לֵךְ הַבַּיְתָה, בִּיבִּי.

יו-יו בי-בי

יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, קוֹרְאִים מֵאֲרוֹנוֹת

הַמֵּתִים, מִתְנוֹדְדִים

אָנֶה וָאָנָה, בְּבַקְשָׁם

כִּי תִּהְיֶה לְמוֹתָם תַּכְלִית,

כִּי לֹא יִהְיֶה לַשְּׁוָא.

יוֹ-יוֹ, הֵם זוֹעֲקִים

מֵחֶלְקוֹת הַקְּבָרִים הַפְּעוּרוֹת,

הַמֻּשְׁקוֹת בְּדִמְעוֹת אֵם וָאָב.

יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, מִקֹּדֶם סַיְּמוּ

מַה שֶּׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ,

אֶת כִּלּוּי הַמִּנְהָרוֹת, הַמַּשְׁגְּרִים,

אַחֶרֶת אֵיךְ נֵדַע שֶׁלֹּא סְתָם הָלַכְנוּ,

אַחֶרֶת אֵיךְ נוּכַל לָנוּחַ עַכְשָׁו.

לך הביתה, ביבי

לַחֲרֹק שִׁנַּיִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים

כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ סִבָּה. אוֹ-אָז

נִסְפֹּג הַכֹּל. טִילִים, מֵתִים, שִׁבְעָה.

אֲבָל אַתָּה שִׁטִּיתָ בָּנוּ

וּבְעַצְמְךָ. בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ

מַה סִּפַּרְתָּ לְעַצְמְךָ וְלִבְנֵי בֵּיתְךָ.

אֲבָל הִגִּיעַ הַזְּמַן

שֶׁתֵּלֵךְ הַבַּיְתָה

וְתַעֲזֹב אוֹתָנוּ בִּמְנוּחָה.

לֵךְ הַבַּיְתָה, בִּיבִּי.

כָּל הַמֵּתִים הָאֵלֶּה

עָלֶיךָ וְעַל רֹאשְׁךָ.

*

את שני השירים האלה כתבתי במהלך מלחמת 'צוק איתן.' האמנתי אז, כפי שאני מאמין גם אתה, שצה"ל מחוייב למגר את המנהרות והמשגרים ברצועת עזה. זאת, במקביל למאמץ אמיתי של חתירה מדינית לשלום. זה לא קרה.

לא פרסמתי את השירים האלה, מפני שחסתי על ראש הממשלה. לא רציתי להטיל עליו אישית את האחריות לנפילתם של החיילים במהלך 'צוק איתן.' האמנתי שהוא עושה הכול כדי לשמור על בטחונם של אזרחי ישראל.

אינני מאמין בכך עוד.

ההצטברות של הדברים – פרסום הדו"ח של מבקר המדינה על התנהלות הדרג המדיני במהלך 'צוק איתן,' הדו"ח על התנהלות משפחת נתניהו ומינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון והרחבתה של הממשלה לממשלת ימין, תוך כדי ספין על תוכנית שלום אזורית, ניסיון אמת או כזב להכנסת המחנה הציוני לממשלה וכריתת הברית עם ישראל ביתנו, תחתיה, ולבסוף הפוסט המסית והמדיח שהועלה בדף הפייסבוק שלו, בנוגע לאינוסה של צעירה יהודיה על ידי פלסטינים – כול אלה הגדישו בעיני את הסאה.

כבר אין כאן שאלה של ימין ושמאל בכלל. הסכימו איתי, שמי שקורא, כמוני, למיגור המשגרים והמנהרות ברצועת עזה אינו יכול להיחשב כאיש שמאל מובהק, לפחות לא על פי ההגדרות הקוטביות של מושגים אלה כיום אצלנו, בתוך השסע, שאף הוא הרבה באחריותו של ראש הממשלה.

בנימין נתניהו צריך להיפרד מכסאו. בצורה דמוקרטית. יש כאן די והותר אנשים צעירים טובים מן הדור שאחריו, שיכולים להתמודד על הנהגת ישראל קדימה. גדעון סער, משה יעלון, משה כחלון, יאיר לפיד, שלי יחימוביץ', ציפי לבני, אראל מרגלית, עומר ברלב, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, ועוד רבים ורבות, טובים וטובות אחרים/ות.

אי אפשר להשאיר את מדינת ישראל בידי אדם זה, שרוב ראשי זרועות הביטחון, מאז שנות השמונים ואילך, טוענים כי הוא מסוכן למדינה ולישראל.

הוא צריך ללכת הביתה.

ואתם מוזמנים/ות לשתף פוסט זה ברבים.

שבוע טוב לכם/ן,

אילן שיינפלד.

נ.ב.

שני השירים לקוחים מכתב-היד של ספרי, "ספר התמורה," שיראה אור אי"ה עד סוף שנה זו, בטרילוגיית כרכי השירה החדשה שלי.