מכתיבה אינטואיטיבית – לעמידה בדד ליין

כסופר וכמורה, הדוגל בכתיבה אינטואיטיבית ומלמד גם את תלמידיו ותלמידותיו לדבוק בה, אני שוחה חודשים ארוכים בתחקיר, בכתיבה, בגילוי הסיפור שלי דרך כתיבה יומיומית קצובה, אבל מתמדת.

מתישהו, אין לזה חוקים מלבד הרגשה פנימית, אני יודע שזהו זה. שהגיע הזמן לעצור בכתיבה, ולהתחיל לשכתב.

ומכיוון שאני כותב ביד ובעיקר במכונת כתיבה, אחרי השכתוב בא שלב ההקלדה. בעבורי הוא חשוב מאד, משום שאגב הקלדה אני שב ומגלה מה כתבתי, שב ומגלה את טיב סיפורי, שם לב לפסקאות חזקות ולפסקאות חלשות, למקומות שרק נרמז או מבעבע בהם משהו שזקוק לחשיפה ולפיתוח, ולכן גם תוך כדי הקלדת החומר אני מוסיף וכותב. זו גם הסיבה בשלה אינני מוסר את כתביי להקלדה על ידי אחר, אף על פי שהרבה פעמים התפתיתי לעשות כן.

ויש לזה עוד סיבה. פעם מסרתי מחברת שלי להקלדה, לתלמידה שהתנדבה להקליד בעבורי חומר. היא שבה אלי מקץ יומיים, עם המחברת בידה. "זה חומר אישי מדי," אמרה, "אסור שאיש יראה אותו מלבדך."

והיא צודקת.

הכתיבה האינטואיטיבית תמיד כרוכה בהתמרה של רגשותיי ושל מצבים בחיי אל הדמויות ואל סיפורן. לכן, בהכרח הכתיבה תמיד מתחילה בי, בחיי, ורק אז עוברת התמרה. ואיש אינו אמור לראות את הדבר הזה.

כך או כך, אחרי הקלדת החומר במחשב אני מוציא ממנו תדפיס, ויושב לקוראו עם עט ביד. במהלך הקריאה, אותה אני עושה במקום אחר, חדש, בית קפה שעוד לא ישבתי בו, שולחן שעוד לא עבדתי לידו, וכך הלאה, כדי לשנות את עמדתי כלפי הטקסט, להפוך מסופר לעורך, אני שב ומתקן בו, מקליד את התיקונים וכך הלאה.

בסיום התהליך, כשיש לי כתב-יד שלם, אני מעביר אותו לקבוצת אנשים לקריאה. זוהי קבוצת בקרה. אני מבקש מכול אחד ואחת מקוראיי לסמן כול דבר העולה על דעתו/ה, ולהגיש לי חוות דעת כתובה ומפורטת ככל האפשר על כתב-היד. או-אז אני מתקן את כתב-היד בהתאם להערותיהם/ן, ורק אחרי כן מגיש אותו לעורכת שלי, נעה מנהיים, ישמור אלוהים על נשמתה.

לפני כחודש, בתחילת יולי, הרגשתי שזמן השכתוב מגיע. התבוננתי בעצמי. החלטתי שאסיים לשכתב את כול החומר שכתבתי במכונת כתיבה עד ה-1.8, ואחרי כן אקליד ואסדר את כול הטקסט, מתחילתו ועד סיומו של הספר, עד לתאריך 1.9. או-אז, עם שובם של הבנים לבית הספר, יישאר לי חודש, עד ראש השנה, כדי לשכתב את הכול, לתקן ולהעביר לקוראיי הנאמנים לקריאה, במהלך החגים.

עד סיומם של חגי תשרי אאסוף את חוות הדעת ואתקן בהתאם את הספר. אם יצלח הדבר בידיי, אוכל להגיש אותו לעורכת שלי בנומבר-דצמבר. זה אומר, שהספר יעבור עריכה ספרותית, עריכה לשונית, הגהות וכדומה עד פסח, ויוכלו לראות אור אחרי פסח, לקראת שבוע הספר 2020.

ההקפדה על לוח הזמנים הזה חשובה לי, כי התחייבתי לעוד פרויקט יצירתי, שיתחיל ב-1.9. אז מוטב שאגמור עד אז את שהייתי בלימא של המאה ה-17, ואתפנה לחיות כאן.

*

     כדי שספר יזכה בחשיפה תקשורתית לקראת שבוע הספר, עליו לראות אור לכול היותר ב-15.5. זה מכתיב לוח זמנים צפוף לעורכת. בהתאם, זה מכריח אותי לעמוד בלוח הזמנים לעיל, לעמוד בדד ליינים שהקצבתי כאן.

וזה בדיוק מה שאני עושה.

הערב סיימתי את שכתוב כול החומר שכתבתי בחודשים האחרונים. תיכף אתחיל בהקלדתו. אגב כך, ודאי אכתוב עוד דברים חדשים, אבל אותם אשכתב מדי יום ביומו, ואקלידם מיד אל המחשב.

זה מה שסופר עושה. הוא יכול, כמוני, להתחיל בשחייה בים השכחה, לחתור בים הדמיון, ולגלות את סיפורו אגב חתירה. אבל בסופו של דבר הוא מוכרח להגיע לתכל'ס. והתכל'ס הוא העמידה בדד-ליין, וההקפדה על התהליך.

ועניין אחרון. מהרגע שהספר עובר לקבוצת הביקורת, הוא חדל להיות עבודת יחיד ונהיה לעבודת צוות.

ועל כך, בהרחבה, בפוסט נפרד.

שתהיה לכם/ן שבת שלום.

*