מה המשותף למוחמד, פייסל, אחמד, יוסוף, עלי, נאווה, סם, ועוד כמה? כולם הומואים מירדן, לבנון, עירק וסוריה, וכולם נמצאים בטווח הטוויטר שלי. כולם בני 20-30, יפי תואר, חטובים, מהממים, וכול מה שהם רוצים זה גבר כמוני. אבל בינינו יש גבול, וגם איזה חיזבאללה בדרך.
בשבועות האחרונים, כשההפגנות בלבנון היו בשיאן, קפץ לי הרעיון הזה לראש, סטארט אפ חברתי – לקרוא לקיומה של מסיבת רייב ע-נ-ק-י-ת בראש הנקרה. משני צדי הגבול. שכול ההומואים מלבנון וסוריה יבואו לשם, וכול ההומואים מישראל. זו יכולה להיות מסיבה מפוארת.
ואז צץ כול עניין השבת ארם נהריים לירדנים, ואמרתי לעצמי שאפשר לעשות מסיבת רייב גם שם. שסקס עם אלפי הירדנים החתיכים מטינדר, יחד עם הגייז הישראלים, יעשה טוב להסכם השלום.
מה רע? למה צריך להרוג ולהיהרג, כשאפשר לעשות סקס? אני יכול להבטיח לכם דבר אחד. לו הייתי מצליח להקים את המפלגה הגאה, שרציתי להקים לפני שתי מערכות בחירות, בחיי שהייתי יוזם את זה. מדבר עם הצבא, עם מי שצריך, ומרים מסיבת רייב מטורפת בגבול לבנון ובארם נהריים, עם חדר חושך גדול.
אגב, אני שונא מוסיקה אלקטרונית, לא עושה סמים, ולא סובל רעש. אבל בשביל עונג האהבהבים עם כול הסטודנטים החתיכים שמדברים אתי בטינדר מלבנון ומירדן, הייתי תוקע אטמי אוזניים ובא לקראתם.
זה נשמע לכם מטורף, לדבר דיבורים כאלה כעת, אני מניח, אחרי יום של הפגזות בעזה ובישראל. וזה עוד לא נגמר. אבל תקשיבו, אני יודע מה אני אומר לכם. אם תתנו להומואים מישראל ומארצות ערב לסדר כאן את העניינים, תוך רבע שעה יש כאן הסכם שלום.
*
בתוך שלל הגברים שאני משוחח אתם בחודש האחרון ברשת, באתרים שונים, רבים הם בוטים. פרופילים מזויפים. כולם פונים אלי בשאלה How are you handsome, בנוסח קבוע זה, בכול פעם עם תמונה של בחור מהמם אחר. מיעוטם הם פרופילים אמיתיים. עם שניים כאלה אני משוחח כעת. האחד, סטודנט הודי באוניברסיטה בסין, השוקד על הדוקטורט שלו. האחר, קארל, אמריקאי הנמצא בלבנון ומעורב, לדבריו, בגמילות חסדים באפריקה.
בתחילה זה נשמע לי לגמרי אמין. אבל כשסיפר לי את סיפורו הנוגע ללב – הוא אמריקאי, יתום מאב ואם, שגדל אצל סבו, אשר דאג לגייס אותו לצבא האמריקאי, וכעת הוא משקיע את הונו בהקמת מרכז חינוכי כלשהו במרכז אפריקה – זה נשמע לי מוזר. כאשר ביקש את שם המשתמש שלי בתכנת המסרים המיידיים hangout, שהיא משהו דומה לווטסאפ, ומעולם לא השתמשתי בה – כבר בדקתי האם תוכנה זו רגישה להאקרים, וגיליתי שכן. כמובן שכלל לא נכנסתי ו/או התקנתי אותה במחשב שלי.
הערב כבר הגדיל עשות. הוא ביקש את המייל שלי, כדי שמנהל הפרויקט יוכל לשלוח לי תמונות וסרטי וידאו מן הפרויקט באפריקה.
ועל כך כתבתי לו, שאני לא יודע מה הוא רוצה ממני. שאם הוא רוצה ממני כסף, אני לא האדם הנכון, כי אין לי כזה. אם הוא רוצה להשתמש בי כשער לישראל ו/או לעולם הסייבר שלה, הוא יכול לשכוח מזה, כי אני זהיר וחכם מדי בשביל זה, ואם הוא רוצה להיות בעלי, הוא יצטרך לבוא הנה ולהיפגש בי פנים אל פנים. לבסוף התנצלתי שאני בוטה, אבל שבאמת אין לי זמן לזיוני המוח האלה.
🙂
אני לא יודע אם אשיג בזה בעל עשיר. מה שבטוח הוא דבר אחד. אני לא אפול לכול מיני מלכודות.
*
זן אחר של בחורים הוא מקומי. פונה אליך בחור חתיך, מהמם, לעתים גם שולח אליך את תמונות איבריו המוצנעים, מבלי שביקשת זאת. הוא נורא רוצה להיפגש אתך. אבל רק בבית מלון, כי הוא נורא אוהב להתפנק. ו/או, הוא ממש רוצה אותך, אבל בתשלום, ו/או הוא מאוד זקוק לכסף, לתמיכה כספית, ושואל אם אתה תומך.
פעם חשבתי שפניות כאלה מגיעות רק לגברים בני גילי. מסתבר שהן מגיעות לגברים בכול גיל. לאלה יש לי תשובה קבועה: "כן. אני תומך. בילדים שלי."
וזה כבר מוריד אותם מהגב שלי.
*
עוד זן חדש של גברים התגלה לי. הקשקשנים. אלה שעולים מולך בהתאמה כפולה בטינדר, מספרים לך כמה הם רוצים אותך ו/או משתוקקים להתנסות עם גבר ו/או חייבים להיפגש אתך הערב – ואז, ברגע שאתה מציע להם להחליף באופן הדדי מספרי טלפון – הם מבטלים את ההתאמה שלכם בטינדר ונעלמים חזרה אל תוך האפילה שהגיחו ממנה.
הם לא באמת רוצים בך ו/או בסקס. הם זקוקים למשהו אחר לגמרי. לאישור שמישהו רוצה אותם. ומזה הם חיים.
*
ומתחת לכול הקצף הזה ישנם גם המעטים, שעמם אני נפגש. כך בחור תל אביב חמוד מאוד, מנומס, שנפגשנו בשבוע שעבר ונשוב וניפגש. כך גם בחור מן האזור, מתוק ביותר, שצפויה לנו פגישה בקרוב.
אבל המיון, אלליי, המיון כול כך מעייף.
*
זהו. אני מקווה ששעשעתי מעט את ליבכם/ן בפוסט קליל מול ההפגזות. לכו לעשות אהבה. בממ"ד.
אני אשב לי כאן לבד בחושך.
🙂
לילה טוב.
