התנגדות ושמחות אחרות (36)
התלבטתי קשות, היום, בארבע ורבע לפנות בוקר. האם לקחת את הבנים ולנסוע הבוקר לירושלים. אבא שלי הציע כבר אתמול שיעלה הנה במיוחד, כדי שאסע לעיר לבדי, והילדים יילכו לבית הספר 'כדי לא לשבור להם את השגרה'. על כך עניתי לו, שאני מעוניין לשבור להם את השגרה, מפני שאלה אינם ימי שגרה. הודיתי לו, וביקשתי שלא יטלטל את עצמו בגילו עד אלינו. שניסע לירושלים יחד ונחזור בזמן.
אמש עוד חשבתי שאולי ניסע אחר הצהריים ונישן בבית מלון בעיר. הילדים כמובן מאד רצו בזה. אבל היה לי חבל לבזבז כסף על בית מלון, ואני גם מעדיף לישון בבית. אז ככה ישבתי הבוקר, בארבע ורבע, תוהה מה לעשות. לבסוף הערתי אותם בחמש, והכנתי הכול לנסיעה.
יצאנו מהבית בשש ומשהו. הווייז כיוון אותי לכביש 90. מטבריה דרך בית שאן, יריחו, מעלה אדומים – לירושלים. קצת חששתי מזה, כי הכביש עובר בחלקו בטריטוריה פלסטינית. אבל הווייז צדק. הכביש היה ריק כמעט לחלוטין, ובעוד חבריי וחברותיי להתנגדות נוסעים בשיירות אל העיר, אנחנו טסנו אליה במעוף הציפור. כעבור שלוש שעות כבר היינו בכותל.
חבריי וחברותיי מ'הדמוקרטים', קבוצת האקטיביסטים שהניעה את מחאת בלפור עם עוד ארגונים, וגם את המחאה הנוכחית, קבעו תפילה לשלום הדמוקרטיה בכותל. הגענו לשם, התחבקנו, ומכיוון שהבנים מעולם לא היו בכותל, ניגשתי איתם אל הקיר. הם שאלו מה יעשו, ואין בידיהם פתקים לטמון בו. אמרתי להם שיעשו כמוני. ייצמדו לכותל, ינשקו אותו ויבקשו בקשה. כך עשינו כולנו, חבושי כיפות כמובן.
אחרי כן הצטרפנו לחבר'ה לתחילת הצעדה. ואז, ברחבת הכותל, אבל הרחק מאוד ממנו ומן המתפללים, קרוב לשער היציאה, פרשנו את דגל הגאווה הגדול שלנו, כדי לצאת אתו לדרך. לא חשבתי זאת לפרובוקציה, שכה אחיה, רק הכנתי אותנו לצעידה.
בן-רגע עטו עלינו הצלמים וכתבי הטלוויזיה. ערוץ 13, דמוקרט טי.וי, עיתונות ועוד. אז דיברתי קצת. וכששאלו אותי להפתעתי אם אינני רואה בכך פרובוקציה, אמרתי שהכותל הזה הוא של כולנו, גם של הקהילה הגאה, ושלא אתן לאיש לערער על ההורות שלי, על יהדותם של בניי ועל זכויות הקהילה הגאה בארץ הזאת.
ואז מיהרנו לתפוס את החבר'ה שכבר צעדו. וזה היה קשה. זו הייתה עלייה, אני התנשפתי, והתחלתי להרגיש את הרגליים כואבות לי אימים. למזלי ולהפתעתי נפגשנו פתאום באמיר של עינת, החברים שלנו מגבעת שמואל, שליווה אותי בעלייה הזאת ואחריה.
כשנכנסו עם המפגינים לשולי העיר העתיקה, פתאום הקיפו אותנו קבוצת פרחחים חרדים, פחות או יותר בגיל של ילדיי, והתחילו לזעוק חמס על הדגל שלנו, ולירוק עלינו. זה היה מפתיע ומדהים. וזו הייתה הפעם הראשונה שבניי חוו, לצערי, הומופוביה. ואז השוטרים רצו אחרי הפרחחים, והניסו אותם משם.
המשכנו ללכת. צעדנו שלושה וחצי קילומטרים. בשלב מסוים בדרך איזה נהג מונית ירושלמי מעודן במיוחד פתח את חלונו וצעק: "יופי, הבאת את הילדים. עכשיו גם תלמד אותם איך אוכלים בתחת." ותפס גז, ונסע.
הייתי המום. לילדים שלי אין כמובן מושג בכל הנוגע לפרקטיקה הנהוגה בין זוג גברים. ואין זה זמנם לכך. לקבל את זה כהטחת עלבון מצד נהג מונית ירושלמי הרי זה נורא. אבל הם לא שאלו שאלות, מפני שכלל אינם מבינים את משמעות דבריו.
כשהגענו לכנסת פגשתי המון חברים. אך לאט לאט המקום הלך והתמלא, הלך והצטופף. וזה היה הסימן המובהק שעלי להסיג את ילדיי משם. עשינו אחורה פנה, ובעוד רבבות בני אדם מגיעים מכול כיוון אל הכנסת יצאנו למקום שיכולתי לתפוס בו מונית, שתיקח אותנו מן הכנסת אל הכותל, שם הותרתי את המכונית.
על השמשה חיכה לי דו"ח עירוני על חנייה באדום לבן. 250 שקלים. ואז צלצלתי לחברי מהדמוקרטים, מעוז יינון, בעלי רשת הוסטל אברהם. "מעוז," אמרתי לו, "אני עם הילדים משש בבוקר על הכביש, וחייב מקום לנוח בו שעתיים לפני שאנהג חזרה כל הדרך לגליל."
רבע שעה אחרי כן כבר היינו בהוסטל. קיבלתי חדר בהנחה גדולה, ירדנו לשוק מחנה יהודה לחפש משהו לחטוף, את הפיתה אשתנור שלי אכלתי בהליכה בדרך להוסטל. נכנסתי ישר למיטה. הילדים שיחקו קצת בחוץ ואז באו לנמנם אף הם.
בארבע וחצי כבר יצאנו מירושלים לכיוון הגליל. הגענו הבייתה בשמונה וחצי בערב. עייפים, אבל מרוצים. הילדים קיבלו ממנו לא רק טיול לכותל, שמעולם לא היו בו קודם, אלא גם שיעור בדמוקרטיה, בהומופוביה ובחירות. וגם בעקשות.
ורגע לפני שעלו להתקלח ולישון, דניאל הוציא את אחד הקנבסים החדשים שקנינו אתמול, ובתוך עשרים דקות יצר עוד עבודת אמנות מהממת. שזו כנראה דרך בעבורו להשגת איזון פנימי. וזה באמת, אבל באמת נפלא.
זהו זה. במוצאי שבת הוזמני לנאום במרכז חורב בחיפה. אני מניח שהילדים יהיו אתי שם. ועד אז, לילה טוב לאחיי ואחיותיי להתנגדות. כמו שעיניכםן רואות, עוד דרך ארוכה, קשה ומרה בפנינו. הנאשם ממשיך להסית, בובותיו משחקות משחקי הונאה עם האופוזיציה, אבל אנחנו בשלנו. הארץ הזאת לא תהיה דיקטטורה. והנאשם, בסופו של דבר, ייעצר כנראה על פגיעה בסדרי השלטון הדמוקרטי בידי השב"כ. אינני רואה מוצא אחר מזה. מלבד, חלילה, שפיכות דמים.
שיהיה לכולכםן לילה טוב.
