אי שם בראשית שנות השמונים עשיתי יוגה ומדיטציה שעה וחצי מדי יום. באותה תקופה קראתי הרבה בודהיזם, ועמדתי אז על העקרון הפשוט – שביקום שלנו הכול מחובר להכול, והכול מחובר לאחד. ואם תרצו ל-האחד. שכולנו חלק מרקמת חיים פועמת. אנו, בעלי החיים והעצים מסביבנו, השמש, האוויר והאור, הסלעים והמינרלים, הכוכבים וגם הגלקסיות הרחוקות. כולנו אחד. וכולנו משפיעים איש על רעהו, אדם על מקומו, ומקום על יושביו.
בדרך כלל אנו נוטים לשכוח את חוקי היסוד האלה. אנחנו חיים את חיינו, איש איש בדלת אמותיו, לעתים מיטיבים זה עם זה וחומלים איש על שכנו, ולעתים קרובות מקנאים ומצרים עין ושונאים ושוטמים זה את זה, ומרעים זה לזה עד מאוד.
אבל ברגע שבו ניחתת בנו ההכרה בדבר אחדותנו, אי אפשר להמשיך לחיות מתוך התעלמות או זדון. זה הרגע שבו האהבה, ההזדהות, החמלה והערבות ההדדית נובטות בו. זה גם הרגע שבו אנו עוברים שינויים גרעיניים ממש. הופכים לצמחונים או לטבעונים, למתריעים בשער על המאזן האקולוגי, לפעילים בתנועות אחווה ושיוויון ושלום, לקולטי פליטים ולמשקמי ארצות מוכות חרון.
ברגע שאנו מבינים שכולנו אחד, שכול אחד מאיתנו יש לו יכולת לתת כפי יכולתו ולקבל כפי יכולתו, אנחנו גם צועדים על דרך השגשוג. כי השגשוג האמיתי אינו נובע מהגדלת אחוזי המכירה של מוצר, או מטריקים של מסחר. הוא נובע מאהבה. מהבנת מקומו של האדם בחיי זולתו, מן הקשב לזולתו, מן ההזדהות עמו ומן היכולת לתת לו בידיעה שתקבל, ממנו או מאחר או מן היקום, בדיוק מה שאתה זקוק לו בתמורה.
החוק הראשון של היקום, חוק האחד, הוא אם כן גם בסיס החיים בתוך שגשוג, בתוך אהבה. ולמעשה, הוא גם קשור קשר עמוק מאוד למעשה הכתיבה. כי כתיבה טובה ניתן לכתוב רק מתוך קשב עמוק, עם כול החושים, הגוף ובעיקר הלב, לסביבה שלך ולזולתך. די בזה שתצא עם מחברת ועט לרחוב, ותשב בבית קפה או על ספסל בשדירה. אם יש בך קשב, יש בך אהבה. ואם יש בך את אלה, גם יעלה בעבורך שיר או סיפור מתוך מה שתקשיב לו בכול מאודך.
לעתים קרובות אני מצר על כך, שחדלתי מכתיבת סיפורת ודרמה בנעוריי, בשל הביקורת השגויה שקיבלתי. אבל אני מוכרח להודות, שכתיבת סיפורת ודרמה טובות קשורה גם בניסיון החיים, וכי ניתן לכתוב אותן רק מתוך ההבנה, שהחיים הם מצד אחד ריק גמור, המחכה לפועלך בו, הממתין שתמלא אותו בתכלית ובתוכן, כל אדם לפי כוונתו, תכליתו ומטרות חייו. ומצד שני הם מזמנים לנו קשיים, עליות ומורדות, מהמורות וזכיות, מפני שזוהי הדרך היחידה להתקדם בהם וללמוד מהם משהו.
שהחיים הם שיעור, קודם כול בהישרדות, אחרי כן בהתכוונות ואז גם בענווה ובצניעות, בהזדהות ובאהבה. וזה גם עיקרה של כול חוכמה ושל כול דת.
אני כותב את הדברים האלה כי נזכרתי היום בסמינר לשגשוג, שעברתי אצל חברתי, המשוררת הירושלמית, שלי אלקיים, אי אז בשנות השמונים. שלי דיברה איתנו על הדברים האלה. היא גם לימדה אותנו איך לכתוב אישורים, היגדים חיוביים, הבוראים מציאות מתוך כמיהה, התכוונות או צורך. ובעיקר היא לימדה אותנו להודות, מייד, על כול מה שאנו מקבלים, כי התודה והברכה הן ההופכות גם את הזרימה של השפע אלינו למתמדת וליציבה.
נזכרתי בזה הבוקר, כשיצאתי מהבית עם 70 שקלים, כדי לנסוע עם דניאל לריפוי בעיסוק וממנו לשוק. הוטרדתי מזה שנגמר לי הכסף המזומן, ורק בסדנה בהמשך השבוע אקבל עוד ממנו. המשכורת נכנסת ישר לבנק. מן המזומן אני חי.
הייתי צריך לקנות ירקות ופירות ועוף ולבשל לכול השבוע. את העוף אני קונה באשראי, ואילו את הפירות והירקות במזומן. אבל ידעתי שיהיה עלי לשלם 25 ש"ח לחניון, כי קשה למצוא חנייה ליד המכון להתפתחות הילד ביפו. ואז אמרתי לעצמי בלבי, שלא אכנס לחניון. אעשה סיבוב ברחוב של מכבי התקומה. אולי בכול זאת אמצא בו מקום חנייה פנוי ואחסוך את הכסף הזה לקניות.
וכך היה.
