להתפלל, לחלום, לחשוב חיובי ולברוח מן המציאות.

יומן מלחמה (94).

     היום העליתי לפייסבוק ולטוויטר את 'מפת הצפון החדש', תרשים שמסתובב בווטסאפ וברשתות החברתיות, שהכין/ה מישהו/י, ומראה את קו הגבול החדש שלנו, עמוק בתוך הגליל, כפי שקבע זאת חיזבאללה על ידי הפגזה בלתי פוסקת של יישובי קו העימות, וקבעה זאת ממשלת המחדל, בכך שלא פלשה מיד ללבנון ותחת זאת פינתה את תושבי היישובים דרומה.

     בתגובות לפרסום זה כתבו לי שזה משהו שאסור להעלות אותו או לפרסמו, ושאלו אותי אם לא שמעתי על עין הרע ועל מחשבה בוראת מציאות. תגובות דומות הגיעו אלי כאשר העליתי, לפני שבועיים בערך, פוסט המזהיר מפני מתקפת חיזבאללה העתידה להתרחש ב 15.5.24, וטרם התרחשה, תודה לאל.

     התגובות הללו רודפות אותי במשך שנים. בכל פעם שאני מעז לכתוב משהו החורג מן הקונצנזוס, מאתגר את גבולות התודעה, מחדד את המודעות או מטלטל את האימה, תמיד ישנם מי שמגיבים על דבריי באופן זה. שכדאי לחשוב חיובי, שמוטב לא לעסוק בשלילי, כי על ידי עיסוק בו אני מביא אותו עלינו ועל עצמי. לכן, אני מבקש לומר כאן כמה דברים על אודות החשיבה החיובית.

     אני מאמין גדול בכוחה של האמונה. כאדם מאמין, אינני מאמין באל היהודי או בכול אל אחר, אבל בהחלט מאמין ביכולת שלי ושל כול אחד ואחת מאתנו לברוא מציאות במחשבה, בלשון ובמעשה. למען האמת, זו הגישה לפיה אני חי. מדמיין, מתכנן תוכנית פעולה, מבצע. כך הקמתי את משרד יחסי הציבור הגדול שהיה לי, את בית הקפה וחנות הספרים שלי לשעבר, כך הבאתי לעולם את בניי, כך יצרתי כול אחד מספריי, 32 במספר ועוד היד נטויה. כך אני גם מתנהל בחיי היומיום. רוצה גן ירק מניב? לומד איך להרכיב ערוגות, מפרק משטחי עץ, בונה ערוגות עם חבר שלי  והילדים, ממלא אותן בשכבות ושותל וזורע.

     אבל אני גם יודע כמה דברים על טבעה של המציאות. שישנה מציאות שאינה תלויה רק בבני האדם, וישנה מציאות שתלויה בהם מאד, אבל היא פרי הכרעה של רבים מהם ולא פרי הכרעתו של היחיד. למשל, מצב כדור הארץ תלוי גם בהכרעת היחיד והאומה, עד כמה לזהם ולנצל את כדור הארץ ועד כמה לעסוק במניעת זיהום ובשימורו. מצב הישרדותה של מדינה תלוי בהכרעת היחיד במי הוא בוחר לשלטון או במי הוא מורד, באילו ערכים הוא דוגל ויוצא לממשם או להיאבק למענם, ומה מידת הזמן, הכוחות ומשאבי הלב והנפש שהוא משקיע בשינוי ובתיקון המציאות שהוא חי בה.

     גם המלחמה היא פרי הכרעתם של יחידים ושל אומות. השלטון שבחרנו בו, או זה שלא מרדנו בו, הוא המוביל אותנו למלחמה כדי לשמר את כוחו עלינו על ידי הקרבתנו. השלטון שבחרנו בו הוא זה שקורע ומשסע ומפלג אותנו, מתעלם מאזהרות שאויבינו מזהים בזה שעת כושר למתקפה נגדנו, ואחרי שהם תוקפים אותנו בגין התעלמותו מאזהרות גם אינו נוטל על עצמו אחריות לנעשה, מתעלם מן החללים, הרצוחים, האנוסים, החטופים והחטופות ועוד מעז לנסות להשתיק אותנו בשם ססמאות כמו 'אחדות' ו'יחד ננצח', 'לא חוזרים ל-6.10' ועוד כול מיני שקרים והבלויות, ובו-בזמן ממשיך במה שפילג בינינו – קידום חוקי ותקנות ההפיכה המשטרית, גזילת כוחו של האזרח מול משטרו, בזיזת אוצר המדינה ודרדור האזרחי לחיי חרדה ועוני.

