידינו. גם מה שכתבנו צריך מנוחה.
הדברים שאני מלמד נובעים מתוכי, מתוך ניסיון חיי ככותב. אינספור פעמים נוכחתי לדעת, שכאשר אני אומר לעצמי 'רגע, עכשיו אני עושה משהו אחר, תכף אתפנה ואכתוב את הרעיון הזה', או את החלום הזה, אני שוכחו כהרף עין. ולעומת זאת, כאשר מגיח ממני דבר, ואני ממהר לכותבו, על פי רוב הוא מוביל אותי כמו מפתח זהב למערת עלי באבא וארבעים השודדים שלי, למערת המטמון היצירתי של חיי.
בשנה החולפת כתבתי למעלה מ-450 עמודים בגרסה הראשונה של ספרי הבא. אחרי ששכתבתי והקלדתי אותם למחשב נסעתי לתחקיר בטורקיה. שם הבנתי, כי עלילת ספרי מתרחשת על רקע רחב ודרמטי הרבה יותר, במאה השבע עשרה, וכי ציר העלילה שכתבתי כבר בחלקו אינו יכול לעמוד כשלעצמו. עלי להוסיף לו עוד ציר עלילה.
לפיכך, בחודשים האחרונים אני כותב מעט, ועסוק בעיקר בקריאה, בתרגום ובתמצות של ספרי תחקיר על ציר העלילה האחר. אני נהנה מאוד מן הקריאה וההתעמקות בחומר, וכמו תמיד, העבודה הזאת מטמיעה בתוכי סיפורים ודמויות, אנקדוטות וחלקי סיפר, ואז הם מתפרצים ממני כרצונם, על פי רוב ברגעים הפחות מתאימים ונוחים לזה.
שלשום, אחרי שניקיתי את הבית לשבת, שמעתי פתאום דיאלוג ארוטי בין סריס לבין אדוניתו. מיד ניגשתי אל מכונת הכתיבה וכתבתי את הדיאלוג והסצנה הארוטית שבאה עמו. בלילה נשכבתי במיטה עייף מאד, אבל הרגשתי שזו אינה רק העייפות שלי, אלא של אותה אדונית. כיוון שתמיד ישנם במיטתי מחברת ועט כתבתי שתי פסקאות על עייפותה, ורק אז הלכתי לישון.
הלילה התעוררתי כדרכי בשתיים וחצי לפנות בוקר, כדי להשתין. אבל הפעם קמתי מחלום מפורט מאד, שזכרתי לפרטיו. זה היה חלום על השתתפותי בתוכנית ריאליטי, והחלטתי לעזוב אותה באמצע הצילומים. הדלקתי אור בחדרי, כתבתיו במחברת, שני עמודים אורכו, ורק אז חזרתי לישון.
הבוקר קמתי עמוס משינה וחלומות. לקח לי זמן להתעורר. ירדתי לקניות בכרמיאל, במהלכן נפל עלי דכדוך לא מוסבר. ככול שנקפו הדקות הקניות קשו עלי יותר ויותר. לבסוף, אחרי שהגעתי הביתה ופרקתי את הקניות, סידרתי את המוצרים במקומם ושטפתי את הפירות והירקות, ניגשתי אל מכונת הכתיבה וכתבתי על טרדת יומי. מקץ עמוד שלם של חומר אישי הגיעה גם פסקה, בה ייחסתי את הטרדה הזאת לאחת מדמויותיי, בספרי הבא.
כזו היא הכתיבה. מרגע שאתה נענה לה, היא מגיחה ממך בכל זמן ומקום. עליך רק לתת לה לשפוע ממך אל הדף, אל הנייר. בלי שיפוט, בלי הגבלה, בלי עריכה. אלה יבואו רק בשלב השכתוב של החומר, אחרי ש'יתקרר' וגם את, או אותה, תהיו יכולים לקראו בעין בוחנת.
את הדברים הללו אני מלמד בסדנאות הזום הבינלאומיות שאני מעביר, לישראלים בארץ ומחוצה לה. אם מי מבין תלמידיי ותלמידותיי מבקש.ת עזרה בשכתוב ובעריכת ספרו.ה, אני שמח לעמוד לרשותו.ה.
סדנאות הכתיבה הבאות שלי למתחילים ולמתקדמים תיפתחנה בראשית ספטמבר. לסדנת הליווי בכתיבת ספר, שהתקיים בה רק מפגש ראשון, ניתן רק השבוע עדיין להצטרף.
פרטים תקבלו ממני במייל ilan@isheinfeld.com או בווטסאפ למספר 0522-300098.
אשמח לשיתופים.
תודה, ושבת טובה לכולכםן.