עשיתי סיבוב, וברחוב תקומה, ממש מול בניין 'מכבי,' חיכה לי מקום חנייה מרווח. תימרנתי את האוטו פנימה, חייכתי, ואמרתי בקול רם, 'אמנם אשיבה יה,' שזה תרגום של שלי להודייה ההודית 'אום נאם א שיווייאה.'
אחרי כן, בשוק, המחירים היו נמוכים להדהים. ב 37 שקלים קניתי את כול הירקות והפירות לשבוע, מה שבדרך כלל עולה לי פי שניים, ועוד נשאר לי כסף לזיתים, לתותים ולאגוזי מלך, ואפילו לעוגות קטנות לילדים ולבורקעס תרד בשבילי.
בו-בזמן שבירכתי בלבי את היקום על השפע שהוא מעניק לי, הגיעו אלי היום עשרות שיחות טלפון. אמש פרסמתי באתר 'אגורה' מודעה, בה ביקשתי למסור חינם מגלשה ונדנדה מפלסטיק צבעוני לפעוטות. מיכאל ודניאל כבר גדלו, הם כבר לא זקוקים לזה ולא ישחקו בזה בבריכה בחצר. הגיעה העת לתיתן לאחרים שישמחו בהן, ולפנות לנו מקום במחסן.
כבר אמש שלחה לי מישהי בשם אסתר הודעה, שתשמח לקבל את החפצים האלה, ואני הבטחתי לשומרם לה.
היום אחר הצהריים, מקץ עשרות שיחות טלפון של מעוניינים בחפצים, נעצר ליד שער ביתנו טנדר מסחרי קטן וישן, שנהגה בו אישה צעירה חבושת שביס. בתוך הרכב היו פעוט ותינוק ישובים יחדיו. כול כך שמחתי לדעת, שאלה הילדים שיזכו במתנותינו. עזרתי לה להעמיס הכול על הרכב, וברגע האחרון הוספתי לה גם בריכה מתנפחת, שאנחנו קיבלנו ומעולם לא השתמשנו בה, כדי שיהיה לילדיה כיף גדול באמת בקיץ הזה. בריכה, מגלשה ונדנדה. ביחד.
ואחרי כן הודיתי לאל בקול רם, אמרתי בפניה תודה לאל, ואחרי כן ברוך השם, והתכוונתי לכול מילה.
נכנסתי הביתה, הכנתי עוף בתנור ומרק עוף לכול השבוע, ואפילו תבשיל ירקות טעים, חילקתי הכול למנות והקפאתי, והרגשתי מלא תודה. אפילו שהילדים שיגעו אותי במשך הבישול, כי כמובן רצו לצאת להסתובב בחוץ או להיפגש עם חברים. אבל ככה זה כשאתה הורה יחיד. אי אפשר לספק להם כול הזמן את כול הרצונות והצרכים.
*
כול כך כיף לתת, כול כך כיף לקבל. כל עונה אני מקבל את מלוא הבגדים שהילדם זקוקים להם, וכל עונה אני מוסר את בגדי העונה החולפת לתאומיו של מישהו, שעובד כמרצה באוניברסיטה הפתוחה כמוני, ובניו קטנים מבניי בדיוק בשנה. וכשם שעינת התקשרה אלינו בשבוע שעבר, להזמין אותנו כדי לקבל מידיה את התחפושות של בניה מן החג שעבר, כך מחר אעביר לידי שי את תחפושות הסופרמן של מיכאל ושל דניאל משנה שעברה.
כיף לחיות ככה, להיות חלק ממעגל של נתינה ושל קבלה. זה מזמן הרבה חסד.
ולכן, אתם עושים אותי גם כול כך מאושר ואסיר תודה, על תרומתכם לקמפיין מימון ההמונים שלי, שנועד לאסוף כסף להוצאתם לאור בו זמנית של שלושה ספרי שירה חדשים משלי, ובזה לשים קץ לשתיקה המאוד ארוכה שלי כמשורר.
כתובת הדף בו ניתן לתרום נמצאת כאן, ואשמח אם תיכנסו ותצטרפו למעגל הזה של שפיעה ושל חסד.
וכדי שלא אסיים בי עצמי בלבד, אספר לכם עוד משהו. גיסתי האהובה, מיכל נתן, היא כוריאוגרפית ורקדנית פלמנקו מן המעולות והטובות שישנן בארץ ובעולם. מיכל עצמה מופיעה בצד גדולי רקדני הפלחנקו, במסעות הופעה אישיים שלה איתם. אבל כעת קרה משהו מאוד יפה. להקת הפלמנקו הישראלית, להקתה של מיכל, הוזמנה כולה יחד למסע הופעות ביפן.
להקת הפלמנקו הישראלית תופיע מדי יום במשך שבעת ימי הפסטיבל, ותהיה הנציגה היחידה של ישראל בפסטיבל יוקרתי זה. הפסטיבל מסייע באירוח הלהקה בעיר, אבל אינו נושא את עלויות הטיסה לשם. לכן, פתחה הלהקה מסע גיוס כספים משל עצמה, באתר הדסטארט. ואני ממליץ מאוד להיכנס לדף הקמפיין שלה, כאן, ולתרום גם לה. כי העבודה של מיכל גיסתי עם להקתה היא מדהימה, כול מי שאי פעם צפה במופע שלה יודע לאיזו איכות מופלאה של הרמוניה, של קצב ושל עומק רגשי היא מגיעה. וכי על כן, אין מתאימה ממנה ומלהקתה לייצג את פניה היפים של מדינת ישראל בעולם.
ועל כול אלה שתבוא עליכם הברכה.
אילן שיינפלד.