     המלחמה היא גם פרי הכרעתו של האויב. יחידים המאמינים בצוויה הרצחניים של דת כלשהיא, המגדלים את ילדיהם כחייליה הנאמנים של דת המקדשת כיבוש ודם על פני חיים, דת הרואה בהסכמי שלום ובריתות רק ברירת מחדל ארעית בין כיבוש למשנהו ובין ניצחון אחד לשני. היא פרי הכרעתם של יחידים ושל עם, שמנהיגיו דחו שוב ושוב כול פשרה ושלום והעדיפו את המשך הטרור והמוות על פני האפשרות להסדר לאומי בר קיימא ומתמשך.

     כאן וגם שם, חשיבה חיובית יכולה לפרנס חזון של שלום, של אחווה, של שוויון ושל צדק. כאן וגם שם חשיבה עלולה לפרנס גם חזון של דם ואימה, רצחנות והקרבה בלתי פוסקת.

     הקריאה לחשיבה חיובית בשם בריאת מציאות במחשבה, במלה ובמעשה היא חרב פיפיות. בטוהרתה החשיבה אכן בונה מציאויות, מאפשרת ליוצרים, לממציאים ולמנהיגים מבינינו להתוות תמונת עתיד, ליצור חזון, ואז לתכנן איך לממשם ולהוציאם מן הכוח אל הפועל.

     אבל אצל רבים מדי, הקריאה לחשיבה חיובית אינה באה כדי לבנות, אלא כדי להתחבא, כדי להכחיש את המציאות המאיימת. הקריאה לחשיבה חיובית היא מגננה מאגית סוגסטיבית, שנועדה להסיר את האחריות מן היחיד למציאות חייו. כאילו אם לא אשמע חדשות, לא אצפה בטלוויזיה, לא אקרא עיתונים, לא אדע מה קורה מסביבי, לא 'אכניס את הרעל הזה לתוכי' אהיה מוגנת, טהורה במחשבה ובלב וברגש, אוכל להתפלל לשפיות ולשלום ולהאמין בהם בכול מאודי, וכך גם אביא אותם.

     הגישה הזאת אינה גישה של בריאת מציאות אלא של בריחה מאחריות לעיצוב המציאות. זוהי המגננה של ילד, המכסה על עיניו בתקווה שאם לא יראה את האימה היא תתפוגג באורח קסם, תאבד מכוחה ותיעלם. למרבה הצער, לא כך מתנהלת המציאות. כאשר אנו עוצמים עינינו מולה, או משננים מולה תפילות ל'בורא עולם' או לכול ישות עליונה אחרת, זו בדיוק שעת הכושר של הרוע ושל הרשע. הרוע והרשע, השחיתות והאכזריות, חוסר החמלה וחוסר האמפטיה לזולת, כל הדברים המאפיינים כול כך את ממשלת ישראל הנוכחית וגם את ארגון החמאס הרצחני, משגשגים בדיוק בשל הסרת האחריות האישית של כול אחד ואחת מאתנו, שהמציאות כל כך קשה לנו עד שאנו מעדיפים לעצום עינינו מולה, להישאר בבית, להיסגר בו עד עבור זעם, שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה, כמו לצאת לרחובות להפגין, להדיח את ממשלת הדמים ולבחור תחתיה ממשלה לאומית רחבה ומתפקדת, להיכנס לחיים הפוליטיים כדי לממש בעצמנו את מה שאנו מאמינים בו ודוגלים בו וחולמים עליו. אבל ככה לא משנים מציאות, רק מרעים אותה.

     חשיבה חיובית? כמובן. ככלי לתיקון מציאות במחשבה, בדיבור, בתכנון ובמעשה. לא בהמתנה לבורא עולם או ל'אנשים אחרים' שיעשו את זה בשבילנו. כי לא ריבונו של עולם ולא ג'ו ביידן האהוב, לא אומות העולם ולא מלאכי השרת יושיעו אותנו. רק אנחנו נושיע את עצמנו. על ידי יציאה לרחובות ועצירת המדינה עד להפלת ממשלת הדמים, על ידי חתימת הסכם שלום אזורי וסיום המלחמה, השבת תושבי הצפון לבתיהם והשבת החטופים, או לחליפין, בלית ברירה, על ידי יציאה למלחמה בלבנון, כדי למגר את חיזבאללה ולהשיג אותן מטרות.

     אם אתם/ן רוצים/ות שינוי, הביאו אותו במו ידיכם/ן.