רונה רענן שפריר, איש לומד לעוף, מטר, 2010
אל ספרה החדש של רונה רענן שפריר הגעתי בהמלצתו של חבר סופר, ולמן השורות הראשונות התאהבתי בו. הספר עוקב אחר שלבים שונים בתהליך היצירה, וקורא בשם לאותם רגעים וכוחות, שלבים ותהליכים שלעתים קרובות האדם היוצר מרגיש כאילו הוא נטרף בתוכם, ורק הוא חווה אותם, ואין בלתו. בעצם קריאת הדברים בשמם מעבירה רונה איזה רוגע בקורא.
"המקום הריק בפנים, התחושה של משהו שלא יודעים להגיד מהו, אבל הוא מתקיים ודופק על הדלתות הפנימיות, כמו ילד עקשן שרוצה לצאת לגינה. המקום הזה הוא סימן: הוא מסמן את מה שרוצה לקרות, את ההתחלה של יצירה חדשה," היא כותבת. מן המקום הזה היא ממשיכה ורוקמת את החוטים הסמויים, המניעים מעשה יצירה. למשל, "אי ידיעה פעילה". "מצב של אי-ידיעה פעילה הוא המצב הפורה," היא כותבת. "זהו המקום שבו צומחת תחושת משמעות וזיהוי של מהות פנימית יוצרת ומבטאת."
המחברת מבהירה, כי יצירה היא התנועה בין בחירה אחת לבחירה הבאה, ומצטטת בהקשר זה את גבריאל גרסייה מרקס, שאמר "אני פשוט בוחר לכתוב את המילה הראשונה. בדרך כלל אני לא רוצה, אני בטוח שהפעם לא כתבתי שום דבר ראוי. אבל בכל זאת אני בוחר לכתוב לפחות עוד מילה אחת. ואחרי המילה – משפט. ובדרך כלל בסוף הפסקה השנייה אני שוכח את סיבת הדברים." באמצעות מובאה זו היא מתקנת את האמונה הרווחת במוזה, ומעמידה את היצירה על בחירת האדם לעסוק בה. בהמשך, היא מתארת ומפוררת את ההתנגדויות הפנימיות ליצירה. היא מספקת טכניקות כיצד לעקוף התנגדויות ('בלוקים'), ומתארת את חווית הזרימה כאשר היצירה מתרחשת.
בהמשך הספר, המחברת מתארת את מנגנוני הביקורת הפנימיים של היוצר ואת תגובתו לביקורת חיצונית. גם כאן היא מביאה מעקפים לצללים הללו. אבל היא מתארת גם את היפוכו של המבקר הפנימי – הסנגור הפנימי, זה שמעודד את היוצר לפרסם את יצירתו כמות שהיא, בלי שכתוב ועריכה, ומוליד, כדבריה "יוצרים מפונקים ותלותיים, שזקוקים לחיזוקים חיוביים שקרים." בהקשר זה אין היא חוסכת את ביקורתה מן החברה המערבית: "הסנגור הפנימי המטייח, המכחיש מודעות, הרוצה הקלות ומזמין סתמיות – הוא ביטוי עמוק של החברה המערבית, חברה שבוחרת לא פעם בחיים חלולים, עם יצירות סינתטיות במקום יצירות בעלות משמעות." הביקורת הזאת היא בעלת משמעות גם לתרבות הישראלית כיום.
רונה רענן שפריר מנתחת בספרה את מהות הכישרון, את הקשר בין כסף לבין יצירתיות, את טיב התנועה היוצרת ואת חיבור היצירה מחדש אל החיים. בקריאה חוזרת של הספר נדמה כי הוא בנוי במבנה ספירלי, של מעגלים הולכים ומתרחבים, המסייעים לקורא להיכנס כמו מאליו אל הים הגדול של היצירה.
הידע העמוק שמביאה המחברת בספרה מבוסס, בין השאר על תיאוריית ה Flow Theraphy, המניחה, לדבריה, את קיומה של מערכת יחסים בין האדם לבין משהו בתוכו, אותו מקור פנימי המתואר בדרך זו או אחרת בשלל כתבים ומקורות, העוסקים בטיפול וביצירתיות. גם מבלי להתעמק במודל שהיא מציעה, בפרקים האחרונים בספר, ספרה הוא אוצר של זהב לכל אדם יוצר, חדש וותיק, פורה ושופע או מובס ותקוע. למעשה, תוך כדי כתיבת רשימה זו כבר הבנתי, שעלי לקרוא בו שוב. הספר מומלץ בחום לכל מי שמרגיש את הדבר הזה בתוכו. הדבר שרוצה לבוא לידי ביטוי, ולא תמיד יודע איך.
