למי בכלל יש זמן לקנא?

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (176).

     היום אחר הצהריים התעוררתי אל פוסט של חברתי האהובה, מאירה ברנע-גולדברג, בנוגע לקנאת סופרים, וסופרות. היא מספרת בו על חברה סופרת, שהתקשרה כדי לומר לה שתצא מהפייסבוק עד לסיום פסטיבל כראמל בדיזינגוף סנטר, מפני שאינה יכולה לעמוד עוד בהתקפי הקנאה המתעוררים בה מול הצלחתה של מאירה, הצלחה שהיא מספרת עליה בפליאה, בגאווה, בתימהון וביראה, מדי יום ביומו.

     קראתי את הדברים בחיוך. מי מאתנו לא חש מדי פעם קנאה במישהו או במישהי מצליחים יותר ממנו או ממנה. הרי קנאה היא רגש טבעי. השאלה היא מה עושים אתה. היא יכולה לשתק, למרר את הנפש, לחסל כל דחף יצירתי, אבל בה-במידה היא עשויה להוות גם כוח מניע אדיר, הדוחף קדימה לעוד יצירה, לעוד יצירתיות, למחויבות עמוקה, שלמה וטוטלית למעשה היצירה עצמו וגם לשיווקו ולקידומו ברבים.

     אלה גם הדברים שמאירה כתבה לאותה חברה. חייכתי, כי מאירה משמשת דוגמה ומופת למישהי, שהייתה מוכרת ספרים ואחרי כן מנהלת ברשת 'צומת ספרים,' ואז הביטה יום אחד בכול שפע הספרים מסביבה, החליטה שהיא רוצה לכתוב אותם במקום למכור את ספריהם של אחרים ואחרות, ועשתה דרך מופלאה עד למקומה הנוכחי, כסופרת הילדים הכי נערצת בישראל.

     מעשה היצירה הוא תהליך מורכב. יש בו עליות ומורדות, תקופות של שפע ושל חוסר, של בהירות ושל עכירות. לכתוב ספר זה כמו לצלם במצלמת פולרויד. זוכרים שהייתה עם מצלמה כזאת? אתה לוחץ על הכפתור, ומן המצלמה יוצא פילם, שעליך לקלף ממנו נייר כלשהו, ולנערו באור השמש. בתחילה, מה שנשקף מן הפילם הוא ערבוביה עכורה של דברים. אך לאט לאט, ככול שחומר הפיתוח נספג ומתפשט בנייר הצילום, הולכת ומתבהרת התמונה, גבולות העצמים מתחדדים, הצבעים מעמיקים, ואז נגלה בפניך הצילום השלם.

     הכתיבה דומה מאוד לתהליך הזה. אתה מתחיל ברעיון, בדמות, בקול פנימי עיקש או בדימוי. אינך יודע עדיין לאן זה מוביל. אתה נענה להם וכותב, משהו ראשוני, מקוטע, לא רציף, מלא עכירות ומבעדה גם יופי. ואז, אם אתה יודע איך לעבוד, אתה מניח את זה בצד, שיתקרר. רק מקץ ימים, שבועות או חודשים אתה ניגש מחדש אל מה שכתבת, הפעם עם עט ביד, ואז קורא בעיון, מוחק, משנה סדר מלים במשפט, מוסיף בכתב-ידך שורה או פסקה או יותר, החסרות שם, ואז שב ומניח את הטקסט בצד, שיתקרר.

     מקץ זמן רב אתה שב אליו שוב, וקורא אותו עם מרקר ביד. מסמן אזורים שבהם מבעבעת איזו מהות לא נחקרת מתחת לשורות, או מתי שני דברים שאינם קשורים כלל מתחברים יחד, ויש להפרידם לסצנות או לפרקים שונים, וכך הלאה.

     מעשה היצירה הוא תהליך מיוחד וקסום, נפלא וממושך.

     הדבר היחיד שאתה יודע הוא, שעליך להתייצב אליו בהתמדה, מתוך מחויבות, מדי יום ביומו. שכן החיבור הרציף שלך לעורקי היצירתיות של העולם הוא הערובה היחידה שיש בידך להתמד היצירה, וההשראה מגיעה רק כאשר אתה מתייחס ליצירה כאל מעשה של יום ביומו, כמו כושר, אוכל או שינה.

     אז למי בכלל יש זמן, אנרגיה או יכולת להשקיע בקנאת סופרים יותר מאשר צביטת לב קלה?

     השבוע תלמידה אחת שלי, שכותבת רומן יהודי סאטירי נפלא, הביעה חשש, שמא היא כותבת שטויות, ולספר שלה אין מקום. הקשבתי לה, ואז אמרתי לה, שתעשה לו מקום. שאת הסיפור הסאטירי הנפלא שלה רק היא יכולה לכתוב, לא אף אחת אחרת, מפני שהיא גם דתיה וגם פורקת עול, אישה צעירה ומיוחדת מאד. ושמוטל עליה להתמיד בכתיבתו, ולעשות לסיפור שלה מקום, בקרב משפחתה והקהילה שהיא שייכת אליה וקהל הקוראים.

     תלמידה אחרת שלי, אישה מוכשרת וחכמה להפליא, ומאד מבוגרת, הגיעה אלי אחרי שכבר נואשה ממשאלת לבה לכתוב אי פעם ספר. מזה מספר חודשים היא כותבת ספר קסום, שבדרכו המיוחדת משקף את זרמי העומק בחברה הישראלית כיום. היום התקשרה לומר שהיא מהרהרת בעזיבת הסדנה לכתיבה, מפני שהיא כותבת רק במהלכה, אך לא בבית. שיש לה המון רעיונות, אבל שהיא לא מסוגלת להוציא אותם מתוכה.

     סיפרתי לה, שגם לי קשה מאוד לכתוב בתקופה האחרונה, בשל החופש הגדול, הימצאות הילדים בבית, החום הכבד ודאגות הפרנסה. אמרתי לה, שאם היא כותבת רק במפגשי הסדנה, מוטב שתישאר בה, כדי שתכתוב לפחות בה, אחת לשבוע. שאני אומר לה זאת לא מסיבות עסקיות, אלא מפני שאני באמת ובתמים מאמין בה ובספרה, ושיותר מזה, לא אניח לה להרפות מן הספר, מפני שאחרי כול כך הרבה שנים של מעצור יצירתי – לא אתן לה לשמוט את הכתיבה מידיה.

     ואז עלה בי רעיון – משהו שלא הצעתי לאף אדם עלי אדמות מקודם לכן. הצעתי לה, שבתקופה הקרובה נתחייב איש בפני רעותו, כחברים, לא כמורה ותלמידה, שמדי יום ביומו כול אחד ואחת מאתנו נכתוב משהו, ונראה את זה האחד לשנייה.

     היא קיבלה על עצמה את המשימה. גם אני.

     כרגע סיימתי לכתוב ארבעה עמודים, פי 2-4 תפוקה יומית מכול מה שהצלחתי להפיק מעצמי בחודשים האחרונים. כתבתי לה על כך בווטסאפ, כדי לעודד אותה לכתוב. והנה, רגע אחרי ששלחתי לה את ההודעה, מצאתי הודעה ממנה באי-מייל, המבשרת לי כי לשמחתה כתבה היום בספרה.

     אז עכשיו אתםן מביניםות? למי בכלל יש זמן לקנא במאירה, או בכול סופר או סופרת מצליחים אחרים. קחו את הקנאה לקצות האצבעות, אחזו בהן עט או מקלדת ולכו לכתוב.

     שבת שלום.

נ.ב.

     סדנאות הכתיבה הבאות בהנחייתי תיפתחנה ביום ראשון 23.10.22 בשעות 10.00-12.30 (סדנת בוקר) ובשעות 20.00-22.30 (סדנת ערב) ותתקיים בזום בלבד בתאריכים הבאים: 23.10.22, 30.10.22, 6.11.22, 13.11.22, 20.11.22, 27.11.22, 4.12.22, 11.12.22, 25.12.22, 1.1.23, 8.1.23, 15.1.23. מי שמפסיד/ה שיעור בשל נסיעה לחופשה וכדומה יוכל/תוכל לקבל אותו בווידאו ללא תשלום נוסף.

     הסדנה מיועדת לכל מי שמעוניין להתנסות בכתיבה יוצרת, כתהליך. אין צורך בניסיון קודם, אבל חשוב לדעת לעשות שימוש במחשב. מדי מפגש נגלה עורק זהב של יצירה בתוככם. כל מפגש יתחיל בתרגיל כתיבה, שאת פריו נחלוק בינינו לפי רצון הכותב או הכותבת. אחרי כן אספר קצת על מה שעומד מאחורי כל תרגיל, ואראה לכם איך סופרים/ות ומשוררים/ות אחרים/ות הפיקו זהב מן המקום הזה בנפש.

     סדרת המפגשים בנויה ברצף הולך ומעמיק פנימה, אל תוככי הנפש והלב. לכן גם יש לה ערך מעבר להוראת כתיבה, כתהליך אישי של ריפוי וצמיחה. תכנית המפגשים בנויה כך שתספק מענה לכותבים המבקשים לנסות את ידם בכל סוגי הכתיבה, שירה, סיפורת ודרמה.

     את עבודותיכם תעלו לפורום סגור באתר האינטרנט שלי, שם נקרא אותן ונגיב אליהם כולנו. לכן גם חשובה יכולת השימוש במחשב.

   מחיר ההשתתפות 3000 שקלים. התשלומים מתבצעים בכרטיס אשראי (ואז ניתן לפצלם בקרדיט),  באמצעות פייבוקס, פייפאל או בהעברה בנקאית.

     ההרשמה כבר בעיצומה ומספר המקומות מוגבל. לכן כדאי שתקדימו להירשם בטל'  0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

בואו בברכה, ובשלום.